פורים: זהות יהודית במדינת ישראל.

בין זֵהוּת לזָרוּת.

מתוך אתר שיטים מכון החגים שבבית השיטה

http://www.chagim.org.il/ListPages.aspx?catid=329#בין%20זהות%20לזרות

ומתוך אתר "אש" אתר עם חכמת חיים. במאמר מתי כבר נהיה מדינה נורמלית?

http://www.aish.com/hsociety/society/When_Will_We_Be_a_Normal_State$.asp

   הרבה אפשר ללמוד ממגילת אסתר על הזהות היהודית בקרב העמים. ליהודי פרס הייתה זהות מיוחדת  בקרב מאה עשרים ושבע מדינות מלכות פרס ומדי. "וַיאמֶר הָמָן לַמֶּלֶךְ אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ יֶשְׁנוֹ עַם-אֶחָד מְפֻזָּר וּמְפוֹרָד בַּין הָעַמִּים בְּכל מְדִינוֹת מַלְכוּתֶךָ, וְדָתֵיהֶם שׁוֹנוֹת מִכָּל עָם. הזהות היהודית גרמה לעם היהודי עוולות אין ספור במשך כל שנות חיי העם היהודי. מה יהיה?

א. העם היהודי מצד אחד והעולם מצד אחר.

   וְכָל עַבְדֵי הַמֶּלֶךְ אֲשֶׁר בְּשַׁעַר הַמֶּלֶך כּוֹרְעִים וּמִשְׁתַּחֲוִים לְהָמָן וּמָרְדֳּכַי לא יִכְרַע וְלא יִשְׁתַּחֲוֶה כִּי הִגִּיד לָהֶם אֲשֶׁר הוּא יְהוּדִי. במדרש בראשית רבה מ"ב, ח' אנו מוצאים את הפרוש לשם עברי: '''ויגד לאברם העִברי'...רבי יהודה אומר: כל העולם כולו מעבר אחד והוא מעבר אחד."

ב. הזהות היהודית גוררת שנאה.

   "וַיּאמֶר הָמָן לַמֶּלֶךְ אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ יֶשְׁנוֹ עַם-אֶחָד מְפֻזָּר וּמְפוֹרָד בַּין הָעַמִּים בְּכל מְדִינוֹת מַלְכוּתֶךָ, וְדָתֵיהֶם שׁוֹנוֹת מִכָּל  עָם וְאֶת דָּתֵי הַמֶּלֶךְ אֵינָם עוֹשִׁים וְלַמֶּלֶךְ אֵין שׁוֹוה לְהַנִּיחָם. אִם עַל הַמֶּלֶךְ טוֹב יִכָּתֵב לְאַבְּדָּם..."

  באגרת תימן כותב הרמב"ם. ...קנאונו האומות כולם על דתנו קנאה גדולה, וילחצו מלכיהם בשבילה לערער עלינו שטנה ואיבה ואין לך זמן מאז שנתנה לנו תורה זו עד זמננו זה, שכל מלך גובר שאין תחילת כוונתו ודתו לסתור תורותינו ולהפר דתנו באונס ובניצחון בחרב..."

ג. יהודי בביתך ואדם – בצאתך.

   "לא הִגִּידָה אֶסְתֵּר אֶת עַמָּהּ וְאֶת מוֹלַדְתָּהּ כִּי מָרְדְּכַי צִוָּה עָלֶיהָ אֲשֶׁר לא-תַגִּיד."

   בתקופת ההשכלה בגרמניה (מאות 18 - 19). הציע ליהודים משה מנדלסון להשתלב בסביבתם הנוצרית: "קבלו את הנמוסים והמנהגים המקובלים ואת החוקה של הארץ שאתם גרים בה, אבל החזיקו בכל עוז בדת אבותיכם. שאו את משאות שתיהן ככל אשר בכוחכם."

ד. מדינה יהודית: זהות בלי זרות.

   "אִישׁ יְהוּדִי הָיָה בְּשׁוּשָׁן הַבִּירָה וּשְׁמוֹ מָרְדְּכַי בֶּן יָאִיר בֶּן שִׁמְעִי בֶּן קִישׁ אִישׁ יְמִינִי אֲשֶׁר הָגְלָה מִירוּשָׁלַיִם."

   הרצל הציע פתרון לזהות היהודית, מדינה! "פתרונה של שאלת-היהודים נתון בזה שיכירו ביהודים בתורת עם ובזה שימצאו להם מולדת מובטחת לפי משפט-הכלל, שאליה יהגרו יהודים, לפי טבע הדברים, מאותם חלקי העולם שבהם הם נתונים לדיכוי; שכן הם יבואו לשם בתורת אזרחים, דווקא משום שהם יהודים, ולא בתורת זרים..."

ה. מדינה ככל העמים.

   שנים רבות של מלחמות על זכות הקיום של המדינה היהודית הביאו יהודים רבים להכריז על שינוי הצביון היהודי של המדינה. מתי כבר נהיה מדינה ככל העמים? הוגי דעות שונים התייחסו לשאלה זו:

   מרטין בובר במאמרו, עם עולם: "נפל בחלקו של זמננו להפריד את שתי החטיבות הממוזגות מאז ומעולם, את הלאום היהודי מהדת היהודית ולכונן כל אחת מהן לחוד.  המחשבה הציונית סבורה, שאין צורך אלא להתקין את התנאים לחיי עם נורמליים, וכל השאר יבוא מאליו. זוהי טעות מסוכנת... אם לא נשאף אלא להיות נורמליים, סופנו שלא נהיה כל עיקר. הערכים הגדולים שיצרנו נולדו מזיווגם של עם ואמונה. איננו יכולים לשים במקום זיווג זה אסוציאציה טכנית של אומה ודת, מבלי שיגרום הדבר לעקרות. מחוץ לאחדותו ויחידותו של ישראל - אין תחיית ערכיו."

   הרמן כהן: ששמע שהציונות מבקשת לברוא "יהודים חדשים ומאושרים יותר", ענה בזעם... "אהה! עכשיו החבר'ה האלה גם רוצים להיות מאושרים!. על היהודים מוטל להוסיף ולחיות בקרב האומות, לשמש טל משמים, להישאר בקרבן ולהיות להן מועילים..."

   ג'ורג' שטיינר: כתב בספרו אראטה, מאזן של חיים. "ישראל היא בגדר נס הכרחי. תקומתה, עמידתה העקשנית כנגד כל הסיכויים... כל אלה מנוגדים לכל ציפייה סבירה. כיום ישראל מתבוננת בסיפוק פרדוקסלי בסימני הנורמליות: שיעורי הפשע, השחיתות, הבינוניות הפוליטית וההמוניות של חיי היום-יום...  תהיה זו שערורייה אם אלפי שנות התגלות והתגייסות לעמוד בסבל, אם ייסוריהם של אברהם ויצחק, מהר המוריה ועד אושוויץ, אם כל אלה יתמצו בסופו של דבר בהקמתה של מדינת לאום חמושה מכף רגל ועד ראש, ארץ ככל הארצות, עם בורסה ופשע מאורגן. הנורמליות לא תהיה ליהודים אלא דרך אחרת להיעלם"

   גייל הר אבן: כתבה במעריב. ""הנחת יסוד של החינוך הציוני שקיבלתי היתה כי מדינת ישראל היא התשובה לבעיית האנטישמיות, ובימים אלה ההנחה קצת מתערערת... איננו יודעים איך היתה נראית האנטישמיות באלף הנוכחי אלמלא מדינת ישראל היתה קיימת. אולי היתה פחותה ואולי מחרידה עוד יותר. אבל, כאשר עשירים להשחית בונים לעצמם חדרי הישרדות, אי-אפשר להמשיך לחנך ולהגיד לילדים שמדינת ישראל הוקמה כדי שליהודים יהיה מקום בטוח. ההפך הוא הנכון: ריכוזם של יותר מחמישה מיליון יהודים על חלקת אדמה צרה, מצטייר כעניין מסוכן."

   רחל אליאור: "תושבי ישראל מעולם לא זכו לחיים נורמליים, בין השאר משום שהנחת היסוד הציונית  'עם ללא ארץ חוזר לארץ ללא עם' - הייתה נכונה רק בחלקה הראשון. בעוד שאין ספק בכך שאנחנו היינו 'עם ללא ארץ' מזה אלפיים שנה ושילמנו על כך מחיר כבד מנשוא, הרי שאין זה נכון ש'הארץ הייתה ללא עם'. עמים שונים חיו כאן במהלך הדורות כשאנחנו היינו בגלות, מאז העת העתיקה ועד לעת המודרנית. וכששבנו לארץ במאה השנים האחרונות פגשנו בהם לטוב ולמוטב. מערכת היחסים הקשה עם העם הפלסטיני והעולם הערבי, הנובעת מהעובדה הטראגית ששני עמים טוענים לאותה ארץ... אנחנו חזרנו להיסטוריה המזרח-תיכונית והשעינו את ההיסטוריה שלהם.... כך נמנעים מאיתנו חיים נורמליים ואנו ננגררים למלחמות חוזרות ונשנות. אי-אפשר להתעלם מכך או לפתור זאת רק בכוח הזרוע. יש לנו מיתוס, היסטוריה, כתבי קודש, חלומות וזיקת בעלוּת שקשורים בארץ הקודש, בארץ ישראל ובמדינת ישראל וגם לשכנינו יש מכל אלה, ועל כן אנחנו מוצאים את עצמנו במצב של 'קואליציה של כאב ואופוזיציה של חלומות'. והנורמליות איננה מנת חלקנו וקרוב לוודאי שגם לא תהיה, שכן שני העמים הם דיירים קבועים בארץ זו ולא אורחים המתעתדים להיעלם".

   אהוד בן עזר: "מעולם לא הגענו אל הנורמליות, שבשנים הראשונות לאחר השואה ולאחר קום המדינה חשבנו שהגענו אליה. המצב שלנו לא מחריד, הוא פשוט מצב של מדינה שעדיין נלחמת על קיומה"

   פרופסור אסא כשר: "חשבנו שהפרויקט של הקמת מדינה נורמלית מצריך רק שורשים היסטוריים, כוח אקטואלי וחזון לעתיד לבוא. אולם צריך עוד משהו - סבלנות, אורך רוח ונחישות היסטורית. ייתכן שאין לנו מנוס מן ההכרה שלעולם נחיה על חרבנו. אבל גם אם כך הדבר, לעולם נחתור להסדרים מדיניים שיקטינו את סכנת הפיגוע והמלחמה".

   ארי שביט: "הורעלנו באשליה של נורמליות... מדינת ישראל היא מדינה א-נורמלית מיסודה. מעצם היותה מדינה יהודית במרחב ערבי, ומעצם היותה מדינה מערבית במרחב מוסלמי, ומעצם היותה מדינה דמוקרטית במרחב של קנאות ועריצות - ישראל נמצאת במתח קבוע עם סביבתה. ישראל מצויה בסתירה מהותית מתמדת... בדור האחרון התובנה האכזרית הזאת התפוגגה, התפשטה האשליה שהגענו אל המנוחה ואל הנחלה, וכי ביכולתנו לחיות במקום הזה כאחד העמים.

   פרופסור שלום רוזנברג, אמר בעתון עת לחשוב, "אין לי כל ספק בכך שאנחנו זקוקים לאמונה רבה. הציונות טעתה טעות טרגית כשחשבה שהקמתה של מדינת ישראל תביא לנורמליזציה של העם היהודי. אנחנו ממשיכים להיות יהודים, החיים עם הגורל היהודי, בין כיחידים בין כאומה בין האומות. יש שתי תגובות אפשריות. הראשונה - אכזבה וייאוש, ייאוש המובן לי, ייאוש כואב בעל השלכות פוליטיות קשות. מצד שני זה יכול להעמיד אותנו שוב לפני מצוות הגאווה להיות יהודים.  יהודים חייבים כדגי הסלמון ללמד את הצאצאים שלהם לשחות נגד הזרם. קיומה של היהדות הוא אתגר לעולם, והיום אתגר עצום לאיסלאם, בדיוק כמו שהשואה היתה אתגר לנצרות. תמיד, היינו היהודים לאורכה ולרוחבה של ההיסטוריה, הטרמומטר של המצב הרוחני העולמי. כפי שהמחיש זאת יפה רבי יהודה הלוי בספרו 'הכוזרי', אנחנו כמו לב שהוא רב-חוליים מכולם אך גם רב-בריאות מכולם. ואנו תפילה שהקדוש ברוך הוא יברך את לבנו"