פסח: הגדה שמבינים.
קישור להגדה שמבינים צבעונית
הגדה של פסח שמבינים. ערך יששכר עשת
על השולחן: מצות מכוסות, קערה: תפוחי אדמה, מלח גס, מי מלח, זרוע, חרוסת, חזרת, חסה. מיץ ענבים, כוס לאליהו הנביא, ביצים קשות.
שרים: שמחה רבה, שמחה רבה, אביב הגיע, פסח בא!
שמחה רבה, שמחה רבה, אביב הגיע, פסח בא!
תפרו, תפרו, תפרו לי בגד עם כיסים.
מילאו, מילאו, מילאו כיסי באגוזים.
שמחה רבה...
שאול אשאל, שאול אשאל ארבע קושיות
שתה אשתה, שתה אשתה ארבע כוסות.
שמחה רבה...
שרים: שישו ושימחו בשמחת החג מחאו כפיים .נגנו ושירו בקול חזק ובמצילתיים.
יד אל יד, כולנו כאחד פה בסך נעבורה
שבח לאל כי לישראל היתה שמחה ואורה.
שרים: שיבולת בשדה כורעה ברוח
מעומס גרעינים כי רב. ובמרחב הרים
יום כבר יפוח השמש כתם וזהב.
עורו הוי עורו שורו בני כפרים
קמה בשלה כבר על פני הכרים.
קיצרו שילחו מגל עת ראשית הקציר.
שרים: פנה הגשם, הלך, הלך לו. ענן רקיע חלף, הלך לו.
פני אדמה באור חמה שיבולים זקפו ראשיהן בקמה.
בני הרים זה אל זה ברמה ישוררו, שלום, שלום, הידד! הידד! אביב היום.
ערוץ הנחל גלים בוקע, הומה החורש, חדוה שופע,
מוריק הנוף: שדות לרוב, צבעונים עלו באודם-חן בנקיקים.
בעמקים פרחי-נוי זה אל זה ישוררו: שלום, שלום, האח! האח! אביב היום.
שרים: מה יפית, האביב! בשדה, באחו, הציצים יפרחו: צהלת חיים סביב
מה יפית, האביב! מה נעמת, האביב!
מה יפית, בוקר אור! כל ענף, כל עשב, יגמעו טל כסף, ישתו טל, יפיצו מור
מה יפית, בוקר אור! מה נעמת, בוקר אור!
מה יפית, העולם! ים דגן פתוח, יך גלים ברוח, ומאירים פני אגם.
מה יפית, העולם! מה נעמת, העולם!
מכריזים על הקידוש: אנו מקדשים על הכוס הראשונה.
בְּשַׁבָּת מַתְחִילִין: וַיְהִי עֶרֶב וַיְהִי בוֹקֶר יוֹם הַשִּׁשִּׁי. וַיְכֻלּוּ הַשָּׁמַיִם וְהָאָרֶץ וְכָל צְבָאָם. וַיְכַל אֱלוֹהים בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי מְלַאכְתּוֹ אֲשֶׁר עָשָׂה וַיִּשְׁבּוֹת בַּיוֹם הַשְּׁבִיעִי מִכָּל מְלַאכְתּוֹ אֲשֶׁר עָשָׂה. וַיְבָרֶךְ אֱלוֹהים אֶת יוֹם הַשְּׁבִיעִי וַיְקַדֵּשׁ אוֹתוֹ כִּי בוֹ שָׁבַת מִכָּל מְלַאכְתּוֹ אֲשֶׁר בָּרָא אֱלוֹהים לַעֲשׂוֹת.
בַּחוֹל מַתְחִילִין: סַבְרִי מָרָנָן וְרַבָּנָן וְרַבּוֹתַי בָּרוּךְ אַתָּה ה' אֱלוֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם בּוֹרֵא פְּרִי הַגָפֶן. בָּרוּךְ אַתָּה ה' אֱלוֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, אֲשֶׁר בָּחַר בָּנוּ מִכָּל עָם וְרוֹמְמָנוּ מִכָּל לָשׁוֹן וְקִדְּשָׁנוּ בְּמִצְוֹתָיו. וַתִּתֶּן לָנוּ ה' אֱלוֹהֵינוּ בְּאַהֲבָה (בְּשַׁבָּת: שַׁבָּתוֹת לִמְנוּחָה) וּמוֹעֲדִים לְשִׂמְחָה, חַגִּים וּזְמַנִּים לְשָׂשׂוֹן, (אֶת יוֹם הַשַׁבָּת הַזֶה) וְאֶת יוֹם חַג הַמַצוֹת הַזֶה, זְמַן חֵרוּתֵנוּ בְּאַהֲבָה, מִקְרָא קוֹדֶשׁ, זֵכֶר לִיצִיאַת מִצְרָיִם. כִּי בָנוּ בָחַרְתָּ וְאוֹתָנוּ קִדַּשְׁתָּ מִכָּל הָעַמִּים, (וְשַׁבָּת) וּמוֹעֲדֵי קָדְשֶךָ (בְּאַהֲבָה וּבְרָצוֹן), בְּשִׂמְחָה וּבְשָׂשׂוֹן הִנְחַלְתָּנוּ. בָּרוּךְ אַתָּה ה', מְקַדֵּשׁ (הַשַׁבָּת) וְיִשְׂרָאֵל וְהַזְּמַנִּים.
בְּמוֹצָאֵי שַׁבָּת מוֹסִיפִין: בָּרוּךְ אַתָּה ה' אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, בּוֹרֵא מְאוֹרֵי הָאֵשׁ. בָּרוּךְ אַתָּה יי אֱלוֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם הַמַבְדִיל בֵּין קוֹדֶשׁ לְחוֹל, בֵּין אוֹר לְחשֶׁךְ, בֵּין יִשְׂרָאֵל לָעַמִּים, בֵּין יוֹם הַשְּׁבִיעִי לְשֵׁשֶׁת יְמֵי הַמַּעֲשֶׂה. בֵּין קְדֻשַּׁת שַׁבָּת לִקְדֻשַּׁת יוֹם טוֹב הִבְדַּלְתָּ, וְאֶת יוֹם הַשְּׁבִיעִי מִשֵּׁשֶׁת יְמֵי הַמַּעֲשֶׂה קִדַּשְׁתָּ. הִבְדַּלְתָּ וְקִדַּשְׁתָּ אֶת עַמְּךָ יִשְׂרָאֵל בִּקְדֻשָּׁתֶךָ. בָּרוּךְ אַתָּה ה' הַמַּבְדִיל בֵּין קוֹדֶשׁ לְקוֹדֶשׁ.
בָּרוּךְ אַתָּה ה' אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, שֶׁהֶחֱיָנוּ וְקִיְּמָנוּ וְהִגִּיעָנוּ לַזְּמַן הַזֶה.
שׁוֹתֶים רוֹב כּוֹס הַיַיִן בּהֲסָבָה.
מכריזים: הגיע ליל פסח.
הגיע ליל פסח הלילה הזה כל העולם כלו אומרים בו הלל. הלילה הזה אוצרות טללים נפתחים.
שרים: קרב יום קרה יום אשר הוא לא יום ולא לילה. רם והודע רם והודע כי לך היום אף לך הלילה. שומרים הפקד לעירך כל היום וכל הלילה. תאיר תאיר תאיר כאור יום חשכת הלילה.
נוֹטְלִין אֶת הַיָדַיִם וְאֵין מְבָרְכִין עַל נְטִילַת יָדַיִם.
טוֹבְלִין כַּרְפַּס (תפוח אדמה שבא ממעמקי האדמה. סמל לשורשים.) פָּחוֹת מִכַּזַּיִת בְּמֵי מֶלַח, וּמְבָרְכִין: בָּרוּךְ אַתָּה יי אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, בּוֹרֵא פְּרִי הָאֲדָמָה.
חוצים את המצה כסמל להתחלקות באוכל עם אחרים ושומרים לזמנים קשים.
בַּעַל הַבַּיִת יִבְצַע אֶת הַמַצָה הָאֶמְצָעִית לִשְׁתַּיִם וּמַצְפְּין אֶת הַחֵצִי הַגָדוֹל לָאֲפִיקוֹמָן.
מרימים את המצות כדי שכולם יראו.
מְגַלֶה אֶת הַמַצוֹת, מַגְבִּיהַ אֶת הַקְעָרָה וְמכריז: אנו מתחילים לספר ביציאת מצריים:
הָא לַחְמָא עַנְיָא, זה לחם העוני שאכלו אבותינו במצריים. הזמנו כל מי שרצה וכל מי שהיה צריך לבא לעשות איתנו את הסדר. פעם בגלות, אמרו "לשנה הבאה בארץ ישראל. "והיום אנחנו מודים לאלוהים שאנו בארץ ישראל. ועכשיו נאחל לעצמנו שבשנה הבאה נהיה עוד יותר חופשיים ובני חורין.
שרים: ליל ליל, ליל ליל, ליל שימורים הוא, ליל שימורים הוא, ליל שימורים הוא לה', לכל בני ישראל לדורותם.
שרים: וכאשר יענו אותו, כן ירבה וכן יפרוץ, וכאשר יענו אותו כן ירבה וכן יפרוץ.
מֵסִיר הַקְּעָרָה מֵעַל הַשֻׁלְחָן, מוֹזְגיִן כּוֹס שֵׁנִיה ולא שותים, וְכָאן הַבֵּן אוֹ אֶחָד מִן הַמְסֻבִּים שׁוֹאֵל ושרים איתו:
מַה נִּשְׁתַּנָּה הַלַּיְלָה הַזֶּה מִכָּל הַלֵּילוֹת?
שֶׁבְּכָל הַלֵּילוֹת אָנוּ אוֹכְלִין חָמֵץ וּמַצָּה,
הַלַּיְלָה הַזֶּה הלילה הזה, כּוּלוֹ מַצָּה.
שֶׁבְּכָל הַלֵּילוֹת אָנוּ אוֹכְלִין שְׁאָר יְרָקוֹת,
הַלַּיְלָה הַזֶּה הלילה הזה, כולו מָרוֹר.
שֶׁבְּכָל הַלֵּילוֹת אֵין אָנוּ מַטְבִּילִין אֲפִלּוּ פַּעַם אֶחָת,
הַלַּיְלָה הַזֶּה הלילה הזה, שְׁתֵּי פְּעָמִים.
שֶׁבְּכָל הַלֵּילוֹת אָנוּ אוֹכְלִין בֵּין יוֹשְׁבִין וּבֵין מְסֻבִּין,
הַלַּיְלָה הַזֶּה הלילה הזה, כלָנו מְסֻבִּין.
מֵנִיחַ אֶת הַקְעָרָה עַל הַשֻׁלְחָן. הַמַצוֹת תִּהְיֶינָה מְגולוֹת בִּשְׁעַת אֲמִירַת הַהַגָּדָה.
עֲבָדִים הָיִינוּ לְפַרְעה בְּמִצְרָיִם, וַיּוֹצִיאֵנוּ ה' אֱלוֹהֵינוּ מִשָּׁם בְּיָד חֲזָקָה וּבִזְרוֹעַ נְטוּיָה. וְאִלּוּ לא הוֹצִיא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֶת אֲבוֹתֵינוּ מִמִּצְרָיִם, הֲרֵי אָנוּ וּבָנֵינוּ וּבְנֵי בָנֵינוּ מְשֻׁעְבָּדִים הָיִינוּ לְפַרְעה בְּמִצְרָיִם. וַאֲפִילוּ כֻּלָנוּ חֲכָמִים, כֻּלָנוּ נְבוֹנִים, כֻּלָנוּ זְקֵנִים, כֻּלָנוּ יוֹדְעִים אֶת הַתּוֹרָה, מִצְוָה עָלֵינוּ לְסַפֵּר בִּיצִיאַת מִצְרַיִם. וְכָל הַמַרְבֶּה לְסַפֵּר בִּיצִיאַת מִצְרַיִם הֲרֵי זֶה מְשֻׁבָּח.
שרים: עבדים היינו היינו, עתה בני חורין
בני חורין. עבדים היינו, עתה עתה בני חורין,
בני חורין, עתה עתה בני חורין בני חורין.
שרים: בצאת ישראל ממצרים בית יעקב
מעם לועז. היתה יהודה לקדשו ישראל
ממשלותיו. בצאת ישראל ממצרים בית יעקב
מעם לועז. הים ראה וינוס הירדן יסוב לאחור.
בצאת ישראל ממצרים בית יעקב מעם לועז.
ההרים רקדו כאילים, גבעות כבני צאן?
מכריזים: נספר על רגע מיוחד בהיסטוריה היהודית: מרד בר כוכבא כדרך להשיג חירות.
בתחילת המאה השנייה לספירה, הרומאים רצו להנחיל את התרבות היוונית רומית. הקיסר אדריאנוס תכנן לבנות עיר רומית אלילית על חורבות ירושלים עיר הקודש. היישוב היהודי מרד בהנהגתם הצבאית של בר כוכבא, והמנהיג הרוחני רבי עקיבא. בתחילת המרד הצליחו היהודים לשחרר את ארץ יהודה, כולל ירושלים, אבל העצמאות לא נמשכה זמן רב. המרד דוכא באכזריות רבה. נגזרו גזירות שמד על היהודים והוציאו להורג חכמים, "הרוגי המלכות". קרוב למיליון יהודים נהרגו ומתו. היישוב ביהודה נחרב כולו. ירושלים הפכה לעיר רומית – איליאה קאפיטולינה – ועל חורבות בית המקדש נבנה מקדש לאל הרומי יופיטר.
מכריזים: יש אומרים שהסיפורים הבאים הם עדות לתוכנית מרד בר כוכבא. עדות לרגעים קשים שגם בהם אסור לאבד תקווה.
מַעֲשֶׂה בְּרַבִּי אֱלִיעֶזֶר וְרַבִּי יְהוֹשֻעַ וְרַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָה וְרַבְּי עֲקִיבָא וְרַבִּי טַרְפוֹן שֶעשו סדר בִּבְנֵי בְרַק, וְהָיוּ מְסַפְּרִים בִּיצִיאַת מִצְרַיִם כָּל הַלַּיְלָה, עַד שֶׁבָּאוּ התַלְמִידֵים שלהם ואמרו: רַבּוֹתֵינוּ, מרוב שלמדתם, שכחתם שהגיע זְמַן קְרִיאַת שְׁמַע שֶׁל שַׁחֲרִית.
אָמַר אֶלְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָה: הֲרֵי אֲנִי כְבֶן שִׁבְעִים שָׁנָה, וְלא זָכִיתִי שֶׁתֵּאָמֵר יְצִיאַת מִצְרַים בַּלֵּילוֹת. בֶּן זוֹמָא מסביר למה התכוון אלעזר בן עזריה: בלילות? כלומר בחושך, בתקופה החשוכה של השלטון הרומאי, אין לאבד תקווה ויש לדבר על אפשרות של יציאת מצריים, כלומר על גאולה ותקווה.
שואלים את המסובין, ומי שרוצה מספר על יציאת מצריים פרטית שלו: איפה הייתה מצרים שלך? מי היה פרעה? לאילו עבודות ניצלו אותך? מה היה "סיר הבשר" שכמעט השאיר אותך שם? אילו נסים נעשו לך ביציאת מצרים שלך?
מכריזים שאלה, עונים ומברכים: למי אנו מספרים את סיפור יציאת מצריים? תשובה: לכולם ילדות וילדים, מבוגרות ומבוגרים.
בָּרוּךְ הַמָּקוֹם, בָּרוּךְ הוּא. בָּרוּךְ שֶׁנָּתַן תּוֹרָה לְעַמּוֹ יִשְׂרָאֵל, בָּרוּךְ הוּא. כְּנֶגֶד אַרְבָּעָה בָנִים דִּבְּרָה תּוֹרָה. אֶחָד חָכָם, וְאֶחָד רָשָׁע, וְאֶחָד תָּם, וְאֶחָד שֶׁאֵינוֹ יוֹדֵעַ לִשְׁאוֹל.
חָכָם מָה הוּא אוֹמֵר? מַה הָעֵדוֹת וְהַחֻקִּים וְהַמִשְׁפָּטִים אֲשֶׁר צִוָּה ה' אֱלֹהֵינוּ אֶתְכֶם? (החכם מבקש להעמיק ולדעת וזאת נעשה.)
רָשָׁע מָה הוּא אוֹמֵר? מָה הָעֲבוֹדָה הַזּאת לָכֶם? (הרשע לא איכפת לו ואנו נתריע בפניו ונאמר לו: הגזמת! אתה לא רוצה להיות שותף?
תָּם מָה הוּא אוֹמֵר? מַה זֹּאת? (לתם נסביר לפי הבנתו.)
וְשֶׁאֵינוֹ יוֹדֵעַ לִשְׁאַל - אַתְּ פְּתַח לוֹ, (זה שאינו יודע לשאול, אינו רע אבל גם אינו מסוקרן, צריך לעניין אותו.)
שרים: ביום בהיר ונהדר יצאו מתוך האגדה חכם ותם רשע גדול וזה שלא ידע לשאול. פגש חכם בחכמה, אהב התם את התמימה. והרשע בתור אישה תפס מרשעת איומה. וזה שלא ידע לשאול, לקח את היפה מכל, שלב ידו בתוך ידה וחזר איתה להגדה. לאן הובילו הדרכים? היכן ארבעת האחים? בשיר שלנו ידידי, אסור לשאול יותר מדי.
מכריזים: אנו מספרים את סיפור עם ישראל שיצא ממצריים, כאשר יֵשׁ מַצָה וּמָרוֹר מֻנָּחִים לְפָנֶיךָ.
-מִתְּחִלָּה עוֹבְדֵי עֲבוֹדָה זָרָה הָיוּ אֲבוֹתֵינוּ,
-וְעַכְשָׁיו קֵרְבָנוּ הַמָּקוֹם לַעֲבוֹדָתוֹ,
-וָאֶקַח אֶת אֲבִיכֶם אֶת אַבְרָהָם מֵעֵבֶר הַנָּהָר וָאוֹלֵךְ אוֹתוֹ בְּכָל אֶרֶץ כְּנָעַן, וָאַרְבֶּה אֶת זַרְעוֹ וָאֶתֵּן לוֹ אֶת יִצְחָק, וָאֶתֵּן לְיִצְחָק אֶת יַעֲקב וְאֶת עֵשָׂו.
-וְיַעֲקב וּבָנָיו יָרְדוּ מִצְרָיִם.
מברכים: בָּרוּךְ שׁוֹמֵר הַבְטָחָתוֹ לְיִשְׂרָאֵל, בָּרוּךְ הוּא. שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא חִשַּׁב אֶת הַקֵּץ, לַעֲשׂוֹת כְּמוֹ שֶּׁאָמַר לְאַבְרָהָם אָבִינוּ בִּבְרִית בֵּין הַבְּתָרִים, שֶׁנֶּאֱמַר: וַיֹּאמֶר לְאַבְרָם, יָדֹע תֵּדַע כִּי גֵר יִהְיֶה זַרְעֲךָ בְּאֶרֶץ לֹא לָהֶם, וַעֲבָדוּם וְעִנּוּ אֹתָם אַרְבַּע מֵאוֹת שָׁנָה. וְגַם אֶת הַגּוֹי אֲשֶׁר יַעֲבֹדוּ דָּן אָנֹכִי וְאַחֲרֵי כֵן יֵצְאוּ בִּרְכֻשׁ גָּדוֹל.
מְכַסֶּה אֶת הַמַּצּוֹת וּמַגְבִּיהַּ אֶת הַכּוֹס השניה.
שרים: וְהִיא שֶׁעָמְדָה לַאֲבוֹתֵינוּ וְלָנוּ? שֶׁלֹּא אֶחָד בִּלְבָד עָמַד עָלֵינוּ לְכַלּוֹתֵנוּ,
אֶלָּא שֶׁבְּכָל דּוֹר וָדוֹר עוֹמְדִים עָלֵינוּ לְכַלוֹתֵנוּ, וְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מַצִּילֵנוּ מִיָּדָם.
יַנִיחַ הַכּוֹס מִיָדוֹ בלי לשתות ויְגַלֶה אֶת הַמַּצּוֹת.
שרים: ומשה היכה על צור במטה הכה על סלע, סלע.
במטה היכה על סלע ויצאו ממנו מים, מים.
במטה היכה על סלע ויצאו ממנו מים, מים.
הפלא ופלא הפלא ופלא, פלא הפלא ופלא אמן סלה.
ומשה הביא גדי וינקהו דבש מסלע, סלע.
ויהי קולו כמעין זך וצלול כמים, מים.
ויהי קולו כמעין זך וצלול כמים, מים.
הפלא ופלא...
וקרניים צמחו לגדי קרני צור, קרני סלע, סלע.
וזאבים שבעים נגח בן ועבר באש במים, מים.
וזאבים שבעים נגח בן ועבר באש במים, מים.
הפלא ופלא...
מכריזים: בארץ ישראל החופשייה, העולה לבית המקדש ומביא ביכורים, ומספר ביציאת מצריים:
ספר דברים פרק כו (א) וְהָיָה כִּי תָבוֹא אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר ה' אֱלוֹהֶיךָ נוֹתֵן לְךָ נַחֲלָה וִירִשְׁתָּהּ וְיָשַׁבְתָּ בָּהּ: (ב) וְלָקַחְתָּ מֵרֵאשִׁית כָּל פְּרִי הָאֲדָמָה אֲשֶׁר תָּבִיא מֵאַרְצְךָ אֲשֶׁר ה' אֱלוֹהֶיךָ נוֹתֵן לָךְ וְשַׂמְתָּ בַטֶּנֶא וְהָלַכְתָּ אֶל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחַר ה' אֱלוֹהֶיךָ לְשַׁכֵּן שְׁמוֹ שָׁם: (ג) וּבָאתָ אֶל הַכּהֵן אֲשֶׁר יִהְיֶה בַּיָּמִים הָהֵם וְאָמַרְתָּ אֵלָיו הִגַּדְתִּי הַיּוֹם לַה' אֱלוֹהֶיךָ כִּי בָאתִי אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר נִשְׁבַּע ה' לַאֲבוֹתֵינוּ לָתֶת לָנוּ: (ד) וְלָקַח הַכּהֵן הַטֶּנֶא מִיָּדֶךָ וְהִנִּיחוֹ לִפְנֵי מִזְבַּח ה' אֱלוֹהֶיךָ: (ה) וְעָנִיתָ וְאָמַרְתָּ לִפְנֵי ה' אֱלוֹהֶיךָ אֲרַמִּי אוֹבֵד אָבִי וַיֵּרֶד מִצְרַיְמָה וַיָּגָר שָׁם בִּמְתֵי מְעָט וַיְהִי שָׁם לְגוֹי גָּדוֹל עָצוּם וָרָב: (ו) וַיָּרֵעוּ אוֹתָנוּ הַמִּצְרִים וַיְעַנּוּנוּ וַיִּתְּנוּ עָלֵינוּ עֲבוֹדָה קָשָׁה: (ז) וַנִּצְעַק אֶל ה' אֱלוֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ וַיִּשְׁמַע ה' אֶת קוֹלֵנוּ וַיַּרְא אֶת עָנְיֵנוּ וְאֶת עֲמָלֵנוּ וְאֶת לַחֲצֵנוּ: (ח) וַיּוֹצִאֵנוּ ה' מִמִּצְרַיִם בְּיָד חֲזָקָה וּבִזְרוֹעַ נְטוּיָה וּבְמוֹרָא גָּדוֹל וּבְאוֹתוֹת וּבְמוֹפְתִים: (ט) וַיְבִאֵנוּ אֶל הַמָּקוֹם הַזֶּה וַיִּתֶּן לָנוּ אֶת הָאָרֶץ הַזּאת אֶרֶץ זָבַת חָלָב וּדְבָשׁ: (י) וְעַתָּה הִנֵּה הֵבֵאתִי אֶת רֵאשִׁית פְּרִי הָאֲדָמָה אֲשֶׁר נָתַתָּה לִּי ה' וְהִנַּחְתּוֹ לִפְנֵי ה' אֱלוֹהֶיךָ וְהִשְׁתַּחֲוִיתָ לִפְנֵי ה' אֱלוֹהֶיךָ: (יא) וְשָׂמַחְתָּ בְכָל הַטּוֹב אֲשֶׁר נָתַן לְךָ ה' אֱלוֹהֶיךָ וּלְבֵיתֶךָ אַתָּה וְהַלֵּוִי וְהַגֵּר אֲשֶׁר בְּקִרְבֶּךָ:
שרים: וכאשר יענו אותו, כן ירבה וכן יפרוץ, וכאשר יענו אותו, כן ירבה וכן יפרוץ.
נוֹהֲגִין לְהַטִיף טִפָּה מִן הַכּוֹס בַּאֲמִירַת דָם וָאֵשׁ וְתִימְרוֹת עָשָׁן.
דָּם צפַרדע כִּנִּים עָרוֹב דֶּבֶר שְׁחִין בָּרָד אַרְבֶּה חֹשֶׁךְ מַכַּת בְּכוֹרוֹת
רַבִּי יְהוּדָה הָיָה נוֹתֵן בָּהֶם סִמָּנִים: דְּצַ"ךְ עַדַ"שׁ בְּאַחַ"ב.
מכריזים: כַּמָה מַעֲלוֹת טוֹבוֹת לַקדוש ברוך הוא עָלֵינוּ!
שרים: אִלּוּ הוֹצִיאָנוּ מִמִצְרַים וְלא עָשָׂה בָּהֶם שְׁפָטִים, דַּיֵינוּ.
אִלוּ עָשָׂה בָּהֶם שְׁפָטִים, ולא עָשָׂה בֵאלוֹהֵיהֶם, דַּיֵינוּ.
אִלוּ עָשָׂה בֵאלוֹהֵיהֶם, וְלא הָרַג אֶת בְּכוֹרֵיהֶם, דַּיֵינוּ.
אִלוּ הָרַג אֶת בְּכוֹרֵיהֶם וְלא נָתַן לָנוּ אֶת מָמוֹנָם, דַּיֵינוּ.
אִלוּ נָתַן לָנוּ אֶת מָמוֹנָם וְלא קָרַע לָנוּ אֶת הַיָּם, דַּיֵינוּ.
אִלוּ קָרַע לָנוּ אֶת הַיָּם וְלא הֶעֱבֵירָנוּ בְּתוֹכוֹ בֶּחָרָבָה, דַּיֵינוּ.
אִלוּ הֶעֱבֵירָנוּ בְּתוֹכוֹ בֶּחָרָבָה וְלא שְׁקַע צֶרֵינוּ בְּתוֹכוֹ דַּיֵינוּ.
אִלוּ שִׁקַע צֶרֵינוּ בְּתוֹכוֹ וְלא סִפֵּק צָרְכֵּנוּ בּמִדְבָּר אַרְבָּעִים שָׁנָה דַּיֵינוּ.
אִלוּ סִפֵּק צָרְכֵּנוּ בּמִדְבָּר אַרְבָּעִים שָׁנָה ולא הֶאֱכִילָנוּ אֶת הַמָּן דַּיֵינוּ.
אִלוּ הֶאֱכִילָנוּ אֶת הַמָּן וְלא נָתַן לָנוּ אֶת הַשַׁבָּת, דַּיֵינוּ.
אִלוּ נָתַן לָנוּ אֶת הַשַׁבָּת, וְלא קֵרְבָנוּ לִפְנֵי הַר סִינַי, דַּיֵינוּ.
אִלוּ קֵרְבָנוּ לִפְנֵי הַר סִינַי, וְלא נַתַן לָנוּ אֶת הַתּוֹרָה. דַּיֵינוּ.
אִלוּ נַתַן לָנוּ אֶת הַתּוֹרָה וְלא הִכְנִיסָנוּ לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, דַּיֵינוּ.
אִלוּ הִכְנִיסָנוּ לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל וְלא בָנָה לָנוּ אֶת בֵּית הַמקדש דַּיֵינוּ.
מכריזים: שלושה מרכיבים חשובים בסדר.
רַבָּן גַּמְלִיאֵל הָיָה אוֹמֵר: כָּל שֶׁלּא אָמַר שְׁלשָׁה דְּבָרִים אֵלּוּ בַּפֶּסַח, לא יָצָא יְדֵי חוֹבָתוֹ, וְאֵלוּ הֵן: פֶּסַח, מַצָה וּמָרוֹר.
פסח: מַרְאֶה בַּיָד עַל הַזְרוֹעַ וְיִזָהֵר שֶׁלא לְהַגְבִּיהַּ אוֹתָה, כי זו לא זרוענו. פֶּסַח שֶׁהָיוּ אֲבוֹתֵינוּ ואימהותינו, אוֹכְלִים ואוכלות בִּזְמַן שֶׁבֵּית הַמִּקְדָּשׁ הָיָה קַיָם, עַל שׁוּם מָה? עַל שׁוּם שֶׁפָּסַח הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עַל בָּתֵּי אֲבוֹתֵינוּ ואימהותינו בְּמִצְרַים,
מצה: מַרְאה אֶת הַמַּצּוֹת לַמְסֻבִּים ואוֹמֵר: מַצָּה זו שאנו אוֹכְלִים, עַל שׁוּם מה? עַל שׁוּם שֶׁלא הִסְפִּיק בְּצֵקָם שֶׁל אֲבוֹתֵינוּ ואימהותינו לְהַחֲמִיץ עַד שֶׁנִּגְלָה עֲלֵיהֶם מֶלֶךְ מַלְכֵי הַמְּלָכִים, הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, וּגְאָלָם,
מרור: (חסה או חזרת. שמערבבים בטיט שהיא החרוסת) מַרְאֶה לַמְסֻבִּים וְאוֹמֵר: מָרוֹר זֶה שֶׁאָנוּ אוֹכְלִים, עַל שׁוּם מה? עַל שׁוּם שֶׁמֵּרְרוּ הַמִּצְרִים אֶת חַיֵי אֲבוֹתֵינוּ ואימהותינו בְּמִצְרַים,
שרים: בְּכָל דּוֹר וָדוֹר חַיָב אָדָם לִרְאוֹת אֶת עַצְמוֹ כְּאִלוּ הוּא יָצָא מִמִּצְרַיָים.
מַגְבִּיהִים אֶת הכּוֹס ומברכים מתוך ההתחלה של ברכת הלל.
לְפִיכָךְ אֲנַחְנוּ חַיָבִים לְהוֹדוֹת, לְהַלֵל, לְשַׁבֵּחַ, לְפָאֵר, לְרוֹמֵם, לְהַדֵּר, לְבָרֵךְ, לְעַלֵּה וּלְקַלֵּס לְמִי שֶׁעָשָׂה לַאֲבוֹתֵינוּ ואימהותינו וְלָנוּ אֶת כָּל הַנִסִּים הָאֵלוּ: הוֹצִיאָנוּ מֵעַבְדוּת לְחֵרוּת מִיָּגוֹן לְשִׂמְחָה, וּמֵאֵבֶל לְיוֹם טוֹב, וּמֵאֲפֵלָה לְאוֹר גָּדוֹל, וּמִשִּׁעְבּוּד לִגְאֻלָּה. וְנאמַר לְפָנָיו שִׁירָה חֲדָשָׁה: הַלְלוּיָהּ.
שרים: הללויה, הללויה בצילצלי שמע, הללויה הללויה בצילצלי תרועה, כל הנשמה תהלל יה הללויה, הללויה.
שרים: בְּצֵאת יִשְׂרָאֵל מִמִּצריים, בֵּית יַעֲקב מֵעַם לוֹעֵז, הָיְתָה היתה יְהוּדָּה לְקָדְשׁוֹ, יִשְׂרָאֵל מַמְשְׁלוֹתָיו. הַיָּם רָאָה וַיָּנוֹס, הַיַרְדֵּן יִסּוֹב לְאָחוֹר.
מַגְבִּיהִים אֶת הַכּוֹס ומברכים: בָּרוּךְ אתה ה' אֱלוֹהֵינוּ מֶלֶךְ העוֹלָם, אֲשֶׁר גְּאָלָנוּ וְגָּאַל אֶת אֲבוֹתֵינוּ ואימהותינו מִמִּצְרַים, וְהִגִּיעָנוּ לַלַּיְלָה הַזֶּה לֶאֱכָל בּוֹ מַצָּה וּמָרוֹר. כֵּן ה' אֱלוֹהֵינוּ וֵאלוֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ ואימהותינו יַגִּיעֵנוּ לְמוֹעֲדִים וְלִרְגָלִים אֲחֵרִים הַבָּאִים לִקְרָאתֵנוּ לְשָׁלוֹם, שְׂמֵחִים בְּבִנְיַן עִירֶךָ וְשָׂשִׂים בַּעֲבוֹדָתֶךָ. וְנאכַל שָׁם מִן הַזְּבָחִים וּמִן הַפְּסָחִים, וְנוֹדֶה לְךָ שִׁיר חָדָש עַל גְּאֻלָּתֵנוּ ועַל פְּדוּת נַפְשֵׁנוּ. בָּרוּךְ אַתָּה ה' גָּאַל יִשְׂרָאֵל. בָּרוּךְ אַתָּה ה' אֱלוֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם בּוֹרֵא פְּרִי הַגָפֶן.
שותין את הכוס בהסבה שמאל.
רָחְצָה: נוֹטְלִים אֶת הַיָדַיִם וּמְבָרְכִים: בָּרוּךְ אַתָּה ה' אֱלוֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, אֲשֶׁר קִדְשָׁנוּ בְּמִצְוֹתָיו וְצִוָּנוּ עַל נְטִילַת יָדַיִם.
המוציא מצה: יִקַח הַמַּצּוֹת בְּסֵדֶר שֶהניחן, הפרוסה בין שתי השלמות, ויאחז שלשתן בידו ויברך "המוציא" בכונה "על אכילת מַצָּה" בכונה על הפרוסה. אחר כך יבצע כזית מן העליונה השלמה וכזית שני מן הפרוסה ויטבלם במלח, ויאכל בהסבה שני הזיתים ויברך: בָּרוּךְ אַתָּה ה' אֱלוֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם הַמּוֹצִיא לֶחֶם מִן הָאָרֶץ. בָּרוּךְ אַתָּה ה' אֱלוֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, אֲשֶׁר קִדְּשָנוּ בְּמִצְוֹתָיו וְצִוָּנוּ עַל אֲכִילַת מַצָּה.
מָרוֹר: (או חסה או חזרת שמערבבים בחרוסת היא הטיט.) כָּל אֶחָד מֵהַמְסֻבִּים לוֹקֵחַ כְּזַיִת מָרוֹר וּמַטְבִּלוֹ בַּחֲרוֹסֶת, חוֹזֵר וּמְנַעֵר הַחֲרוֹסֶת, מְבָרֵךְ וְאוֹכֵל בְּלִי הַסָבָּה: בָּרוּךְ אַתָּה ה' אֱלוֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, אֲשֶׁר קִדְּשָנוּ בְּמִצְוֹתָיו וְצִוָּנוּ עַל אֲכִילַת מָרוֹר.
כּוֹרֵךְ, כָּל אֶחָד מֵהַמְסֻבִּים לוֹקֵחַ כְּזַיִת מִן הַמַצָּה הַשְׁלִישִׁית עִם כְּזַיִת מָרוֹר וְכוֹרְכִם יַחַד, אוֹכְלִים בְּהַסָבָּה וּבְלִי בְּרָכָה. לִפָנֵי אֲכָלו אוֹמֵר: זֵכֶר לְמִקְדָּשׁ כְּהִלֵּל. כֵּן עָשָׂה הִלֵּל בִּזְמַן שבֵּית הַמִּקְדָּשׁ הָיָה קַיָים: הָיָה כּוֹרֵךְ מַצָּה וּמָרוֹר וְאוֹכֵל בְּיַחַד, לְקַיֵים מַה שֶׁנֶּאֱמַר: עַל מַצּוֹת וּמְרוֹרִים יאכְלֻהוּ. (מצה: יצר הטוב, הענווה. מרור: יצר הרע. אנו מחברים יצר טוב ורע ביחד, כדי לדכא את הרע.)
שֻׁלְחָן עוֹרֵךְ: אוֹכְלִים וְשותים הסעדה הערוכה ונוהגים לאכל תחלה ביצים מבשלות. ולֹא יאכל יותר מדי, שלֹא תהיה עליו אכילת אפיקומן אכילה גסה.
הילדים יחפשו את האפיקומון (ללא מן, ללא קינוח)
אחרי הסעודה: הילדים מחפשים את האפיקומן (ללא מן ללא קינוח.) מבקשים את האפיקומן כדי שנוכל לסיים את הסדר.
אחר גמר הסעדה :לוקח כל אחד מהמסבים כזית מהמַצָּה שהייתה צפונה לאפיקומן ואוכל ממנה כזית בהסבה. וצריך לאכלה קדם חצות הלילה.
מוֹזְגִין כּוֹס שלִישִׁי וּמְבָרְכִין בִּרְכַּת הַמָזוֹן (מקוצרת)
שרים: שִׁיר הַמַּעֲלוֹת:
בְּשוּב ה' אֶת שִׁיבַת צִיוֹן הָיִינוּ כְּחוֹלְמִים.
אָז יִמָּלֵא שְׂחוֹק פִּינוּ וּלְשׁוֹנֵנוּ רִנָּה.
אָז יאמְרוּ בַגּוֹיִם: הִגְדִּיל ה' לַעֲשׂוֹת עִם אֵלֶּה.
הִגְדִּיל ה' לַעֲשׂוֹת עִמָנוּ, הָיִינוּ שְׂמֵחִים.
שׁוּבָה ה' אֶת שְׁבִיתֵנוּ כַּאֲפִיקִים בַּנֶּגֶב.
הַזּוֹרְעִים בְּדִמְעָה, בְּרִנָּה יִקְצוֹרוּ.
הָלוֹךְ יֵלֵךְ וּבָכה נוֹשֵׂא מֶשֶךְ הַזָּרַע,
בא יָבוֹא בְרִנָּה נוֹשֵׂא אֲלֻמּוֹתָיו.
המזמן קורא: רַבּוֹתַי, נְבָרֵךְ
המסֻבִּים עוֹנִים: יְהִי שֵׁם ה' מְבוֹרָךְ מֵעַתָּה וְעַד עוֹלָם.
הַמְזַמֵן אוֹמֵר: בִּרְשׁוּת מְרָנָן וְרַבָּנָן וְרַבּוֹתַי, נְבָרֵךְ שֶׁאָכלְנוּ מִשֶּׁלוֹ.
הַמְסֻבִּים עוֹנִים: ברוּךְ שאלוהינו שאָכַלְנוּ מִשֶּׁלוֹ וּבְטוּבוֹ חָיִינוּ.
הַמְזַמֵן חוֹזֶר וְאוֹמֵר: בָּרוּךְ אֱלוֹהֵינוּ שֶׁאָכַלְנוּ מִשֶּׁלוֹ וּבְטוּבוֹ חָיִינוּ.
שרים: צור משלו אכלנו ברכו אמוני, שבענו והותרנו כדבר אדוני, כדבר אדוני.
כֻּלָם אוֹמְרִים: בָּרוּךְ אַתָּה ה' אֱלוֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם הַזָן אֶת הָעוֹלָם כֻּלּוֹ בְּטוּבוֹ בְּחֵן בְּחֶסֶד וּבְרַחֲמִים הוּא נוֹתֵן לֶחֶם לְכָל בָּשָׂר כִּי לְעוֹלָם חַסְדוֹ. בָּרוּךְ אַתָּה ה' הַזָן אֶת הַכּל.
נוֹדֶה לְךָ ה' אֱלוֹהֵינוּ עַל שֶׁהִנְחַלְתָּ לַאֲבוֹתֵינוּ ואימהותינו, אֶרֶץ חֶמְדָה טוֹבָה וּרְחָבָה וְעַל שֶׁהוֹצֵאתָנוּ ה' אֱלוֹהֵינוּ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם, וּפְדִיתָנוּ מִבֵּית עֲבָדִים, וְעַל בְּרִיתְךָ שֶׁחָתַמְתָּ בְּבְשָׂרֵנוּ, וְעַל תּוֹרָתְךָ שֶׁלִּמַּדְתָּנוּ, וְעַל חֻקֶּיךָ שֶׁהוֹדַעְתָּנוּ, וְעַל חַיִים חֵן וָחֶסֶד שֶׁחוֹנַנְתָּנוּ, וְעַל אֲכִילַת מָזוֹן שָׁאַתָּה זָן וּמְפַרְנֵס אוֹתָנוּ תָּמִיד, בְּכָל יוֹם וּבְכָל עֵת וּבְכָל שָׁעָה: בָּרוּךְ אַתָּה ה' עַל הָאָרֶץ וְעַל הַמָזוֹן:
בְּשַׁבַּת מוֹסִיפִין: רְצֵה וְהַחֲלִיצֵנוּ אֱלֹהֵינוּ בְּמִצְוֹתֶיךָ וּבְמִצְוַת יוֹם הַשְׁבִיעִי הַשַׁבָּת הַגָּדוֹל וְהַקָדוֹשׂ הַזֶּה.
בָּרוּךְ אַתָּה ה' אֱלוֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, הַטּוֹב וְהַמֵּטִיב לַכּל שֶׁבְּכָל יוֹם וָיוֹם הוּא הֵטִיב,
הוּא מֵטִיב, הוּא יֵיטִיב לָנוּ. הוּא גְמָלָנוּ הוּא גוֹמְלֵנוּ
הוּא יִגְמְלֵנוּ לָעַד, לְחֵן וּלְחֶסֶד וּלְרַחֲמִים וּלְרֶוַח הַצָּלָה
וְהַצְלָחָה, בְּרָכָה וִישׁוּעָה נֶחָמָה פַּרְנָסָה וְכַלְכָּלָה
וְרַחֲמִים וְחַיִּים וְשָׁלוֹם וְכָל טוֹב, וּמִכָּל טוּב לְעוֹלָם עַל יְחַסְּרֵנוּ.
הָרַחֲמָן הוּא יִמְלוֹךְ עָלֵינוּ לְעוֹלָם וָעֶד.
הָרַחֲמָן הוּא יִתְבָּרַךְ בַּשָּׁמַיִם וּבָאָרֶץ.
הָרַחֲמָן הוּא יִשְׁלַח לָנוּ בְּרָכָה מְרֻבָּה בַּבַּיִת הַזֶּה, וְעַל שֻׁלְחָן זֶה שֶׁאָכַלְנוּ עָלָיו.
הָרַחֲמָן הוּא יִשְׁלַח לָנוּ אֶת אֵלִיָּהוּ הַנָּבִיא זָכוּר לַטּוֹב, וִיבַשֶּׂר לָנוּ בְּשׂוֹרוֹת טוֹבוֹת יְשׁוּעוֹת וְנֶחָמוֹת.
הָרַחֲמָן הוּא יְבָרֵךְ אֶת אָבִי מוֹרִי בַּעַל הַבַּיִת הַזֶּה. וְאֶת אִמִּי מוֹרָתִי בַּעַלת הַבַּיִת הַזֶּה, אוֹתָם וְאֶת בֵּיתָם וְאֶת זַרְעָם וְאֶת כָּל אֲשֶׁר לָהֶם. אוֹתָנוּ וְאֶת כָּל אֲשֶׁר לָנוּ, כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּרְכוּ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב ואמהותינו שרה רבקה רחל ולאה, בַּכל מִכּל כּל, כֵּן יְבָרֵךְ אוֹתָנוּ כֻּלָּנוּ יַחַד בִּבְרָכָה שְׁלֵמָה, וְנאמַר, אָמֵן.
בְּשַׁבָּת: הָרַחֲמָן הוּא יַנְחִילֵנוּ יוֹם שֶׁכֻּלוֹ שַׁבָּת וּמְנוּחָה לְחַיֵּי הָעוֹלָמִים.
שרים: עושה שלום במרומיו הוא יעשה שלום עלינו ועל כל עם ישראל ואמרו, אמרו אמן. יעשה שלום, יעשה שלום שלום עלינו ועל כל ישראל. יעשה שלום, יעשה שלום שלום עלינו ועל כל ישראל.
הוֹדוּ לַה' כִּי טוֹב כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ. פּוֹתֵחַ אֶת יָדֶךָ, וּמַשְׂבִּיעַ לְכָל חַי רָצוֹן. בָּרוּכים הַגֶּבֶר והאישה אֲשֶׁר יִבְטַחו בּה', וְהָיָה ה' מִבְטַחוֹ. נַעַר הָיִיתִי גַם זָקַנְתִּי, וְלא רָאִיתִי צַדִיק וצדיקה נֶעֱזָבו, וְזַרְעם מְבַקֶּשׁ לָחֶם. ה' עז לְעַמוֹ יִתֵּן, ה' יְבָרֵךְ אֶת עַמוֹ בַשָׁלוֹם.
מכריזים: הִנְנִי מוּכָן וּמְזֻמן לְקַיֵם מִצְוַת כּוֹס שְלִישִית שֶהוּא כְּנֶגֶד בְּשׂורַת הַיְשׁוּעָה, שֶאַמָר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְיִשְׂרָאֵל וְגָאַלְ בִּי אֶתְכֶם בִּזְרוֹעַ נְטוּיָה וּבִּשְׁפָטִים גְדוֹלִים. בָּרוּךְ אַתָּה ה' אֱלהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם בּוֹרֵא פְּרִי הַגָפֶן.
שְׁפוֹךְ חֲמָתְךָ אֶל הַגּוֹיִם אֲשֶׁר לא יְדָעוּךָ וְעַל מַמְלָכוֹת אֲשֶׁר בְּשִׁמְךָ לא קָרָאוּ. כִּי אָכַל אֶת יַעֲקב וְאֶת נָוֵהוּ הֵשַׁמוּ. שְׁפוֹךְ עֲלֵיהֶם זַעְמֶךָ וַחֲרוֹן אַפְּךָ יַשִׂיגֵם. תִּרְדוֹף בְּאַף וְתַשְׁמִידֵם מִתַּחַת שְׁמֵי ה'.
מברכים (גומרים) את ברכת ההלל (המקוצרת)
לא לָנוּ, לא לָנוּ, כִּי לְשִׁמְךָ תֵּן כָּבוֹד, עַל חַסְדְּךָ, עַל אֲמִתֶּךָ. לָמָּה יאמְרוּ הַגּוֹיִם: אַיֵּה נָא אֱלוֹהֵיהֶם? יִשְׂרָאֵל בְּטַח בַּה'. ה' זְכָרָנוּ יְבָרֵךְ. יְבָרֵךְ אֶת בֵּית יִשְׂרָאֵל, יְבָרֵךְ יִרְאֵי ה', הַקְּטַנִים עִם הַגְּדוֹלִים. יוֹסֵף ה',
עֲלֵיכֶם וְעַל בְּנֵיכֶם ובנותיכם. בְּרוּכִים אַתֶּם לַה', עוֹשֵׂה שָׁמַיִם וָאָרֶץ. הַשָּׁמַיִם שָׁמַיִם לַה' וְהָאָרֶץ נָתַן לִבְנֵי אָדָם. וַאֲנַחְנוּ נְבָרֵךְ יָהּ מֵעַתָּה וְעַד עוֹלָם. הַלְלוּיָהּ.
כּוֹס יְשׁוּעוֹת אֶשָּׂא וּבְשֵׁם ה' אֶקְרָא. הַלְלוּיָהּ. הוֹדוּ לַה' כִּי טוֹב כִּי לְעוֹלָם חַסְדּו. יאמַר נָא יִשְׂרָאֵל כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ. יאמְרוּ נָא בֵית אַהֲרוֹן כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ. יאמְרוּ נָא יִרְאֵי ה' כִּי לְעוֹלָם חַסְדּו. מִן הַמֵּצַר קָרָאתִי יָּהּ, עָנָּנִי בַמֶרְחַב יָהּ. וַה' עֲזָרָנִי.
עזִּי וְזִמְרָת יָהּ וַיְהִי לִי לִישׁוּעָה. קוֹל רִנָּה וִישׁוּעָה בְּאָהֳלֵי צַדִּיקִים: פִּתְחוּ לִי שַׁעֲרֵי צֶדֶק, אָבא בָם, אוֹדֶה יָהּ. זֶה הַשַּׁעַר לַה', צַדִּיקִים יָבוֹאוּ בוֹ. אוֹדְךָ כִּי עֲנִיתָנִי וַתְּהִי לִי לִישׁוּעָה. אֶבֶן מָאֲסוּ הַבּוֹנִים הָיְתָה לְראשׁ פִּנָּה. מֵאֵת ה' הָיְתָה זּאת הִיא נִפְלָאוֹת בְּעֵינֵינוּ. מֵאֵת ה' הָיְתָה זּאת הִיא נִפְלָאוֹת בְּעֵינֵינוּ. אָנָא ה', הוֹשִיעָה נָּא. אָנָא ה', הַצְלִיחָה נָא.
אִלּוּ פִינוּ מָלֵא שִׁירָה כַּיָּם, וּלְשׁוֹנֵנוּ רִנָּה כֲּהַמוֹן גַּלָּיו, וְשִׂפְתוֹתֵינוּ שֶׁבַח כְּמֶרְחֲבֵי רָקִיעַ, וְעֵינֵינוּ מְאִירוֹת כַּשֶׁמֶשׁ וְכַיָּרֵחַ, וְיָדֵינוּ פְרוּשׂוֹת כְּנִשְׂרֵי שָׁמַיִם, וְרַגְלֵינוּ קַלּוֹת כָּאַיָּלוֹת - אֵין אֲנַחְנוּ מַסְפִּיקִים לְהוֹדוֹת לְךָ, ה' אֱלוֹהֵינוּ וֵאלוֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ, וּלְבָרֵךְ, אֶת שִׁמְךָ עַל אַחַת, מֵאֶלֶף, אַלְפֵי אֲלָפִים וְרִבֵּי רְבָבוֹת פְּעָמִים, הַטּוֹבוֹת שֶׁעָשִׂיתָ עִם אֲבוֹתֵינוּ וְעִמָּנוּ. מִמִּצְרַים גְּאַלְתָּנוּ,
וּבְמַקְהֲלוֹת רִבבְוֹת עַמְּךָ בֵּית יִשְׂרָאֵל בְּרִנָּה יִתְפָּאֵר שִׁמְךָ, מַלְכֵּנוּ, בְּכָל דּוֹר וָדוֹר, שֶׁכֵּן חוֹבַת כָּל הַיְצוּרִים לְפָנֶיךָ, ה' אֱלוֹהֵינוּ וֵאלוֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ, לְהוֹדוֹת לְהַלֵּל לְשַׁבֵּחַ, לְפָאֵר לְרוֹמֵם לְהַדֵּר לְבָרֵךְ, עַל כָּל דִּבְרֵי שִׁירוֹת וְתִשְׁבְּחוֹת.
יִשְׁתַּבַּח שִׁמְךָ לַעַד מַלְכֵּנוּ, הָאֵל הַמֶלֶךְ הַגָּדוֹל וְהַקָּדוֹשׁ בַּשָּׁמַיִם וּבַאָרֶץ, כִּי לְךָ נָאֶה, ה' אֱלוֹהֵינוּ וֵאלוֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ, שִׁיר וּשְׁבָחָה, הַלֵּל וְזִמְרָה, קְדֻשָּׁה וּמַלְכוּת, בְּרָכוֹת וְהוֹדָאוֹת מֵעַתָּה וְעַד עוֹלָם. בָּרוּךְ אַתָּה ה', אֵל מֶלֶךְ גָּדוֹל בַּתִּשְׁבָּחוֹת, אֵל הַהוֹדָאוֹת, אֲדוֹן הַנִפְלָאוֹת, הַבּוֹחֵר בְּשִׁירֵי זִמְרָה, מֶלֶךְ אֵל חֵי הָעוֹלָמִים.
מכריזים: הִנְנִי מוּכָן וּמְזֻמַן לְקַיֵם מִצְווַת כּוֹס רְבִיעִי שֶׁהוּא כְּנגֶד בְּשׂוֹרַת הַיְשׁוּעָה, שֶׁאָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְיִשְׂרָאֵל וְלַָקַחְתִּי אֶתְכֶם לִי לְעָם וְהָיִיתִי לָכֶם לֵאֱלוֹהִים. בָּרוּךְ אַתָּה ה' אֱלוֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם בּוֹרֵא פְּרִי הַגָפֶן.
בָּרוּךְ אַתָּה ה' אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ העוֹלָם, עַל הַגֶּפֶן וְעַל פְּרִי הַגֶּפֶן, עַל תְּנוּבַת הַשָּׂדֶה וְעַל אֶרֶץ חֶמְדָּה טוֹבָה וּרְחָבָה שֶׁרָצִיתָ וְהִנְחַלְתָּ לַאֲבוֹתֵינוּ לֶאֱכוֹל מִפִּרְיָהּ וְלִשְׂבּוֹעַ מִטּוּבָהּ
בשבת: וּרְצֵה וְהַחֲלִיצֵנוּ בְּיוֹם הַשַׁבָּת הַזֶּה. וְשַׂמְחֵנוּ בְּיוֹם חַג הַמַּצּוֹת הַזֶּה, כִּי אַתָּה ה' טוֹב וּמֵטִיב לַכּל וְנוֹדֶה לְּךָ עַל הָאָרֶץ וְעַל פְּרִי הַגֶּפֶן. בָּרוּךְ אַתָּה ד' עַל הַגֶּפֶן וְעַל פְּרִי הַגֶּפֶן.
מכריזים ושרים: חֲסַל סִדּוּר פֶּסַח כְּהִלְכָתוֹ, כְּכָל מִשְׁפָּטוֹ וְחֻקָתוֹ. כַּאֲשֶׁר זָכִינוּ לְסַדֵּר אוֹתוֹ כֵּן נִזְכֶּה לַעֲשׂוֹתוֹ.
על גבע רם על ראש התל, חליל רועה שם מחלל.
חליל רועה שם מחלל, מזמור חדש לישראל.
ולרועה רק אוהל בד ולו רק גדי, גדי אחד - חג גדיא, חד גדיא!
בא כלב-הב צוהל- שואל: "האין מקום גם לי בתל?"
"האין מקום גם לי בתל?" שמור אשמור יומם וליל!
ענו בזמר פה אחד: "תן יד חבר, הב לנו יד!" חד גדיא, חד גדיא!
קפץ ובא חתול בילל: "פנו גם לי מקום בתל."
"פנו גם לי מקום בתל." מיאו! לא אשב בטל!"
ענו השניים פה אחד: "בחפץ לב, חתול נכבד!" - חג גדיא, חד גדיא!
על גבע רם, על ראש התל, חרמש נוצץ ומצלצל.
חרמש נוצץ ומצלצל, צליל קציר לישראל,
נרימה זמר פה אחד, נניפה עומר בשיר הידד! חד גדיא, חד גדיא!
אֶחָד מִי יוֹדֵעַ? אֶחָד אֲנִי יוֹדֵעַ: אֶחָד אֱלוהֵינוּ שֶׁבַּשָּׁמַים וּבָאָרֶץ.
שְׁנַיִם מִי יוֹדֵעַ? שְׁנַיִם אֲנִי יוֹדֵעַ: שְנֵי לֻחוֹת הַבְּרִית,
שְׁלשָׁה מִי יוֹדֵעַ? שְׁלשָׁה אֲנִי יוֹדֵעַ: שְׁלשָׁה אָבוֹת,
אַרְבַּע מִי יוֹדֵעַ? אַרְבַּע אֲנִי יוֹדֵעַ: אַרְבַּע אִמָהוֹת,
חֲמִּשָּׁה מִי יוֹדֵעַ? חֲמִּשָּׁה אֲנִי יוֹדֵעַ: חֲמִשָׁה חוּמְשֵׁי תוֹרָה,
שִׁשִּׂה מִי יוֹדֵעַ? שִׁשִּׂה אֲנִי יוֹדֵעַ: שִׁשָּׁה סִדְרֵי מִשְׁנָה,
שִׁבְעָה מִי יוֹדֵעַ? שִׁבְעָה אֲנִי יוֹדֵעַ: שבְעָה יְמֵי שַׁבָּתָא,
שְׁמוֹנָה מִי יוֹדֵעַ? שְׁמוֹנָה אֲנִי יוֹדֵעַ: שְׁמוֹנָה יְמֵי מִילָה,
תִּשְׁעָה מִי יוֹדֵעַ? תִּשְׁעָה אֲנִי יוֹדֵעַ: תִּשְׁעָה יַרְחֵי לֵדָה,
עֲשֶׂרָה מִי יוֹדֵעַ? עֲשֶׂרָה אֲנִי יוֹדֵעַ: עֲשָׂרָה דִבְּרַיָא,
אַחַד עָשָׂר מִי יוֹדֵעַ? אַחַד עָשָׂר אֲנִי יוֹדֵעַ: אַחַד עַשָׂר כּוֹכְבַיָּא,
שְׁנֵים עָשָׂר מִי יודע? שנים עָשָׂר אֲנִי יוֹדֵעַ: שְׁנֵים עֶשָׂר שִׁבְטַיָא,
שְׁלשָׁה עֶשָׂר מִי יוֹדֵעַ? שְׁלשָׁה עָשָׂר אֲנִי יוֹדֵעַ: שְׁלשָׁה עָשָׂר מִדַּיָא.
אחד מי יודע? אחד אני יודע, אחד חופר בור שיח ומערה.
שנים מי יודע? שנים אני יודע, שניים אוחזים בטלית.
שלושה שאכלו על שולחן אחד,
ארבע כוסות שבמחזור,
חמישה מלכי מדיין,
שישה בנים בכרס אחת,
שבעה דברים בגולם,
שמונה שרצים אמורים בתורה,
תשעה קבין יין קפריסין,
עשרה הרוגי מלכות,
חַד גַּדְיָא,חַד גַּדְיָא: דְּזַבִּין אַבָּא בִּתְרֵי זוּזֵי, חַד גַּדְיָא,חַד גַּדְיָא.
וְאָתָא שׁוּנְרָא וְאַכְלָה לְגַדְיָא, דְּזַבִּין אַבָּא בִּתְרֵי זוּזֵי, חַד גַּדְיָא,חַד גַּדְיָא.
וְאָתָא כַלְבָּא וְנָשַׁךְ לְשׁוּנְרָא, דְּאַָכְלָה לְגַדְיָא, דְּזַבִּין אַבָּא בִּתְרֵי זוּזֵי, חַד גַּדְיָא,חַד גַּדְיָא.
וְאָתָא חוּטְרָא והִכָּה לְכַלְבָּא, דְּנָשַׁךְ לְשׁוּנְרָא, דְּאַכְלָה לְגַדְיָא, דְּזַבִּין אַבָּא בִּתְרֵי זוּזֵי, חַד גַּדְיָא,חַד גַּדְיָא.
וְאָתָא נוּרָא וְשָׂרַף לְחוּטְרָא, דְּהִכָּה לְכַלְבָּא, דְּנָשַׁךְ לְשׁוּנְרָא, דְּאַָכְלָה לְגַדְיָא, דְּזַבִּין אַבָּא בִּתְרֵי זוּזֵי, חַד גַּדְיָא,חַד גַּדְיָא.
וְאָתָא מַיָא וְכָבָה לְנוּרָא, דְּשָׂרַף לְחוּטְרָא, דְּהִכָּה לְכַלְבָּא, דְּנָשַׁךְ לְשׁוּנְרָא, דְּאַָכְלָה לְגַדְיָא, דְּזַבִּין אַבָּא בִּתְרֵי זוּזֵי, חַד גַּדְיָא,חַד גַּדְיָא.
וְאָתָא תוֹרָא וְשָׁתָה לְמַיָא, דְּכָבָה לְנוּרָא, דְּשָׂרַף לְחוּטְרָא, דְּהִכָּה לְכַלְבָּא, דְּנָשַׁךְ לְשׁוּנְרָא, דְּאַכְלָה לְגַדְיָא, דְּזַבִּין אַבָּא בִּתְרֵי זוּזֵי, חַד גַּדְיָא,חַד גַּדְיָא.
וְאָתָא הַשׁוֹחֵט וְשָׁחַט לְתוֹרָא, דְּשָּׁתָה לְמַיָא, דְּכָבָה לְנוּרָא, דְּשָׂרַף לְחוּטְרָא, דְּהִכָּה לְכַלְבָּא, דְּנָשַׁךְ לְשׁוּנְרָא, דְּאַכְלָה לְגַדְיָא, דְּזַבִּין אַבָּא בִּתְרֵי זוּזֵי, חַד גַּדְיָא,חַד גַּדְיָא.
וְאָתָא מַלְאָךְ הַמָּוֶת וְשָׁחַט לְשׁוֹחֵט, דְּשָׁחַט לְתוֹרָא, דְּשָּׁתָה לְמַיָא, דְּכָבָה לְנוּרָא, דְּשָׂרַף לְחוּטְרָא, דְּהִכָּה לְכַלְבָּא, דְּנָשַׁךְ לְשׁוּנְרָא, דְּאַָכְלָה לְגַדְיָא, דְּזַבִּין אַבָּא בִּתְרֵי זוּזֵי, חַד גַּדְיָא,חַד גַּדְיָא.
וְאָתָא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא וְשָׁחַט לְמַלְאַךְ הַמָּוֶת, דְּשָׁחַט לְשׁוֹחֵט, דְּשָׁחַט לְתוֹרָא, דְּשָּׁתָה לְמַיָא, דְּכָבָה לְנוּרָא, דְּשָׂרַף לְחוּטְרָא, דְּהִכָּה לְכַלְבָּא, דְּנָשַׁךְ לְשׁוּנְרָא, דְּאַָכְלָה לְגַדְיָא,
דְּזַבִּין אַבָּא בִּתְרֵי זוּזֵי, חַד גַּדְיָא,חַד גַּדְיָא.
האזינו חבריה, מעשה בחד גדיא, הספור איש לא בדה, כך כתוב בהגדה.
חד גדיא חד גדיא.
אבא אל השוק הלך, וקנה גדי צח ורך, זה הגדי, גדי עיזים, הוא קנה בשני זוזים.
החתול ארוך שפם, מחשבה רעה זמם, את הגדי תפס בכף, ואחר אותו טרף.
זאת ראה והתמרמר, הכלכלב שבחצר, לזולל הוא לא סלח, ונשוך אותו נשך.
מן החוץ זנק מקל, על הכלב התנפל, ובקצף רב חבט, והרביץ בו מכל צד.
השתולל אז שביב האש, במקל לנקום ביקש, התלקח פיץ ופץ, המקל כליל נשרף.
שטף מים, מים גל, על האש קפץ חיש קט - השתרע רגע קט, והאש כבתה מיד.
בא השור אל האגם, את המים הוא לגם, כל המים אשר בו, הוא הכניס אל תוך קרבו.
הטבח בחר קורבן, את השור הגרגרן, והשחיז את הסכין, ארוחת בשר הכין.
ברקיע קול יקרא, קץ לרשע קץ לרע, מן הארץ שור יתם – ושלום על העולם
חד גדיא, חד גדיא .
מוזגים כוס גדולה חמישית: היא "כוסו של אליהו"
"אָנוֹכִי שׁוֹלֵחַ לָכֶם אֵת אֵלִיָּהו הַנָּבִיא לִפְנֵי בּוֹא יוֹם ה' הַגָּדוֹל..."
מתי? תשבי (אליהו) יתרץ קושיות ובעיות. תיק"ו, לא יודעים.
הסדר נגמר ותם,
נחים וישנים כולם, ורק אני איני נרדם.
אנוכי עודני ער ומחליט לי: אשאר!
פה אמתין על משכבי, עד יופיע הנביא. משתוקק אני מאוד לחזות בו ולראות! אצפה לו, אחכה - הלואי לכך אזכה! מוכנה לו כוס גבוהה, כוס של יין מלאה. כל העת ממיטתי, בה נועץ את מבטי נועץ... נועץ.... וממצמץ..... ונרדם.
