החופשה הגדולה

בוקר בהיר אחד התעוררה אמא חגית שטופת זיעה. היא העירה את אבא אבי בבהלה: חלמתי חלום נורא! חלמתי שיש חופשה של חודשיים תמימים מהגן ואנחנו צריכים למצוא איך להעביר חודשיים עם הילדים בבית, ובכל זאת לא לאבד את מקום העבודה והשפיות! אבא אבי חיבק את אמא חגית, מחה את הזיעה ממצחה, ולחש לה בשקט: חגית, יקירתי, כן, החופש הגדול כבר כאן, זה לא חלום... נשמע קיצוני במקצת? ייתכן, אך להורים רבים החופשה הגדולה משמעה מועקה גדולה ותהייה – איך צולחים בשלום את התקופה הזו?

חופש וחירות

מה עולה בדעתכם כשמציעים לכם לצאת לחופשה? בין אם תחשבו על חופשה בחו"ל או נופש על החוף, מלון חמישה כוכבים או טיול אתגרי על פסגות הרים, סביר להניח שכמבוגרים נחפש שחרור ממחויבויות היום-יום, אפשרות לבחור איך לבלות את הזמן, ללא מסגרות מגבילות. התפיסה הזו לא תמיד מתאימה לצרכים ולציפיות של ילדים צעירים מאד. עבורם, שבירה של השגרה משמעה הסתגלות, בלבול, חרדה מפני הלא מוכר והלא צפוי. פרק זמן של חודשיים הוא ארוך מאד עבור ילדים רכים, כמעט אינסופי, ונחווה כניתוק מוחלט מהמסגרת הקודמת. אמנם, גם ילדים זקוקים להתרעננות ושינוי מפעם לפעם, אך השינויים צריכים להיות מינוריים יותר בעוצמתם, ומובנים בדרך שייקל עליהם להבין ולצפות. אם כן, מי צריך את החופשה הזו, בעצם?

הפגרה בקיץ, ולו לזמן כלשהו, חשובה לילדים בוגרים יותר, מהם נדרשת למידה ועבודה במסגרת החינוכית. הם גם יכולים להבין טוב יותר שינויים במהלך חיי היום יום, לצפות אותם ולהסתגל אליהם. גם תפיסת הזמן שלהם הולמת את פרק הזמן של חודשיים. וכמובן, החופשה חשובה מאד לצוותים החינוכיים, שעבודתם שוחקת ותובענית מאד. החופשה חיונית לצבירת כוחות והתרעננות, ולכן יש לה ערך. אמנם, יש מסגרות חינוכיות שלא נוהגות לאפשר חופשה ארוכה כל כך לילדים ולעובדים, אך גם בהן יש צורך למצוא דרכים לרענן את הצוות ולתמוך בו.

אם אכן החופש עבור ילדים רכים אינו בהכרח חוויה חיובית בלבד, מה אפשר לעשות? בשלב ראשון כדאי לעשות תיאום ציפיות ביניכם ובין ילדיכם. נסו לדובב את הילדים כדי שיבטאו את הציפיות והמשאלות שלהם לקראת החופש, כל אחד כמידת היכולת שלו. לצעירים במיוחד אפשר פשוט להבהיר מה תעשו בחופשה וכיצד היא תראה. הבוגרים בוודאי כבר נושאים איתם זיכרונות משנים שעברו, וציפיות בהתאם. תוכלו לבטא גם את הצרכים והאילוצים המשפחתיים: "נכון שהיה נחמד אם יכולנו לנסוע כל שבוע ללונה פארק, אבל זה בילוי יקר. ניסע בחופשה פעם אחת ללונה פארק ועוד פעמיים למקומות אחרים".

אז מהי המשמעות של החופשה עבור הילדים, אם אין בשינוי כשלעצמו ערך וחשיבות? ואיך ילדים חווים את התקופה הזו? התשובה תלויה כמובן גם בילד הספציפי, ובמאפייניו, אך אפשר לשרטט כמה קווים כלליים, שמופיעים, במינונים משתנים, אצל הילדים כולם.

מעברים, שינויים ושיגרה

שיגרה זה רע? במקרה של ילדים יש מקום לויכוח. לילדים, ובמיוחד לכאלה שמתקשים במעברים והסתגלויות השגרה היא עוגן ובטחון, וכל שינוי בה הוא מקור לחרדה רבה וקושי. חזרה על אותה פעילות שוב ושוב, כבר למדנו, יכולה להיות עניין משעמם עבורנו, אך תמשיך לרתק ילדים עוד זמן רב. ככל שהילד צעיר יותר כך חשובה לו יותר המסגרת הקבועה והמוכרת, וקשה לו יותר להסתגל לשינויים. מובן, שאם התינוק אינו רגיל לשגרה ברורה כלשהיא הרי שהוא לא ירגיש בחסרונה, אבל מרבית הילדים שמבקרים במסגרת חינוכית (מעון, משפחתון, גן) ירגישו ויגיבו לשינוי בהרגלים. בשעה מסוימת וקבועה יופיע הצורך לאכול, ובשעה אחרת העייפות, ואם ימנעו מהם פעילות שהם רגילים לבצע מידי יום הרי גם לכך יקשה עליהם להסתגל.

יש מצבים בהם ניתן גם בזמן החופשה לשמור על שיגרה דומה לזו שמתנהלת בשאר ימי החול, בדומה לגן. זה מצב אידיאלי לכל הגורמים הנוגעים בדבר – מהילד נחסכת ההסתגלות לשינויים דרמטיים, ומההורים – תופעות הלוואי שמגיעות עם הסתגלות כזו (חוסר שקט, עצבנות, תזזיתיות, היצמדות לאחד ההורים או לשניהם, הפרעות בשינה או באכילה, רגרסיה בהתפתחות וערעור הרגלים שכבר נקנו בעמל). לעיתים לא ניתן לשחזר את הדפוסים המוכרים. אחרי הכל, המעמסה על ההורים בתקופת החופשה גדולה, ומלבד צרכי הילד יש עוד דרישות ואילוצים. במצב כזה כדאי לשוות לימי החופש דפוס שיגרתי אחר, קבוע ככל שניתן. למשל, אם לא ניתן לאכול את ארוחת הצהרים באותה שעה בה אוכלים במעון, רצוי לכוון את הארוחה לשעה מסוימת מידי יום ולשמור על הקביעות ככל הניתן. אפשר לקבוע יום מסוים בשבוע בו עושים פעילות "מיוחדת" כמו טבילה בים או בבריכה, או צפייה בסרט או הצגה. אם הילד לומד לצפות שכל יום ראשון בשבוע הוא יום ים, ובכל יום שלישי אחר הצהרים נוסעים לבקר את החברים במושב הרי שנוצר דפוס חדש שאפשר לנבא מראש ולהתאים את עצמנו אליו.

חשוב שנדע מי הילד (או הילדים) שלנו – האם הם מסתגלים במהירות ובקלות או מתקשים בהסתגלותם? איך נראה סדר היום שלהם בימים של אין חופשה? מה חשוב להם במיוחד – האוכל? המשחק? החברה? המנוחה? לאור ההבנה הזו נוכל לתכנן את הפעילות בזמן החופשה בצורה מותאמת יותר לצורכיהם, שוב בהתחשב באילוצים האחרים. במידה ולא מתאפשר לנו להיענות לצרכים הייחודיים של הילד, כדאי שנקבל זאת כנתון, ונסכין עם ההשלכות של חוסר התואם. אין זה אומר בהכרח שהילד "יתפרק" או "יצא מכלל שליטה" למשך החופשה כולה, אך ברור שהוא יזדקק ליותר תמיכה וסבלנות מצידנו מאשר בזמנים רגילים.

תפיסת הזמן אצל ילדים

היכולת לתפוס ולהעריך זמן בנויה על מספר יכולות, ועל כן היא מתפתחת בשלבים מאוחרים יחסית בהתפתחות, אצל ילדים בגילאי בית הספר. תחילה התינוק מסוגל לחוש רק תחושת הווה נצחית, בה כל מה שיש לו קיום כעת ובאופן מוחשי, קיים, ואילו כל השאר נגוז מעולמו לגמרי. במשך השנה וחצי הראשונות לחיים התינוק לומד שיש דברים שממשיכים להתקיים גם מעבר לטווח הזמן והנוכחות הממשית שלהם עבורו. אחר כך נוצרת חוויה של עבר, עתיד ו"עכשיו", אך עדיין אין מובחנות בין עבר קרוב לרחוק, ובוודאי שלא ניתן להסביר מושג כמו "מחרתיים" או "בחודש הבא". חווית הזמן מתבססת על מחזוריות של הופעת אובייקטים בעולמו של התינוק (שעת הארוחה, שעת המנוחה, השעה בה ההורים שבים מן העבודה), ועל תופעות טבעיות (השמש זורחת או שוקעת; מזג האוויר החם או הקר). המחזוריות נחוות גם ברמה הפיזיולוגית – קצב הלב, מחזוריות של תחושות פיזיות כמו רעב או עייפות, ועוד. העובדה שכל אלו שבים ומופיעים בתחושות של התינוק יוצרת אצלו את התחושה של משך זמן מסוים שחולף.

בסביבות גיל שלוש (ייתכנו שינויים גדולים בין ילדים) כבר ניתן להבין מושגים כמו "בוקר", "ערב", "יום ראשון", "יום שישי", "קיץ" או "חורף". צבירת החוויות של הילד בגיל זה מאפשרת לו להבין כי מה שהיה עתיד לחזור על עצמו, ובסדר מסוים וצפוי מראש: אחרי הבוקר תגיע שעת הצהרים, ולאחריה אחר הצהרים; בסוף החורף יתחיל האביב. ככל שמדובר בפרק זמן ארוך יותר כך קשה יותר לילד להתחבר בחוויה הרגשית שלו למשמעותו, ומכיוון שכך – קשה לו יותר להבינו.

מושגי זמן מדויקים ומדידים כמו "דקה" או "חודש" נרכשים לאחר ביסוס התחושה של מחזוריות ראשונית, ולאחר הילדים למדו רצפים מסוימים, למשל, רצף המספרים (השעה שתיים באה לאחר השעה אחת) או סדר העונות בשנה. אפשר לעודד את התפתחות ההבנה של מושג הזמן באמצעים שונים. חשוב לקשר את החוויה הנוכחית של הילד להקשר הרחב שלה בזמן ("היום יום שני, כי אתמול היה יום ראשון וחזרנו מחופשת השבת לגן ולעבודה"; "אתה כבר בן שלוש וחצי, בחורף תחגוג יום הולדת ותהיה בן ארבע") אולם חשוב לזכור כי גם הסיוע והתמיכה הללו לא יוכלו להאיץ באופן משמעותי את הבנת מושג הזמן. עדיין ילד בן ארבע יתקשה לקרוא שעות על שעון או לציין באיזה חודש בשנה אנו מצויים כעת.

בחופשה חשוב שנתחבר לבסיס המחזורי של תחושת הזמן עבור הילדים, שמתבטא בעיקר בריטואלים הקבועים של היום יום: שעת הקימה והפעולות שנלוות לה, שטיפת ידים וברכה או דקלום בטרם הארוחה, הסיפור שלפני השינה, וכדומה. לילדים שמתכוננים לעלות לכיתה א' אפשר ליצור שעון גדול עם מחוגים, ולציין עליו את השעות בהן יתרחשו אירועים קבועים ביום, וכך יתחילו ללמוד לקרוא את השעות על שעון אנלוגי. השעון האנלוגי קשה יותר לתפיסה, אך בהמשך מאפשר יותר לילדים ללמוד כיצד להתארגן בזמן, בשל הייצוג החזותי של מהלך השעות על לוח המחוגים. דווקא ילדים שמתקשים בהתארגנות יפיקו תועלת מרובה יותר מהתייחסות לשעון.

סדר יום לימות החופשה

אחד הקשיים העומדים בפני ההורים בחופשת הקיץ נעות בשבירת השגרה, ובצורך לארגן פעילות "לא שיגרתית" מידי יום. ההורים צופים בחרדה לקראת ההוצאות הכספיות הכרוכות בכך – החל בבילויים במקומות מאורגנים, ועד ההוצאות על ממתקים וחטיפים בעת הבילוי. האם באמת אי אפשר להעביר קיץ בלי להיהפך לצוות הווי ובידור נייד של הילדים?

קריאה נוספת:

הפרעת קשב וריכוז - מורה נבוכים

הפרעת קשב וריכוז, או בשמה המקצועי ADHD, היא בעיה נוירוהתפתחותית מוכרת שמופיעה בדרך כלל כבר בגיל הרך. ישנם כמה טיפוסים של לוקים בקשב ובריכוז, ולמעשה כל ילד יפגין בדרך כלל תמונה ייחודית לו. בדרך כלל מדובר בקושי למקד קשב למשימות, שמלווה לעיתים גם בפעלתנות יתר, או בקושי לעכב תגובות ואימפולסיביות. לאחר אבחון מקצועי שיוודא כי אכן זו האבחנה, אפשר לעזור לילדים עם הפרעת קשב וריכוז לתפקד טוב יותר ולבטא בצורה שלמה יותר יכולתם על ידי התאמת הסביבה.

היסטוריה משפחתית

איך הייתי כשהייתי קטן? של מי הייתם אמא ואבא לפני שנולדתי? איך יכול להיות שדוד שמואל הוא גם אח של אבא? האם גם אמא לא אהבה ללבוש כובע כשהיתה בגילי? נדמה ששאלות כאלו מעסיקות מאד ילדים בתקופת חיים מסוימת. ילדים בוגרים יותר מסוגלים לבטא אותן בצורה טובה וברורה יותר, אבל אפילו ילדים בגיל הרך מביעים שאלות כאלו ודומות בדרכים לא מילוליות ובהתייחסות לתמונות משפחתיות.