3לך לך.מהפכה חשיבתית, שינוי תפיסתי.

פרשת לך לך

מהפכה חשיבתית, שינוי תפיסתי

יששכר עשת, "לרפא את יצירי כפיך" http://www.hebpsy.net/isaschar

   יש ואנו יוצאים לדרך שבה אנו עוזבים כל מה שהיה מאחורינו. המעבר הכוללני מחייב הסתגלות מחודשת תוך כדי שינויים פיזיים ורוחניים עמוקים. כך יקרה לנו אם נהגר לארץ אחרת, נמיר את דתנו, נעבור לעיר אחרת, נרכוש מקצוע או נחליף מקצוע, נתחתן או נתגרש ועוד ועוד. כך קורה גם לעבריין החוזר לדרך הישר או לנגמל מהתמכרויות שונות, לבריא שחלה ולחולה שהבריא וכו'.

   בכל הדוגמאות הללו אנחנו יוצאים לדרך כדברי הפסוקים בפרשת לך לך מ"ארצנו", מ"מולדתנו" ומ"בית אבינו". אנו יוצאים אל עבר הוויה חדשה שמחייבת מחשבות חדשות, אורח חיים חדש, שפה חדשה, תורת חיים חדשה. אנו עוזבים לשם כך את "תבנית נוף מולדתנו" כדברי המשורר טשרניחובסקי.

   בראשית י"ב (א) וַיֹּאמֶר ה' אֶל אַבְרָם לֶךְ לְךָ מֵאַרְצְךָ וּמִמּוֹלַדְתְּךָ וּמִבֵּית אָבִיךָ אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַרְאֶךָּ. יש במעבר הכוללני הזה הבטחה גדולה במידה ונשכיל לנהל אותה כראוי: (ב) וְאֶעֶשְׂךָ לְגוֹי גָּדוֹל וַאֲבָרֶכְךָ וַאֲגַדְּלָה שְׁמֶךָ וֶהְיֵה בְּרָכָה. מהפכה זו עשויה להיות שליחות של ממש, שתהיה בה ברכה לנו וגם לסביבתנו ולאנושות כולה. במהפכה זו יש מעין זיהוי יעודנו החדש, או יעודנו שטרם התגלה. יעוד זה הוא במובן של תרומה למציאות בה אנו חיים: (ג)...וְנִבְרְכוּ בְךָ כּל מִשְׁפְּחוֹת הָאֲדָמָה.

   שרידי הארץ הישנה ממשיכים לפעול בתוכנו לטובה ולרעה. הרגלים מגונים לא אחת חוזרים. מחשבות ישנות משפיעות על דרך בה אנו מפרשים את המציאות החדשה. קשרים ישנים לפעמים צצים ומפריעים להסתגלות. געגועים לטוב הישן שהיה לנו גורמים לנו צער ומחשבות כפירה. אבל אנו גם נעזרים בכישורים שרכשנו, בחוויות טובות שמחזקות את ביטחוננו, ברכוש וקשרים משמעותיים שצברנו.

   אם נגמלנו מאלכוהול מזכירים לנו ש"הבקבוק מחכה לנו בפינה, יש לו סבלנות הוא איננו ממהר." אם חזרנו בתשובה, אנו מתגעגעים לחופש שהיה לנו. אם אנו עוברים לארץ אחרת, אנו מתגעגעים למזג האוויר הנוח שהיה בארץ מולדתנו ולאנשים שאהבנו ושוב לא נפגוש. במקצוע החדש אנו מתקשים להתחיל מהתחלה לטפס בסולם הדרגות ומתגעגעים למקום הבטוח שהיה לנו במקצוע הקודם. איך נשכיל לנצל את הטוב שיש בנו מן העבר ולהימנע מהרע שפגע בו? איך נישמר מפני הנסיגה. איך נגייס כוחות מתאימים לדרך החדשה?

   יעקב צבי מקלנבורג שחי בסוף המאה ה19 בפרנקפורט, חיבר את פירוש "הכתב והקבלה" על התורה. הרב יעקב מדגיש את הבדל בין התרחקות גשמית לבין התרחקות רוחנית.

   התרחקות גשמית פרושה להתרחק מהמקום שבו חיית, מארץ וממולדתך. זוהי התרחקות פיזית. זוהי הפסקת נטילת הסמים, או שתיית האלכוהול, זוהי החזרה בתשובה או בשאלה שיש בהם רק את הסממנים החיצוניים.

   התרחקות רוחנית היא הפוכה. ככל שאדם מתרחק יותר ממקום מגוריו או מדרכו הקודמת כך המחשבות על העולם הישן, הגעגועים להרגלים הישנים חזקים יותר, הנוסטלגיה חזקה יותר. "אוי כמה שפעם היה טוב..." אנחנו נאנחים. ובשפתו של הרב יעקב: "המתגורר במדינה אחרת, עדן ביתו ומשפחתו ירחפו לנגד עיניו... אנשי ביתו עדן ימצאו משכן ברעיוניו..."

   לכן הדגש ב"לך לך" אמור להיות במאבק בהתרחקות רוחנית. אנו אמורים לבצע שינוי בתורת החיים שלנו, במחשבות שלנו על משמעות חיינו, ההישרדות שלנו ודרכנו המוסרית. כך העבר לא יקרוץ לנו גם אם אנו משתמשים בכישורים ומשאבים מעבר זה: "עזיבת ההרהור בענייני התנהגות אנשי ארצו הרעים ועל הסרת זכרונו בדרכי משפחתו המגונים, וגם עניני בית אביו יהיו מרוחקים ממנו לבלי העלותם על דעתו, כי כולם היו שווים בגנות המעשים ובפחיתות הדעות..." בספר הזוהר אנו מוצאים רעיון דומה. "אמר רבי אלעזר לך לך מעצמך, לתקן עצמך, לחזק לתקן הדרגה שלך. לך לך, אין אתה כדאי לעמוד כאן בין רשעים אלו."

   מהו המסר להולכים בדרך חדשה? קחו את הכוחות והמשאבים מן העבר. התאימו את תורת החיים שלכם ל"ארץ החדשה". זהו את השליחות ואת היעוד שהם הערך של כל המאמץ העצום שאתם אמורים להשקיע. כך יהיה השינוי הגדול לנחלתכם החדשה ולנחלת הכלל. נחלה זו היא לא רק במובן של רכוש אלא בעיקר במובן של ארץ.

מִי ייִתֵּן וְהָיָה לְבָבָנו,

פתוח לברך את עצמנו, ילדנו, תלמידנו בצאתם לדרך חדשה,

לְמַעַן יִיטַב לנו ולילדנו לְעוֹלָם.