מסלול ההתמחות בפסיכולוגיה קלינית- נייר עמדה מטעם וועד המתמחים בפסיכולוגיה קלינית

וועד המתמחים בפסיכולוגיה קלינית כותב נייר עמדה זה על מנת לבטא את דאגתנו לאיכות ההתמחות ולהתקיימותה כמסגרת ריאליסטית, המכבדת את צורכי המתמחים. ברצוננו לחלוק את מחשבותינו לגבי הצורה שצריך לתפוס מסלול ההכשרה הקלינית בימים אלו של שינוי, ריבוי קולות מקצועיים ותחרות הולכת וגוברת בתחום הטיפול הנפשי.   

מבנה ההתמחות

אנו רואים חשיבות עליונה בקיומה של מסגרת הכשרה מקצועית ומעמיקה, אשר תציב את הפסיכולוג הקליני כמומחה בבריאות הנפש, ולא כמומחה צר בשיטת טיפול כזו או אחרת. עיקרון המומחיות הרחבה חשוב במיוחד לאור קיומם של ויכוחים על דרכה של הפסיכולוגיה הקלינית בארץ , ולאור התחרות עם בעלי מקצועות אחרים בבריאות הנפש, שמתמקצעים לעיתים בשיטות שהן  כיום זמינות פחות  בהכשרת הפסיכולוג הקליני.

עמדתנו היא שאין לקבל הגדרות מצמצמות, הקוראות לעליונות של שיטה אחת תוך פסילת האחרות.

לצד זאת, חשוב להדגיש כי  מסלול ההתמחות הנו מעמיס ותובעני כפי שהוא ולא ניתן להוסיף דרישות נוספות שיכבידו על המתמחים. מתוך ההבנה כי אין זה ראלי ללמוד את כל גישות הטיפול הקיימות באופן מעמיק,  אנו מציעים מסלול הכשרה המשלב גישות שונות  מחד ומתבסס על בחירה מאידך. כפי שהמליצה הוועדה המייעצת בראשותו של ד"ר גיורא זקין, המתמחה יבחר "גישה ראשית" שתהווה 2/3 ממסלול התמחותו (כפי שיתבטא בשעות טיפול והדרכה) לצידה, יבחר "גישה משנית" שתהווה 1/3 משעות ההתמחות. 

הבחירה תיעשה לפי תחומי העניין של המתמחה, ותאפשר את היווצרותה של קהילת מומחים מגוונת, שכל אחד מחבריה מכיר יותר מאשר שיטת עבודה אחת.

אנו מציעים כי אחרי שנת ההתמחות הראשונה יוכל המתמחה לבחור להחליף את הגישות בהן בחר או את החלוקה עליה החליט, באם ימצא, למשל, שדווקא ה"גישה המשנית" מעוררת בו עניין רב יותר ומתאימה יותר לאישיותו וליכולותיו המקצועיות.  

מובן, כי שינויים אלו יכולים להיעשות רק כשתהיה קיימת במקומות ההתמחות בארץ תשתית המוכנה לכך. כפתרון ביניים, אנו קוראים לעודד "שיתוף" בין מקומות ההתמחות בעיקר במדריכים שגישתם נדירה יותר בקרב המומחים בישראל.  

דיאגנוסטיקה

הבחירה בגישות הטיפול תחייב את המתמחה ללמידה של כלי האבחון המתאימים לאותה גישה. בהתאם להמלצות הוועדה המייעצת, אנו מציעים כי כל המתמחים יחויבו בלימוד מבחני הליבה עליהם החליטה הוועדה, ויעשו 5 בטריות שכוללות מבחנים אלה.

יתר האבחונים, ייעשו באוריינטציה מלאה לגישות אותן המתמחה לומד, לפי אותה חלוקה של 2/3 ו 1/3 .

בעקבות סקר מקיף בקרב מומחים ומתמחים, עלתה האמירה כי מספר הבטריות הקיים כיום הינו מכביד  בצורה בלתי סבירה ומחייב: חריגה משמעותית משעות העבודה המשולמות, "רדיפה" אחרי נבחנים והגבלה של היכולת להעמיק בלמידה בשל הצורך "להספיק". רבים מהנשאלים סברו כי המספר המוגזם יוצר "תעשייה" של אבחונים שלעיתים משניאה את התחום ומחבלת במטרות של למידה, כמו גם בעיקרון של אבחון על פי צורכי המטופל.

בהתבסס על שאלת הסקר מהו מספר הבטריות הרצוי והמעשי,  אנו ממליצים כי הדרישה לא תעלה על 12 אבחונים במהלך ההתמחות.

המבחן

המתמחה ייגש לבחינה שתכלול מקרה בפסיכותרפיה המונחית על פי הגישה בה בחר המתמחה, אשר חייבת להיות אחת מהשתיים על פיהן הוא הודרך במהלך ההתמחות.

החלק הדיאגנוסטי יהיה באותה הגישה, וישקף את הרציונל הטיפולי/אבחוני של השיטה הנבחרת.

במסגרת המוצעת, כל המתמחים ילמדו את מבחני הליבה באופן שיצור בסיס לשפה דיאגנוסטית משותפת בין הפסיכולוגים הקליניים, אך ייבחן על פי השיטה שבה הוא התמקצע ובה הוא מוצא עניין, אשר סביר כי תשקף את עבודתו העתידית כאיש מקצוע עצמאי. 

אנו תקווה כי דף עמדה זה יסייע בעיצובו של מסלול הכשרה מקצועית שיאחד בתוכו את עקרונות המצוינות המקצועית, עם ראיה פלורליסטית מותאמת לרוח הזמן ועם רגישות למתמחה ולצרכיו.

בברכה, וועד המתמחים בפסיכולוגיה קלינית.