שאלות ותשובות בנושא מכוונות (נטיה) מינית/ תרגום ד"ר גידי רובינשטיין
דף מידע רשמי שמופץ ע"י שירותי היעוץ לסטודנט של אוניברסיטת פלורידה, בהפקת איגוד הפסיכולוגים האמריקאי ובו תשובות פשוטות לשאלות נפוצות.
מאת: צוות פסיכולוגיי
תאריך פרסום: 20/6/2008
|
שאלות נפוצות - דף מידע לסטודנטים
מרכז הייעוץ של אוניברסיטת פלורידה בשיתוף נציגי APA
תורגם ע"י ד"ר גידי רובינשטיין
© 2008 כל הזכויות בעברית שמורות למתרגם ולפסיכולוגיי
מהי מכוונות* (נטיה) מינית?
מכוונות מינית היא אחד מארבעת מרכיבי המיניות וניתן לזהותה ע"י משיכה רגשית, רומנטית, או מינית של הפרט לבן או בת מגדר מסוים. שלושת המרכיבים האחרים של המיניות הם המין הביולוגי, הזהות המגדרית (התחושה הפסיכולוגית של היותנו גברים או נשים) ותפקיד המין החברתי (דבקות בנורמות התרבותיות של התנהגות נשית או גברית). מכוונות מינית נחלקת בחברה בד"כ לשלוש: הומוסקסואלית, משיכת הפרט לבני מגדרו; הטרוסקסואלית, משיכת הפרט לבני או בנות המגדר האחר; או ביסקסואלית**, משיכה לבני ובנות שני המגדרים. אנשים בעלי מכוונות הומוסקסואלית נקראים לעיתים "גאים" (gays) (בין אם מדובר בגברים ובין אם מדובר בנשים) או "לסביות" (נשים בלבד).
מכוונות מינית נבדלת מהתנהגות מינית משום שהיא מתייחסת לתחושות ולתפיסה העצמית. אנשים עשויים לבטא או לא לבטא את המכוונות המינית שלהם בהתנהגותם.
_________
*"מכוונות" היא התרגום התקני של האקדמיה ללשון עברית למילה האנגלית "orientation".
** הקביעות במסמך זה לגבי הומואים ולסביות נכונות גם לגביי ביסקסואלים/ות, אף שיש פחות מחקר אודותם [פסיכולוגיי] . מה גורם לאדם להיות בעל מכוונות מינית מסוימת?
צורת ההתפתחות של מכוונות מינית כזו או אחרת באדם זה או אחר אינה מובנת דיה ע"י המדענים. תיאוריות שונות הציעו מקורות שונים למכוונות מינית, לרבות גורמים גנטיים או הורמונאליים מולדים, וחוויות חיים במשך הילדות המוקדמת. ברם, מדענים רבים שותפים להשקפה לפיה מכוונות מינית מעוצבת אצל רוב האנשים בכל גיל באמצעות פעילויות גומלין מורכבות בין גורמים ביולוגיים, פסיכולוגיים וחברתיים.
האם מכוונות מינית היא בחירה?
לא. מכוונות מינית מופיעה אצל רוב האנשים בהתבגרות המוקדמת ללא כל התנסות מינית קודמת. יש המדווחים על מאמצים קשים וממושכים לשנות את המכוונות המינית שלהם מהומוסקסואלית להטרוסקסואלית, ללא הצלחה. מסיבות אלו, פסיכולוגים אינם רואים במכוונות המינית בחירה מודעת שניתן לשנותה עבור רוב האנשים.
האם הומוסקסואליות היא מחלת נפש או בעיה רגשית?
לא. פסיכולוגים, פסיכיאטרים ובעלי מקצועות אחרים בבריאות הנפש מסכימים על כך שהומוסקסואליות אינה מחלה, הפרעה נפשית או בעיה רגשית. מחקר מדעי אובייקטיבי מאז שנות ה-70 במאה העשרים מצביע על כך שמכוונות הומוסקסואלית, כשלעצמה, אינה קשורה לבעיות רגשיות או חברתיות.
הומוסקסואליות נתפסה כהפרעה נפשית בעבר, הואיל ואנשי מקצוע מתחום בריאות הנפש והחברה בכללותה החזיקו במידע מוטה על הומוסקסואליות, משום שרוב המחקרים בדקו רק לסביות והומואים שנמצאו בטיפול פסיכולוגי. כאשר חוקרים בחנו נתונים על אנשים גאים שלא היו בטיפול, הרעיון שהומוסקסואליות הוא מחלה נפשית נתגלה כחסר בסיס.
בשנת 1973 אישר האיגוד הפסיכיאטרי האמריקני את חשיבות המחקרים החדשים בכך שהסיר את המונח 'הומוסקסואליות' מהמדריך הרשמי המונה את כל ההפרעות הנפשיות והרגשיות. בשנת 1975 קיבל האיגוד הפסיכולוגי האמריקני החלטה התומכת במעשה זה. שני האיגודים קראו לאנשי מקצוע מתחום בריאות הנפש לעזור בהסרת הסטיגמה של מחלת נפש, שאנשים מסוימים עדיין קושרים למכוונות הומוסקסואלית. מאז הסרת המיון של הומוסקסואליות כהפרעה נפשית, נתמכה החלטה זו ע"י ממצאי מחקרים נוספים וע"י שני האיגודים.
האם לסביות והומואים יכולים להיות הורים טובים?
כן. מחקרים שהשוו קבוצות ילדים שגודלו ע"י הורים הומוסקסואלים והטרוסקסואלים לא גילו כל הבדלים התפתחותיים בין שתי קבוצות הילדים מבחינת משכל, הסתגלות פסיכולוגית, הסתגלות חברתית, מקובלות בקרב חברים, התפתחות זהות מינית או התפתחות מכוונות מינית.
סטריאוטיפ אחר באשר להומוסקסואליות הוא האמונה המוטעית לפיה הומואים נוטים להטריד מינית ילדים יותר מאשר גברים הטרוסקסואלים. אין כל עדות המצביעה על כך שהומוסקסואלים נוטים יותר מהטרוסקסואלים להטריד ילדים.
מדוע יש לסביות והומואים שמספרים לאנשים על מכוונותם המינית?
משום ששיתוף הזולת בהיבט זה של עצמם חשוב לבריאותם הנפשית. למעשה, תהליך התפתחות הזהות של לסביות והומואים, המכונה בדרך-כלל "יציאה מהארון", נתגלה כקשור להסתגלות פסיכולוגית – ככל שהזהות של הומו או לסבית חיובית יותר, כך טובה יותר בריאותם הנפשית וגבוהה יותר הערכתם העצמית.
מדוע תהליך "היציאה מהארון" קשה ללסביות ולהומואים מסוימים?
בגלל הסטריאוטיפים והדעות הקדומות הבלתי מוצדקות כלפיהם, תהליך "היציאה מהארון" של לסביות והומואים יכול להיות תהליך מאתגר מאוד, שעלול לגרום להם כאב רגשי. הומואים ולסביות חשים לעיתים קרובות "שונים" ו"לבד" כאשר הם הופכים להיות מודעים לראשונה למשיכתם כלפי בני מינם. הם גם חוששים מדחייה ע"י המשפחה, חברים, עמיתים לעבודה והמוסדות הדתיים, אם "ייצאו מהארון".
בנוסף, הומוסקסואלים מהווים לעיתים קרובות מטרה לאפליה ואלימות. איום זה של אלימות ואפליה מהווה מכשול בהתפתחותם של לסביות והומואים רבים. בשנת 1989 נערך סקר בקנה מידה לאומי (בארה"ב), אשר בו דיווחו 5% מהגברים הגאים ו-10% מהלסביות על התעללות פיזית או תקיפה הקשורה להיותם לסביות או גאים בשנה האחרונה; 47% דיווחו על צורה זו או אחרת של אפליה במשך חייהם. מחקר אחר הצביע על שיעורים דומים של אפליה או אלימות.
מה ניתן לעשות כדי לעזור ללסביות ולהומואים להתגבר על הדעות הקדומות והאפליה נגדם?
האנשים המחזיקים בעמדות החיוביות ביותר כלפי הומואים ולסביות הם אלה המדווחים על כך שהם מכירים אנשים גאים. מסיבה זו, פסיכולוגים מאמינים שעמדות שליליות כלפי גאים כקבוצה הן דעות קדומות שאינן מתבססות על התנסות ממשית עם לסביות או הומואים אלא על סטריאוטיפים ודעות קדומות.
יתר על כן, התגוננות בפני אלימות ואפליה היא בעלת חשיבות מיוחדת, בדיוק כפי שהיא חשובה לגבי קבוצות מיעוט אחרות. יש מדינות (בארה"ב) הכוללות אלימות נגד הפרט על בסיס המכוונות המינית שלו כ"פשע שנאה" (hate crime) ובשמונה מדינות בארה"ב קיימים חוקים נגד אפליה על בסיס מכוונות מינית.
האם טיפול פסיכולוגי יכול לשנות את המכוונות המינית?
לא. אף שמכוונות הומוסקסואלית אינה מחלת נפש ואין כל סיבה מדעית לנסות להמיר לסביות וגאים למכוונות הטרוסקסואלית, יש פרטים המבקשים לשנות את המכוונות המינית שלהם עצמם או את זו של פרט אחר (למשל, הורים המבקשים טיפול פסיכולוגי לילדם). מטפלים מסוימים המבטיחים סוג זה של טיפול מדווחים על כך ששינו את המכוונות המינית של לקוחותיהם (מהומוסקסואלית להטרוסקסואלית) בטיפול. בחינה קפדנית מקרוב של דיווחיהם מצביעה על גורמים רבים המטילים בכך ספק; דיווחים רבים בכיוון זה יזומים ע"י ארגונים בעלי השקפה אידיאולוגית על מכוונות מינית, ולא ע"י חוקרי בריאות הנפש; הטיפולים ותוצאותיהם מתועדים בצורה עלובה; משך זמן המעקב אחר תוצאות הטיפול קצר מדיי.
בשנת 1990 קבע הארגון הפסיכולוגי האמריקני שאין כל עדות לכך שטיפולי המרה משיגים תוצאות ושהם עלולים לגרום יותר נזק מאשר תועלת. שינוי המכוונות המינית אין פירושו שינוי ההתנהגות המינית גרידא. זה דורש שינוי התחושות הרומנטיות והמיניות ובנייה חדשה של התפיסה העצמית והזהות החברתית. אף שכמה מנותני שירותי בריאות הנפש מנסים ליזום המרה של המכוונות המינית, אחרים מטילים ספקות באשר לאתיקה של הניסיון לשנות באמצעות טיפול תכונה שאינה מהווה הפרעה והיא חשובה לזהות הפרט.
לא כל הלסביות והגאים המבקשים טיפול רוצים לשנות את מכוונותם המינית. גאים ולסביות עשויים לבקש ייעוץ מאותן סיבות הגורמות לכל אדם אחר לעשות זאת. בנוסף, הם עשויים לבקש עזרה פסיכולוגית "לצאת מהארון" או להתמודד עם דעות קדומות, אפליה ואלימות.
כיצד יש לחנך את החברה באשר להומוסקסואליות?
חינוך כל האנשים אודות מכוונות מינית והומוסקסואליות עשוי להפחית דעות קדומות במידה ניכרת. מידע מדויק על הומוסקסואליות חשוב במיוחד עבור אנשים צעירים המתמודדים עם זהותם המינית העצמית. הפחד שמא גישה למידע כזה ישפיע על המכוונות המינית של האדם אינו במקומו.
מקורות נוספים
Brochure written by: Stephen J. Blommer
Produced by: The APA Office of Public Affairs
|
|
