השימוש בצבע בטיפול, סשה בן שלום

סקירת ספרות:  הצבע הוא מרכיב מרכזי בתפיסתנו את העולם וביחסנו אליו. הוא משרת תפקודים מרובים - אסתטיים, הבעתיים והסתגלותיים. הצבעים משמשים גם כמעוררים ומעבירים של הלכי רוח ורגשות. הם מעוררים את תשומת לבנו ומהוים סימנים שמזהים הבטים משמעותיים של העולם החזותי.

צבעים עשויים להבליט את המסר שאותו מתכוון הילד להעביר. צבעים בהירים ומרובים משמשים לתאור ארועים משמחים. צבעים כהים מתארים ארועים קשים וטראומטיים. (קלייר גולומב, פרופסור לפסיכולוגיה באוניברסיטה של מסצ'וסטס בבוסטון. מתוך מאמרה: "התפתחות אמנותית בילדות - ילדים ממציאים אמנות")

מנקודת מבט נוירו-פסיכולוגית מדווח Hubel שקשרי המוח המעורבים בתחושת הצבע ואלה המעורבים בתחושת התלת ממדיות עוברים במסלולים מוחיים נפרדים.

ניתן להווכח באופי הרב חושי של הצבע על ידי בחינת המלים שבהן מתיחסים אל הצבע: טמפרטורה - צבע חם וצבע קר, משקל - צבע קל וצבע כבד, צליל - צבע רועש וצבע שקט, טעם - צבע חריף וצבע מתוק, ועוד.

הצבע אינו עומד בפני עצמו, ויש לו תלות חזקה בסביבה בה הוא נצפה. רכיבי הצבע ה"משוקעים" ברקע עשויים לפתח מספר תגובות רב מאוד. הילד עשוי להצליח להגיע לבקרה על תהליך הצביעה, וזאת תוך התמודדות עם תבניות צבע שמעוררות יותר ויותר רגשות, למרות המשיכה הרגשית החזקה שנובעת מרפרטואר הצבעים שבהם הוא משתמש.

תמונת צבע מאופיינת  ביחסי גומלין בין צבע הדמות לצבע הרקע. ילדים שעבורם הצורה היא הדומיננטית מעדיפים קוים תוחמים. ילד שאצלו הצבע דומיננטי מרותק מהאיכויות החושניות של החומר. הוא נוגע בצבע, חש אותו, מטפל בו בכלים שונים ומשתמש בו בערובים שונים.

הילד שמרכיב הצבע דומיננטי אצלו נוטה להיות מובל על ידי תהליך הצביעה. הוא מגלה וחוקר תצורות חדשות ומרגשות המתפתחות תוך כדי תהליך הצביעה. (מקס קלגר, פרופסור לחינוך ואמנות באוניברסיטת היידלברג. מתוך מאמרו "הערות אחדות על דומיננטיות של צבע בעבודתם של ילדים")

מבוא: ההתיחסות היא לדפוסי ההתנהגות כפי שהם מתבטאים בדרך בה הילד עובד בצבע. על פי שטרן דפוס התפקוד הוא חזרתי וללא מוצא. ילד מגיע לטיפול כאשר דפוס הכישלון החזרתי מביא אותו למצוקה. שטרן חשב שניתן לשנות דפוסים על ידי התערבות והנחיה לשינוי בדפוס העבודה בצבע, ומתוך כך ישתנה דפוס ההתנהגות. הדבר נעשה על ידי הוספת היגדי צבע לנאמר על ידי הילד בציורו. למשל - ילד שמשתמש בצבע מסוים בלבד. המטפל מוסיף צבע נוסף מעל הצבע שהילד השתמש בו, ובכך מבסס דיאלוג עם הילד. נוסף לדרך, שמאפשרת להגיע אל הילד במקום בו הוא יכול לקיים את הדיאלוג, הוא מוסיף רגש/צבע נוסף, ובכך משנה את ההסתכלות החזרתית שלו על דפוסי רגש/צבע הקודמים. (שטרן)

ההפניה: הילדים שמופנים לעבודה הטיפולית בצבע הם בדרך כלל בין הגילים 5 ועד 12. תחומי הקושי, כפי שהם מתבטאים בהתנהגותם קשורים לביטוי לא מותאם של צרכים - התלכלכות, אנקופרסיה, הרטבה, עצירות כרונית, בעלי נטיה להתפרצויות רגשיות (temper tantrum), סובלים מטיקים, הביטוי הרגשי קשה להם או שסובלים מחוסר בטחון.

בניית הטיפול: בתחילת הטיפול המטפל שם דגש על יצירת הקשר ועל תכנון הדרגתי. זה מאפשר חשיפה מדורגת למשפחות הצבעים על מנת שלא להציף רגשית. בדרך כלל בתחילת העבודה מאפשרים בנית פנים מתוך כתמי צבע. תחילת העבודה בנויה על עבודות שמסתיימות מהר, על מנת לאפשר תוצאות מידיות וסיפוקים מיידיים. מבצעים שתיים שלש עבודות בפגישה. לאחר מכן, כאשר הילד מרגיש בטוח יותר, מאפשרים לו לחוות תסכול מדורג, שמתבטא באי סיום מיידי של העבודה, ובהשלמתה בפגישה הבאה.

המוטיבים המשולבים הם עבודה בגוונים ובחומרים שונים, שמאפשרים תחושות מגוונות של מגע ולחץ, שמהווים ביטויים חושניים. ניתן לשלוט בחומרים על ידי שימוש בבקבוקי צבע. נעשה שימוש בטכניקות שונות של צביעה, שפיכת צבע ומריחתו. התלכלכות במהלך העבודה היא לגיטימית. יחד עם זאת, העבודה היא במסגרת מוגדרת וידועה - שטח הדף, וזו נשמרת.

האוירה במהלך העבודה מבטיחה הצלחה - העבודה תמיד יפה ומוצלחת. האוירה המקבלת שמבטיחה את ההצלחה בונה קשר טיפולי שמאפשר לילד לחוות באמצעיו מצב שהוא יוצא ממנו בהרגשה טובה. המוטיבים המודגשים מדמים מצבים משלבים התפתחותיים שונים. המדובר הוא באפשרות לחוות חוויות ראשוניות בסיסיות שבונות בסיס לתוכן הרגשי של הילד.

העבודה על דמות ורקע מאפשרת חיפוש משמעות ונתינת תוכן לחוויה כחלק ממסלול התפתחותי. המטפל מלווה ברמת תיווך המכווננת לרמת הבטחון של הילד בעבודתו. בתחילה התיווך אינטנסיבי וההדרכה רבה, ועם הזמן הילד חופשי יותר להביע את בחירותיו.

ניתן לראות הקבלה לתגובות של תינוקות: המוטיב הראשון שנוצר במהלך העבודה הוא העבודה על תווי פנים, שנוצרים באופן מקרי מתוך כתמי הצבע ויוצרים אפקט של גילוי חוויה המוכרת מראשית חיי התינוק. ראשית החוויה התחושתית של התינוק היא חום, לחות ולחץ מסוים כאשר הוא מוחזק. תחושות אלו קיימות בעת ההתפתחות (ההמיספרה הימנית שמתפתחת לפני השמאלית), ומשפיעות על המשמעויות הסימבוליות.

המטפל גורם לגרוי דרך הפעלת הצבעים ומנסה להבין את התיחסות הילד בהקשר לקשייו. כל זאת ברמה החוויתית. החומר והצורה שבה נעשית העבודה מאפשרות מצד אחד אמורפיות וראשוניות של חוויות, ומצד שני מובילות את החוויות להרגשה של הצלחה ושליטה, ומניעת הצפה רגשית. כל זאת בתוך מסגרת ברורה, שמאפשרת יחסים בסיסיים אידאליים, כמו ב- holding של וויניקוט.