ט"ו בשבט: הגדה רוחנית של טבע עבודת אדמה.

סדר ליל ט"ו בשבט

סידר על פי המקורות יששכר עשת

נצטרף לנטיעות באזור מגורנו. את הנטיעות מארגנים העיריה וקרן קיימת לישראל.

ערכו סדר ליל טו בשבט כיד המלך. חברו בין חומר לרוח. עברו את הרוח בגשמיות.

על שולחן הסדר

א. יין תירוש לבן ויין אדום ל4 כוסות.

ב. סידור קערות הסדר מול פניו של עורך הסדר. קערות הסדר יונחו בגבהים שונים:

   בקערה הראשונה: פירות עולם העשייה והיחד, תוכנם נאכל, קליפותיהם ניתנות לאחרים. תפוזים, אגוזים, שקדים, בוטנים עם הקליפות. לחם או קרקרים מחיטה מלאה.

   בקערה השנייה: פירות עולם היצירה, עיקרם נאכל, ואת זרעם נשמור ליצירת חיים חדשים. תמרים, זיתים, חרובים ותפוחים.   

  בקערת השלישית: פירות עולם הבריאה, הכול בהם נאכל.  תאנים, צימוקים, תות שדה.  

הקדמה

הקראה:

א. בתקופת המשנה והתלמוד אבותינו היו עובדי אדמה וחיו בחיק הטבע. במסכת ראש השנה, פרק א, משנה א נאמר על החג: ...באחד בשבט –  ראש השנה לאילן כדברי בית שמאי; בית הלל אומרים - בחמישה עשר בו". והלכה כידוע כבית הלל.

ב. צמיחתו של ט"ו בשבט כחג בגלות, נתנה ביטוי לגעגועים לארץ ישראל לפירותיה ונופיה. נהגו לאכול פירות בט"ו בשבט ולספר בשבחה של ארץ-ישראל.

ג. במאה השש-עשרה, עם עליית המקובלים מספרד ופורטוגל לארץ-ישראל, התקין האר"י (ר' יצחק לוריא אשכנזי) איש צפת, סדר ליל ט"ו בשבט. הוא "יום אכילת פירות", סמל להשתתפות האדם בשמחת האילנות.

ד. מראשית ימי הציונות, הפך ט"ו בשבט לחג שיבת העם לארצו. התנועה הקיבוצית, העניקה סגנון ארץ-ישראלי לחגים בכלל ויצרה קשר בין סדר ט"ו-בשבט והמפעל הציוני.

ה. בט"ו בשבט תש"ט – 14 בפברואר 1949 – נפתח המושב החגיגי הראשון של האסיפה המכוננת. היושב ראש יוסף שפרינצק, פתח את טקס ההשבעה. במעמד זה אישרה האסיפה המכוננת את חוק המעבר שקבע כי האסיפה המכוננת  תיקרא הכנסת הראשונה.

שרים: השקדיה/י. דושמן: השקדיה פורחת ושמש פז זורחת. ציפורים מראש כל גג מבשרות את בוא החג. ט"ו בשבט הגיע חג לאילנות. הארץ משועת הגיעה עת לטעת כל אחד יקח עץ באתים נצא חוצץ. ט"ו בשבט הגיע חג האילנות. נטע כל הר וגבע מדן ועד באר שבע וארצנו שוב נירש ארץ זית יצהר ודבש. ט"ו בשבט הגיע חג האילנות.

שרים: פירות חמישה עשר /נעמי שמר:  שלג על עירי כל הלילה נח, אל ארצות החום אהובי הלך. שלג על עירי והלילה קר, מארצות החום לי יביא תמר. דבש התאנה, מתק החרוב, ואורחת גמלים עמוסי כל טוב. הנה שוב ישוב שמש לבבי, ומשם תפוח זהב יביא. שלג על עירי נח כמו טלית, מארצות החום מה הבאת לי, שלג על עירי שלג על פני, ובתוך הפרי כל געגועי.

פתיחה

הקראה: ארבעה ראשי שנים הם: באחד בניסן - ראש השנה למלכים ולרגלים; באחד באלול - ראש השנה למעשר בהמה; באחד בתשרי - ראש השנה לשנים ולשמיטין וליובלות, לנטיעה ולירקות; באחד בשבט - ראש השנה לאילן, כדברי בית שמאי. בית הלל אומרים: בחמישה עשר בו. (ראש השנה, פרק א, משנה א)

שרים: כי תבואו אל הארץ /מן המקורות: כי תבואו אל הארץ, ונטעתם כל עץ תחילה, ונתן העץ פריו, והארץ יבולה. עת לנטוע אילנות, עת לנטוע ולבנות. וישבתם איש תחת גפנו, ותחת תאנתו, והייתם כעץ שתול, על פלגי מים. עת לנטוע אילנות, עת לנטוע ולבנות.

שרים:  יצחק שנער / כך הולכים השותלים: כך הולכים השותלים,

רון בלב ואת ביד, מן העיר ומן הכפר, מן העמק, מן ההר,

בט"ו בשבט, בט"ו בשבט. למה באתם, השותלים? נך הקרקע ובצר, וגומות סביב נחפר, בהרים ובמישור, בט"ו בשבט, בט"ו בשבט. מה יהא פה, השותלים? שתיל יבוא בכל גומה, יער עד יפרוש צילו, על ארצנו עגומה, בט"ו בשבט בט"ו בשבט.

שרים: יצחק שנער / שיר לשתיל: גם בעיר וגם בכפר ילד קום ישכים. ויצא לגיא ולהר עם שתילים ירוקים. זה היום ניטע ונשתול, ונכה פה שורש. עוד שנה ועוד שנה והנה פה חורש.
שירו שיר לשתיל, מיהודה ועד הגליל. טע ושתול, שתול וטע גם אני וגם אתה.

הקראה: אמר להם הקדוש-ברוך-הוא לישראל: אף-על-פי שתמצאו אותה מלאה כל טוב, לא תאמרו: נשב ולא נטע, אלא הוו זהירים בנטיעות, כשם שנכנסתם ומצאתם נטיעות שנטעו אחרים אף אתם היו נוטעים לבניכם. (ויקרא רבה כ"ה)

שרים: הטיול הקטן / נעמי שמר: לטיול יצאנו, כלנית מצאנו, על גבעת הדשא במערב. אל ההר עלינו, ומשם ראינו, ומשם ירדנו בדהרה. צב זקן פגשנו בדרך, בית ענקי החזיק על גב, בתהלוכה נהדרת, אלף נמלים נשאו חגב. בשלולית המים, שמנו ת'רגלים, על החוף ישבנו בתוך סירה. בחלקת אספסת, רצנו בתופסת, כל הלטאות נבהלו נורא. באנו בשורה אל הכרם, רוח סערה ונשבר ענף. שמה בין תלי חפרפרת, אלף רקפות כל אחד אסף. אז מאוד עייפנו, והבית שבנו, שמש כבר יורדת ומאוחר. רק בתוך הדשא, כלנית לוחשת, שובו בשלום נפגש מחר.

שער הסתיו

נמזוג כוס ראשונה לכל המסובים: היין הלבן מסמל את עונת הסתיו ואת ראשית החורף. החמה נחלשת, השמיים מתכסים בעננים, העצים בשלכת, הטבע נכנס לתרדמה. הכוס הראשונה מוקדשת להתחדשות עם-ישראל בארץ-ישראל, להגשמת החלום הציוני ולכבודה של כנסת ישראל. קידוש: סברי מרנן, ברוך אתה מלך העולם, אשר בחר בנו מכל עם ורוממנו מכל לשון וקידשנו במיצוותיו. ותתן לנו מועדים לשימחה חגים וזמנים לששון, את יום ט"ו בשבט הזה, יום תפילה והודיה לבירכת האדמה. כי בנו בחרת ואותנו קידשת מכל העמים ומועדי קודשיך בשמחה ובששון הנחלתנו. ברוך אתה מקדש ישראל והזמנים. ברוך אתה ה' אלוקינו מלך העולם בורא פרי הגפן.!

הקראה: שבעת המינים הם: ארץ חיטה ושעורה וגפן ותאנה ורימון, ארץ זית שמן ודבש. (דברים ח, ח) חיטה? מה היה אותו האילן, שאכלו ממנו אדם וחוה? ר' מאיר אמר: חיטים היה. (בראשית רבה, טו, ח)

אוכלים מקערה ראשונה: נתכבד כולנו במאפה קמח החיטה. ברכות: ברוך אתה ה' אלוהינו מלך העולם בורא מיני מזונות. ברוך אתה ה' אלוהינו מלך העולם המוציא לחם מן הארץ. ברוך אתה  ה' בורא פרי העץ. אוכלים פירות מעולם העשייה ויששכר מוסיף והיחד, תוכנם נאכל, קליפותיהם נזרקות. ויששכר אומר, קליפותיהם ניתנות לאחרים: תפוזים, אגוזים, שקדים, בוטנים עם הקליפות. לחם או קרקרים מחיטה מלאה.

שרים: שיר השירים / אל גינת אגוז. אל גינת אגוז ירדתי, לראות באיבי הנחל. לראות, הפרחה הגפן, הנצו רימונים. לכה, דודי, נצאה השדה. נלינה בכפרים, נשכימה לכרמים. נראה אם פרחה הגפן, פיתח הסמדר. עורי צפון ובואי תימן, הפיחי גני, יזלו בשמיו. יבוא דודי לגנו, יאכל פרי מגדיו.

שער החורף

נמזוג כוס שנייה לכל המסובים: ליין הלבן הוספנו מעט אודם. בחורף הקר ובטבע הרדום מתגלים סימנים קטנים להתעוררות, לבלוב העצים ופריחה. מחזור חיים חדש מתחיל בטבע. הכוס השנייה מוקדשת לעצי ארץ-ישראל, לאילנות הפרי ולאילנות הסרק, לחורש הטבעי ולחורש הנטוע.

אוכלים מקערה שניה: פירות עולם היצירה, עיקרם נאכל, ואת זרעם נשמור ליצירת חיים חדשים. תמרים, זיתים, חרובים ותפוחים.   

שרים: צדיק כתמר יפרח כארז בלבנון ישגה (תהלים צב, יג)

שרים: תפוח חינני / מ. דור: נד אילן, צמרתו ליטף הרוח, ונשק עליו. שם בגן, יפתי קטפה תפוח, וצחוקה שנהב. לו אני אילן היא רוח, ונשקה אף לי. יפתי קטפה תפוח חינני. הוי מתי היום יפוח, ואשא קולי. יפתי צאי לשוח בגני.

הקראה: חוני המעגל היה מהלך בדרך. ראה אדם נוטע חרוב. אמר לו: החרוב לכמה שנים טוען פירות? אמר לו: לשבעים שנה. אמר לו: כלום יודע אתה שתחיה שבעים שנה? אמר לו: מצאתי את העולם בחרובים; כשם שנטעו אבותי לי, אף אטע אני לבני. (תענית כג, ע' א)

שער האביב

נמזוג כוס שלישית לכל המסבים: היין, שחציו אדום וחציו לבן כשם שעצמת השמש באביב גדלה והולכת. הטבע מתעורר משנתו, הפריחה בשיא תפארתה. שלל צבעים בשדות ובגנים. נקדיש את הכוס השלישית להגנה על הטבע הארץ-ישראלי.

אוכלים מקערה שלישית: פירות עולם הבריאה, הכול בהם נאכל.  תאנים, צימוקים, תות שדה.  

שרים: הבו לנו יין/ מתיתיהו שלם:  הבו לנו יין, יין, לא שתינו עוד עדיין, הבו לנו יין ותירוש! בחיינו לא נקוטה, אף נחיה ולא נמותה, מה טובים, יפים חיי אנוש! עורה, עורה! צא בחור, במחול נלהב, שיש ושמח בחור! סורה, סורה! כל מר נפש, מר לבב. סורה, סורה, סור!

הקראה: רמי בר יחזקאל נקלע לבני ברק. ראה עיזים שאוכלות תחת תאנים. והיה הדבש נוטף מן התאנים, וחלב מטפטף מן העיזים ומתערבבים זה בזה. אמר זהו "זבת חלב ודבש". (כתובות דף קיא, ע' ב)

שער הקיץ

נמזוג כוס רביעית לכל המסובים: היין האדום מסמל את דמדומי שמש הקיץ. הכוס הרביעית מוקדשת לשלום, לאהבת ישראל, ארץ-ישראל, ומתנת הטבע שהיא מעניקה לנו. שמא נקלקל ולא יהא מי שיתקן. ברכה: ברוך אתה ה' אלקינו מלך העולם, על המחיה ועל הכלכלה, על הגפן ועל פרי הגפן, על העץ ועל פרי העץ ועל תנובת השדה ועל ארץ חמדה טובה ורחבה, שרצית, והנחלת לאבותינו לאכל מפריה ולשבע מטובה. רחם-נא ה' אלקינו על ישראל עמך, ועל ירושלים עירך, ועל ציון משכן כבודך, ועל מזבחך ועל היכלך. ובנה ירושלים עיר הקודש במהרה בימינו, והעלנו לתוכה ושמחנו בבניינה ונאכל מפריה ונשבע מטובה, ונברכך עליה בקדושה ובטהרה; כי אתה ה' טוב ומטיב לכל ונודה לך על הארץ ועל המחיה, על פרי גפנה ועל פירותיה. ברוך אתה ה', על הארץ ועל המחיה, -על פרי גפנה ועל פירותיה.

הקראה: דברים כ'  (יט) כִּי תָצוּר אֶל עִיר יָמִים רַבִּים לְהִלָּחֵם עָלֶיהָ לְתָפְשָׂהּ לֹא תַשְׁחִית אֶת עֵצָהּ לִנְדֹּחַ עָלָיו גַּרְזֶן כִּי מִמֶּנּוּ תֹאכֵל וְאֹתוֹ לֹא תִכְרֹת כִּי הָאָדָם עֵץ הַשָּׂדֶה לָבֹא מִפָּנֶיךָ בַּמָּצוֹר:

הקראה: ילקוט ראובני: בשעה שכורתין אילן שעושה פירות קולו הולך מסוף העולם ועד סופו ואין קולו נשמע.

הקראה: תהילים א' (א) אַשְׁרֵי הָאִישׁ אֲשֶׁר לֹא הָלַךְ בַּעֲצַת רְשָׁעִים וּבְדֶרֶךְ חַטָּאִים לֹא עָמָד וּבְמוֹשַׁב לֵצִים לֹא יָשָׁב: (ב) כִּי אִם בְּתוֹרַת ה' חֶפְצוֹ וּבְתוֹרָתוֹ יֶהְגֶּה יוֹמָם וָלָיְלָה: (ג) וְהָיָה כְּעֵץ שָׁתוּל עַל פַּלְגֵי מָיִם אֲשֶׁר פִּרְיוֹ יִתֵּן בְּעִתּוֹ וְעָלֵהוּ לֹא יִבּוֹל וְכֹל אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה יַצְלִיחַ:

סיפור אישי: כל משתתף בסדר מספר איזה עץ הוא. א. מה שורשי? ב. מה גיזעי? ג. מה ענפי? מה עלי? מה פירותי? באיזה אדמה אני שתול? ומה המים המשקים אותי?

שרים: ניגון העשבים / נעמי שמר על פי רבי נחמן מברסלב: דע לך שכל רועה ורועה, יש לו ניגון מיוחד משלו. דע לך, שכל עשב ועשב, יש לו שירה מיוחדת משלו, ומשירת העשבים, נעשה ניגון של רועה. כמה יפה, כמה יפה ונאה. כששומעים השירה שלהם. טוב מאד להתפלל ביניהם. ובשמחה לעבוד את השם, ומשירת העשבים, מתמלא הלב ומשתוקק. וכשהלב, מן השירה מתמלא, ומשתוקק אל ארץ ישראל. אור גדול אזי נמשך והולך, מקדושתה של הארץ עליו, ומשירת העשבים, נעשה ניגון של הלב.

חסל סדר ליל ט"ו בשבט:

שרים: על הדבש ועל העוקץ / נעמי שמר: על הדבש ועל העוקץ, על המר והמתוק, על ביתנו התינוקת, שמור אלי הטוב. על האש המבוערת, כל המים הזכים. על האיש השב הביתה מן המרחקים. על כל אלה,על כל אלה, שמור נא לי אלי הטוב. על הדבש ועל העוקץ, על המר והמתוק. אל נא תעקור נטוע, אל תשכח את התקווה, השיביני ואשובה, אל הארץ הטובה. שמור אלי על זה הבית, על הגן- על החומה, מיגון, מפחד פתע, וממלחמה. שמור על המעט שיש לי, על האור ועל הטף, על הפרי שלא הבשיל עוד, ושנאסף. על כל אלה, על כל אלה, מרשרש אילן ברוח, מרחוק נושר כוכב, משאלות ליבי בחושך, נרשמות עכשיו. אנא שמור לי על כל אלה,  ועל אהובי נפשי, על השקט,על הבכי, ועל זה השיר. על כל אלה,על כל אלה.

מברכים: במה נתברך: יהי רצון שבעבור עריכת סדר זה, בזכותן של ארבע כוסות ובסגולתם של פירות ארץ-ישראל; נזכה להגשמת כל ערכינו, שכל אישה ואיש, שכל עץ ואילן יתנו את פריים המיוחד להם בקהילה ובטבע, לאהבה ולהנאה מאילנות ארץ-ישראל. שתתחדש עלינו שנת אילן טובה ושופעת ברכה עד בלי די. 

תם ונשלם סדר ט"ו בשבט כתיקונו.

חג שמח!