2נח.מגדל בבל, בזכות השונות והגיוון.
פרשת נח
מגדל בבל, בזכות השונות והגיוון.
יששכר עשת, "לרפא את יצירי כפיך" http://www.hebpsy.net/isaschar
אירוע מכונן בפרשת נוח הוא אירוע מגדל בבל שניתן לראות בו את התערבות אלוהים גם כמתנה שנתן לבני האדם.
פעם כל הארץ הייתה שפה אחת ודברים אחדים. ויהי בנסוע בני האדם מקדם. כלומר, בתהליך התפתחותם, ויאמרו איש אל רעהו שניתן לבנות מחומר ומלבנים (הידע), את עיר החכמה שתתפתח לרמות גבוהות ביותר (שמים). אך בעצם, הם גם חששו מהתפתחות, מהשונות, מהגיוון ומאי הוודאות. לכן הם בנו מגדל שיש בו אמת אחת, ולא אפשרו להיות נפוצים על פני כל הארץ. כלומר, לאפשר התפתחות ויחד תוך כדי שונות.
אלוהים ראה והנה עם אחד ושפה אחת. כלומר, אין שונות ויש הסתגרות. לכן הוא כינס ישיבה דחופה עם יועציו הארגוניים הלו הם מלאכי השרת. בישיבה עלו חשש כבד שעתה, לא יבצר מהם (להתפתח) ולעשות כל אשר יזמו לעשות. סוכם שיש לעזור לבני האדם. סוכם שאלוהים ומלאכי השרת יאפשרו לבני האדם את הבלבול (בבל) שיביא לשונות המיוחלת. הדרך לאפשר את הבלבול תהיה על ידי יצירת שפות ייחודיות. וכך היה.
בשלב הראשון בני אדם בקושי שמעו איש את שפת רעהו והחיים היו מסובכים. בשלב הבא ויפץ אלוהים אותם משם על פני כל הארץ. כך זכו בני האדם למרחבי בחירה ואפשרות לצמיחה ייחודית. בשלב הבא נפגשו ייחודיים והתחילו לחפש את החיבורים והשותפויות. כיום אנו כבר מתרגמים דברים משפה לשפה.
כל כך חזק כוח האמת האחת והיחידה, שאלוהים, לטובתנו נאלץ לנקוט בהתערבות מעט קיצונית, כדי שלא נאבד את חירותנו.
נשארנו עם ירושת האפשרות להיות נפוצים ושונים, אך עם כמיהה ליחד, נשארנו עם פחד להתבלבל ועם הסיכוי לאחדות הניגודים.
כך בכל שעה טיפולית נחפש את היחוד ובו בזמן נציע את האחדות. בין הורה לילד, בין אישה לגבר, בין משפחה למשפחה, בין קהילה לקהילה.
ניגון העשבים השונים זה מזה. תפילה למטפל על פי שירת העשבים לרבי נחמן מברסלב
דע לך כי כל מטפל ומטפל יש לו ניגון גישה מיוחד. לפי בני האדם ולפי המקום שהוא מטפל שם. כי כל אדם ואדם יש לו שירת מהות, ומשירת מהותם נעשה ניגון גישת המטפל. אם הייתי זוכה, לשמוע את שירות המהות והתשבחות של בני האדם, איך כל אדם ואדם, מתלוננים ומודים על מהותם להשם יתברך ולאמונתם, בלי תמיהה ובלי שום מחשבות זרות, מתוך ראיה פנימית טהורה וצלולה, אל שורשיהם ואדמתם, ואינם מצפים לשום תשלום גמול על זכות הצמיחה. כמה יפה ונאה כששומעין את שירת מהותם, וטוב מאד בינם לבינם לעבוד את השם יתברך ואת אמונתם, ביראה ובצניעות, לכבוד האדם והיחד.
המבול והבבל.
המבול בא להשמיד את הארץ על כי מלאה חמס. "וַיּאמֶר אֱלוהִים לְנחַ קֵץ כָּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי, כִּי מָלְאָה הָאָרֶץ חָמָס מִפְּנֵיהֶם וְהִנְנִי מַשְׁחִיתָם אֶת הָאָרֶץ." תיבת נוח היא גם סמל לאפשרות לסליחה ולכפרה על החמס. התיבה בנויה מעצי גופר במובן של וגפרית והרס, אבל ניתן לכפר על החמס: "עֲשֵׂה לְךָ תֵּיבַת עֲצֵי גוֹפֶר קִנִּים תַּעֲשֶׂה אֶת הַתֵּבָה וְכָפַרְתָּ אוֹתָהּ מִבַּיִת וּמִחוּץ בַּכּוֹפֶר." רק צוהר קטן יהיה לאדם ובכיליון עיניים יצפה לראות משהו מהעולמות העליונים: "צוֹהַר תַּעֲשֶׂה לַתֵּיבָה וְאֶל אַמָּה תְּכַלֶּנָּה." האדם נועד לחיות חיים בעלי ערך על פני האדמה. באחדות בין זוגות של ניגודים: "וַאֲנִי הִנְנִי מֵבִיא אֶת הַמַּבּוּל מַיִם עַל הָאָרֶץ לְשַׁחֵת כָּל בָּשָׂר אֲשֶׁר בּוֹ רוּחַ חַיִּים מִתַּחַת הַשָּׁמָיִם כּל אֲשֶׁר בָּאָרֶץ יִגְווָע. וּמִכָּל הָחַי מִכָּל בָּשָׂר שְׁנַיִם מִכּל תָּבִיא אֶל הַתּיֵבָה לְהַחֲיוֹת אִתָּךְ זָכָר וּנְקֵבָה יִהְיוּ.
מגדל בבל שנהרס, בא לבלול את שפת האנשים שחיפשו לברוח מהשונות, שחיפשו את האחדות כי ממנה, כך חשבו, תצמח הרוחניות, יצמח המגדל שראשו בשמיים.
האדם ניסה לחיות רק את חיי החומר וניכשל. אחר כך ניסה לחיות רק את חיי הרוח וניכשל. וכעת לא נותר לאדם אלא לחיות את השילוב שיש בזוגיות החומר והרוח. צוהר לשמים והרבה ארץ.
מִי ייִתֵּן וְהָיָה לְבָבָנו
פתוח ללמוד לתת מקום לשונות ולגיוון, לרוח ולחומר כבסיס לכבד את האחר,
לְמַעַן יִיטַב לנו ולילדנו לְעוֹלָם.
באמצעות לחיצה על "הוסף תגובה" בסוף המאמר, אשמח כמיטב יכולתי
לענות על שאלות, להיענות לבקשות ולהתייחס לתגובות.