מחברת היקיצות: שפות החלום, השירה והפסיכואנליזה / רובי שונברגר
מחרוזת שירי יקיצה מתוך הספר "מחברת היקיצות", והקדמה מתוך הרצאה של רובי שונברגר: " נראה היה לי שזהו במובן מסוים מעין 'חלום כמוס' של תיאורטיקנים רבים, בְּפסיכואנליזה ובתחומי ענין אחרים, הנסיקה הזאת מהשפה המדעית, השיטתית והמעוגנת היטב במונחים מקובלים ובהכללות, לְשפה חלומית, רופפת, חפשיה, דחוסה וקפריזית לעיתים, כָּזו שיכולה אולי לבטא אופנויות של חשיבה שלא ניתן לנסחן בָּשפה הסדורה. מאוחר יותר, הפעם כבר באופן מודע יותר, חשבתי שאם יכול היה להיות מעניין לכתוב בשפה חלומית על מדע , יכול להיות מעניין לא פחות לכתוב בשפה שירית על חלום, ובאופן טרנסיטיבי למעשה גם על מדע. כלומר, עלה בדעתי שהשפה השירית אותה אני כותב, אולי אפשר אפילו לומר המצב ההויָתי בו אני כותב, מקרב אותי במידה רבה למה שביון מכנה 'שפת החלום'. הרגשתי שנפלה בחֵיקי נחֲלה נפלאה, שאנסה כעת לגלות את צפוּנוֹתיה, את 'פָּרדס יפה' שלי ואת 'ברכת מים'...
תאריך פרסום: 14/5/2008
שפות החלום, השירה והפסיכואנליזה
מאת: רובי שונברגר, פסיכואנליטיקאי ומשורר
הרצאה שניתנה ברב-שיח:
לחלום עם פרויד: רב שיח לרגל הוצאת "פירוש החלום" / ד"ר ערן רולניק
13 במאי 2008
אני מבקש להודות לערן רולניק על הזמנתו.
עלה בדעתי שבערב חגיגי כזה, האמירה המדויקת ביותר שיכולה להיאמר על-ידי היא הקראה של איזשהו חלום כשלעצמו, כפי שהוא יכול להיות מדווח בַפעם הראשונה ומהיד הראשונה על-ידי החולם אותו, אני למשל, או איזשהו שיר, על דייקנות מילותיו, פיסוקו ומשקלו. כלומר, עלה בדעתי שאפשר להקריא חלום או שניים, להוסיף ולהקריא שירים אחדים, ולהבטיח בכך שאיני מבזבז את זמנם של המקשיבים. אולם, מכיוון שהערב הזה מוקדש לְ'פירוש החלום', כלומר לַפרויקט הנתחני החלוצי, שמנסה להתחקות אחר תוכנו הסמוי של החלום ולַמלאכה שהנפש עושה כדי לאפשר עלִיָה של ייצוג שלו לְרמה של מודעות, שתאפשר בתורה זכירה של ייצוג זה בַּזיכרון הער, אנסה כעת לומר מילים אחדות על מעין פרויקט שלקחתי על עצמי, כלומר על החיבור שעשיתי אני בין שפת החלום לשפת השירה.
לפני כעשר שנים, בְּמהלך קריאתו של חומר פסיכואנליטי תיאורטי, נתקלתי בְּשורות המצוטטות מתוך Cogitations, יומן המחשבות וההרהורים הפסיכואנליטיים של ווילפרד ביון. שורות אלה, שמצאו הד בליבי ומילאו אותי בהתרגשות, פתחו בפנַי הזדמנות שירית מהסוג שאני מאד אוהב. יכולתי להתמסר לכתיבתו של פרויקט פואטי ארוך. אני מתרגם את הציטוט:
"אני מציע שבִּמקום שמישהו יכתוב ספר שנקרא 'פירוש החלום', יִכָּתב ספר שנקרא 'פירוש העובדות', תוך תרגום של אותן עובדות לִשפת חלום – לא כדי לעשות זאת כתרגיל פרברטי, אלא כדי ליצור תנועה דו-כיוונית."
אחרי שקראתי שורות אלה והן הדהדו בְּמחשבותי זמן מה, מצאתי את עצמי זוכר ומצטט באוזני חברי גרסאות מפורטות יותר, כָּאלה שעברו עיוות מסוים בָּזיכרון שלי, אלבורציה ופיתוח בתוך מחשבותי. זכרתי משהו כמו "בִּמקום לכתוב בְּשפה מדעית על חלומות, טוב היה לו יכולנו לכתוב בשפה חלומית על מדע...". כאשר נחשפתי לְעיוות זה של הזיכרון שלי, לְשינויי הגרסאות הקלים, הם העלו חיוך מסוים על פני. נראה היה לי שזהו במובן מסוים מעין 'חלום כמוס' של תיאורטיקנים רבים, בְּפסיכואנליזה ובתחומי ענין אחרים, הנסיקה הזאת מהשפה המדעית, השיטתית והמעוגנת היטב במונחים מקובלים ובהכללות, לְשפה חלומית, רופפת, חפשיה, דחוסה וקפריזית לעיתים, כָּזו שיכולה אולי לבטא אופנויות של חשיבה שלא ניתן לנסחן בָּשפה הסדורה. מאוחר יותר, הפעם כבר באופן מודע יותר, חשבתי שאם יכול היה להיות מעניין לכתוב בשפה חלומית על מדע (ויצא שקראתי מאז ספרים אחדים שקרובים לכך, באופן ראוי לקנאה, ספר של אריק רוהד למשל), יכול להיות מעניין לא פחות לכתוב בשפה שירית על חלום, ובאופן טרנסיטיבי למעשה גם על מדע. כלומר, עלה בדעתי שהשפה השירית אותה אני כותב, אולי אפשר אפילו לומר המצב ההויָתי בו אני כותב, מקרב אותי במידה רבה למה שביון מכנה 'שפת החלום'. הרגשתי שנפלה בחֵיקי נחֲלה נפלאה, שאנסה כעת לגלות את צפוּנוֹתיה, את 'פָּרדס יפה' שלי ואת 'ברכת מים'...
יצאתי אם-כן לְדרך, שנראתה יומרנית אך גם אתגרית משהו בתחילתה, ובמשך שמונה שנים עסקתי בְּמה שמבחינתי היווה חשיפה אישית מרחיקת לכת; תיעדתי בשירים את חלומותי, ניהלתי מעין יומן חלומות שירי, אשר מבחינתי, בְּאיזה אופן מחויך ביני לבין עצמי, היה באופן עקיף גם פרויקט פסיכואנליטי. נמצאתי במשך שנים בתוך מערבולת של כתיבה שמנסה לתעד דוקא בְּשפה דחוסה, אסוציאטיבית ומטפורית של שירה, איזור נפשי שלא יכולתי לכתוב עליו בִּכְלִי מתאים יותר, מהימן ומדויק יותר.
אולם, כבר במהלך הכתיבה של השירים ועוד יותר מכך, כאשר עסקתי בעריכתו של הספר, בַּסלקציה של השירים שיכנסו לתוכו, עלה בראשי ההרהור בשאלה, מתי נחלם החלום? האם אכן תיעדתי חלומות בְּשיר, או כמו בכתיבה של שירים אחרים נטלתי לעצמי את החירות לחלום במהלך הכתיבה? האם אני מתאר את מחשבותי באותה שעת לילה, כאשר התרחש במוחי איזה אירוע שאיני יכול לומר עליו דבר, שכן הייתי נתון באותה עת בְּשינה עמוקה, או אולי חלמתי בָּרגעים בהם הקצתי בבוקר, כלומר הענקתי מעין מובן שבדיעבד לַהתרחשות הלילית ההיא, מספר אודותיה איזה סיפור, חווה איזו חוויה, משוֶוה בְּעיני-רוחי רטרואקטיבית איזה רישום של החושים? כיצד אני יכול לספק תיאור, לא כל שכן בְּשפה של שיר, לְמה שהרֵי היטב ידוע לי שהוא לא-מודע עבורי? האם ייתכן שהחלום הוא אכן אירוע כלשהו המתרחש בשנתי, אך תוכנו, הנרטיב שלו, הם המעט שאני יכול לחלץ בַּמודעות של היקיצה מאותו אירוע סמוי מֵעין ומלב?
ראיתי בעיני רוחי את הלא-מודע הזה שמבצבץ בחלומי, בדומה לַמאגר שממנו אני שואב את שירַי בדרך-כלל, כִּמעין מערכת מסועפת ומשוכללת של צנרת ותעלות תת-קרקעיות, שבהם זורם ביוב נפלא של חומרים ראשוניים, לצד חומרים אחרים, שנפשי, קרוב לודאי, ביקשה שלא להעלותם על הדעת. כל ההתרחשות הפלאית הזו קורית מתחת לפני השטח, וגם אם אני מקדיש את חיי לחקירתה וללמידתה, עדיין היא פועלת בהיסח-דעתי. המעט שאני יכול לדעת עליה נגלֶה כאשר שנתי כופָה עלי התרשלות מסוימת בָּשמירה הקפדנית על פתחי הביוב הזה. בְּשעה שאני מקיץ, המכסים הכבדים של מודעותי המתעוררת מוּשָבִים אל הפתחים הפעורים הללו, ולפעמים אני מצליח לחלץ איזה בדל-קצף שנותר מאחור מן הזרימה העשירה. קצף אוורירי זה, שאפשר להניח שלמעשה הוא זה שמתכנה בִּשפתו של פרויד 'מחשבות חלום', ואני מניח שיש בו מן ה-DNA של הלא מודע-שלי, הפך לַמחצב ממנו "נחלתי את שִירִי". אך האם לפיכך, זהו אכן שיר חלום? אולי זהו המעט, הלקט מפאת שְדה-החלימה, שמודעותי הצליחה לנעוץ בו אצבעות וּלאחוז בו כמוצאת שלל רב. אולי כל החלום הזה הוא פרי מלאכתה החרוצה של מודעות עמלנית, שמן הסתם היא עֵירה...
אני נדרש בנקודה זו לַספר "פירוש החלום" וְלאבחנה שפרויד עושה בין 'מחשבות החלום', 'תוכן החלום' ו'עבודת החלום'. פרויד מתאר את המהלך הכפול שמתרחש בעת היוָוצרו של החלום, זה המכונן את 'מחשבות החלום' והגלגול של מחשבות אלה לתוכנו. 'מחשבות החלום' אינן מודעות, הן התשתית, מה שאני מדמה לזרימה הביובית התת-קרקעית, המאגר הנובע של חומרים ממנו שואבים החלום וּמה שיכול להתגלגל ולהיות גם החשיבה המודעת. לנגד עיני, המתייחסות כרגע להתהוותה של השירה, אני מדמה את 'מחשבות החלום' הלא מודעות ל- reservoir הפנימי העומד לרשותנו ויכול פוטנציאלית לשמש את תהליך הכתיבה. תהליך זה, שאני שואב את תפיסתי לגביו מהמשגותיו של פרויד לגבי החלום, מתקיים במקביל והוא זה המגלגל את 'מחשבות החלום' הלא-מודעות, את אותו מאגר, לִכלל 'תוכן-חלום'. זהו המהלך של 'מלאכת החלום'. 'מלאכה' זו אני מדמה, ואיני הראשון שעושה זאת, לָמעשה של כתיבת שירה. אמנם, מובן שהחלום הלֵילי, זה שמתרחש בשעה שאנו ישנים, הוא לא-מודע במידה רבה מאד, אך איני בטוח שאנו יכולים להסיק מכך שהוא שואב בהכרח משכבות עמוקות יותר של המאגר הלא-מודע הפנימי שלנו, מזה שאליו מצליחים להגיע משוררים אחדים בַּפעולה הכֱּמו-מודעת של כתיבת השיר. הרי לא פעם, אנו נתקלים בתיאורי חלומות שנדמים כהתרחשויות אקטואליות ממש, רוויים בְּחומרים וּבְדינאמיקה חלומית שכמו לקוחים מן החיים הערים של החולם. מכך אין להסיק בהכרח, כי מלאכת-החלום לא הערימה על מודעותוֹ של החולם, בכך שהפגישה אותו ב'תוכן-חלום' המדמה באופן מטעה חומר אקטואלי מחייו הערים, אולם אנו, כמאזינים לדיווחי חלומות אלה, תוהים לרגע אם חלום מתואר כאן או התרחשות מן היומיום.
לעומת זאת, משוררים אחדים ניחנו בַּיכולת להפיק, או לחצוב, בַּפּעילות הכמו-ערה של כתיבת שירתם, חומרי שיר והתרחשות שנדמים כשְאוּבים ממעיינות עמוקים ביותר של תודעתם. (איך התרחקתי מדימוי הביוב...).
מתוך כך, מתבקש שאת 'תוכן החלום', זה הגלוי והמדוּוח, אני מָשוֶוה לשיר עצמו, לַרפורטאז' המילולי, לַאמירה, לַתוצר הסופי והמחייב לכאורה, זה שאנו שומעים, או קוראים, וּמתקרבים אליו לאט, עם הנכונות שלנו לחלום את עצמנו או את הרגע באמצעותו, או לחילופין ניגשים אליו עם אזמל המנתחים בידנו.
תוכן חלום (CS) - שיר
עבודת חלום (Function) - כתיבה
מחשבות חלום (UCS) - ביוב
מכאן אני מציע השוואה נוספת, כָּזו הקשורה לַקריאה של החלום, או של השיר. אני מבקש בנקודה זו להביא מדבריו של פרויד בהערת שוליים מאוחרת בתוך הספר "פירוש החלום" משנת 1925:
"בעבר התקשיתי מאד להרגיל את הקוראים להבדיל בין תוכן החלום הגלוי לְמחשבות החלום הסמויות. שוב ושוב העלו טיעונים וּטענות המבוססים על החלום הבלתי מפורש, כפי שהוא נשמר בזיכרון, ולא שעו לתביעה שיש לפרש חלום. עתה, לאחר שהאנליטיקאים לכל הפחות השלימו עם הצורך להחליף את החלום הגלוי בַּמובן שנמצא לו בעזרת הפירוש, לוקים רבים מהם בבִלבול אחר, שבו הם דבקים בעקשנות. הם מחפשים את מהות החלום בְּתוכן סמוי זה, ומתעלמים מן ההבדל בין מחשבות החלום הסמויות לבין מלאכת החלום. לאמיתו של דבר, החלום אינו אלא צורה מיוחדת של החשיבה שלנו המתאפשרת מִתוך התנאים של מצב השינה. מלאכת החלום היא זו המכוננת צורה זו ורק היא לבדה הִנָה הדבר המהותי לחלום, ההסבר לייחודו... " (עמ' 464, הע' שוליים).
פרויד, אם כן, מבקש לשכנע שאין להתייחס אל החלום על-פי מה שנדמה לנו שהן המחשבות הלא-מודעות שבבסיסו, או על-פי התוכן המודע והגלוי המדוּוח, אלא לנסות ולהתחקות אחר מלאכת-החלום, התהליך הנפשי הפרטיקולארי המכונן אותו. ההקשבה למטופל השוטח את חלומו בָּשעה הטיפולית, או האנליטית, יכולה להיעשות דרך הפריזמה של כּלֵי הניתוח החשובים שפרויד הנחיל לנו, כמו שהקריאה של שיר יכולה להיעזר בתפיסותינו וידיעותינו המוקדמות על ניתוח השיר. אולם, נראה לי כי היבט חשוב מאחד את שתי הפעולות הללו; האפשרות לחלום מחדש את החלום המדווח, או האפשרות לחלום את השיר הנקרא. פעולת חלימה זו מהותית לַהקשבה ולַרצפטיביות, לַקליטות, לַדקויות ולַדינאמיקה, הן של החלום והן של השיר. המציאות הרגשית-נפשית המועברת באמצעות החלום, או השיר, נתפסת על-ידינו באופן ישיר ולא על-ידי החושים, אשר יכולים רק להסוות ולחסום את התגלותה. תפיסת המציאות הנפשית האינטואיטיבית הזו יכולה להתחוור רק באמצעות תהליך יצירתי פנימי המערב הרהור, או חלימה (ביון מכנה חלימה ספציפית זו בשם הנרדף reverie), המעלים בנו איזשהו רישום פנימי כאשר המטופל אומר את דבריו. כלומר, אין באפשרותנו לראות את החלום, או לתפוס את השיר בעיננו הערות והפקוחות, אלא בעיני רוחנו בלבד. הקושי הגדול שלנו ביחס לְהרהורים אלה שלנו הינו חמקמקותם וְהתפוגגותם המהירה. הרהורים/חלומות (reverie) אלה הנם מעין מקבילה ערנית לחלימה (dreaming) מתוך שינה, ומהווים גם הם אמצעי יְקר-ערך להתוודעות שלנו לשולי תהליכים לא-מודעים המתרחשים בתוכנו.
אם ננסה להתייחס באופן דומה אל קריאת השירה כְּנשענת על מצב נפשי אינטואיטיבי של הענות לחלימה, של הרהור וקליטות, הרי שגישה המחייבת מודעות עירה, שימת-לב והתייחסות רבות מדי לאמצעים שיריים צורניים (הווי אומר הדימויים, הצורות, המשקל, ההתאמה, החריזה וכו') עלולה להוות מחסום ובלם לְתהליך החלימה של השיר, להבנתו המעמיקה ולאינטואיציה הנולדת ממנו, יותר מאשר ערוץ מעניין, או פוקח עיניים, נוסף.
הקושי הזה להתמסר למצב ההוויה השונה, אשר אני מכנה כאן חלימה בהקיץ או חלימה מחדש, ואשר מחייב 'התעלמות' מסוימת מן ההיבטים הקונקרטיים של העשייה האמנותית תוך היענות ו'כניעה' לאלוזיה, הינו חוויה מוכרת לכל מתלמד בתחום כלשהו באמנות. כמי שמתוודע בלימודיו לַ'אמצעים האמנותיים' בהם נעשה שימוש בָּיצירה עימה הוא נפגש, הוא שומע היטב את חריקות גלגלי-השיניים של העשייה היצירתית ומתקשה להיות מוקסם ממה שיש לאותה יצירה להציע לו.
במידה דומה, אני יכול להצביע גם על המכשלות הרבות שיש לַנטיה 'לשיר' את המדע, או 'לשיר' את הפסיכואנליזה, להתקשט בְּשירה ולתקוע נוצה פיוטית בְּפדחת קירחת מִכדֵי יכולת לומר דבר מה ברור. כלומר, לנסוק לכאורה אל הפואטי, להתיפיף במקום לנקוב בעמדה.
מה שאני מציע כאן אינו חדש כלל למי שבקיא בספרות הפסיכואנליטית של 30 או 40 השנים האחרונות, בעיקר מאז התייחסויותיו של ביון ל'מלאכת החלום אלפא' ול-Reverie, אולם יש בו אולי כדי לשפוך אור, או אם יורשה לי בהשאלה, לשפוך מידה אופטימלית של חשיכה, על השאלות שניסחתי מוקדם יותר. לא לגמרי ברור, אם כן, מתי נחלם החלום עליו מדווח המטופל בַּשעה האנליטית, או שעליו דיווחתי אני בשפה של השיר. יש להניח שבאופן חלקי הוא נחלם בתהליך שפרויד מכנה 'מלאכת החלום', כלומר בַּתהליך הפנימי המורכב שמתרחש בזמן השינה, אך אין להוציא מכלל אפשרות שנוספים לתהליך זה תהליכים נוספים, המתרחשים מיד בִשעת היקיצה, כלומר בִּמעין שיחזור רטרואקטיבי המעניק תוכן, מלל ומובן, הניתנים לִזכירה מודעת, ואולי גם במהלך הדיווח המילולי על החלום, או בשעה שמתפנים להכביר אסוציאציות לְרישומים או רעיונות מתוכו. לכך אפשר לטעמי להוסיף גם את החלימה המשותפת לִשני המשתתפים בתוך שעה אנליטית, שהמקבילה השירית שלה היא הקריאה החולמת של הטקסט השירי, יצירתו מחדש בעיני הרוח, או חלימתו השניה במהלך הקריאה. איני מתכוון לשלול כמובן את החשיבה האפוליטית, הסדורה, המובנית והרציונלית, הנחוצה כל-כך במעשה הפסיכואנליטי, אולם ניסיתי במילים אחדות להוסיף מימד דיוניסי מתבקש, הן להקשבה הפסיכואנליטית והן לקריאת השירה.
הרבו לחלום...
הוצאת קשב לשירה
"מחברת היקיצות"
מחזור שירי חלום
מאת רובי שונברגר ©
Robby Schönberger
דברים שנכתבו על-ידי אלי הירש עבור דש הספר "מחברת היקיצות":
היקיצה, הרגע שבו החלום פוקע או נקטע ומפנה את מקומו לתודעה הערה, היא גם הרגע שבו החלום מתהווה, נחלץ מכאוס השינה ומצטרף למהומת המציאות. החיבורים המורכבים של החלום, המטמורפוזות החמקניות שלו, ריבוי המשמעויות הפורה שלו – כל מה שהופך אותו ל"חלום" – נולדים דווקא שם, ביקיצה המפרידה ומחברת בין העולמות.
שירי מחברת היקיצות של רובי שונברגר בוראים מחדש את הרגעים כפולי הפנים, כורכים יחד חלום ומציאות, כל אחד מהם מתעד יקיצה – כלומר חלום ברגע שבו הוא פורץ לתודעה, מתנפץ בתוכה, ומותיר אחריו שובל מרצד של מראות ומחשבות, צלילים ומשמעויות.
לכל היקיצות הללו העניק רובי שונברגר אותה צורה פיוטית, קרובה ברוחה לשירי החלום של ג'ון ברימן, והן מסתדרות בשבעה מחזורים בני תריסר שירים כל אחד. יחד הן מצטרפות לגלי שירה שהולכים ומתרחבים, הולכים ומעמיקים, הולכים וצוברים תנופה. התוצאה היא עולם פיוטי שהוא בעת ובעונה אחת פרוע ומובנה, אפל ומואר, המתזמר רעשי חלום טעונים ומסתוריים למוזיקת יקיצה, מרתקת ומפעימה. (אלי הירש).
מתוך הספר:
(השירים נבחרו ונשלחו ל"תורת החלומות" ע"י המשורר)
מתחת ליסודות הבית נתגלתה אנדרטה
לזכר של האדם הניאוליטי,
משורר החנית והגרזן, חרזן ביקוע העצם.
אחרי שלושה ימי עמל, במברשת קלה, מפוח
עדין - נחשפה סבת למותו הפתאמי
מיד אחרי ארוחת עשר: מכה יבשה
ברקתו השמאלית - שנפצה מעצמת המהלומה -
גררה שרשרת קרעים פנימיים ומות.
זקנו מקפד, בגדיו ושאר
חלקי גופו נשתמרו יפה.
מתוך מערה שלוח רציף עץ
שאליו קשורות, עוגנות, מכוניות שרד:
ראש העיר, מצלם ליד השירים
רואה בחזונו גל נלהב של תיירים
המפרנס קיוסק ופקח חניה.
-----------------------------------------
התן לעולם אינו מתנמנם על גבו.
הבתים הראשונים בגן-עדן נבנו על קורות עץ:
לבני אדמה חרוכה מצפות באריחי כורכר.
בגינה הזדקרו ברושים, פרחו הרדופים, שיטות
ולנטנות... קדחת השחת עדין לא נודעה
ובדיונות מתחת לכפת שמים בהירה
רצו ילדים לחוג התעמלות.
בגן-עדן התודעתי לקסמה של הלמברטה
עם גדילי הפלסטיק הצבעוניים המתבדרים בנסיעה
משתלשלים מידיות ה"אן-אן"
ולכחה המפתה כשהיא נעצרת ליד הבנות,
קיקלופ מבריק חד-עין, נוהמת, מבטיחה
ריגוש עד צויחה, הרגלים צמודות בצד שמאל והרוח
באמירי שמלה קלה, אבל על הכביש - כידוע -
התן לעולם אינו מתנמנם על גבו.
------------------------------------------------
"נורא רזית!" אמרת והתכונת להחמיא.
"זה רק מבחוץ" עניתי, כי בעצם
הברוזים תמיד רעבים בגן-עדן.
אז נכון שהיופי מרגיע
והפנאי משרה חוסר מעש מתוק
אבל המרחק בין שבע לשכרות
בין המרק של אתמול לחסה שעל השלחן
משיב את הנפש מן העין פנימה
נועץ אנקול באין-בשר
מבזבז מולדת למען רגע מרהיב.
מאחורי גבי נקשר קשר הצחקה.
"תראה, צפור!" אמרו
לי - נצלו שעת כשר, סקרנות פותה
שפער את פיו של ילד משתוקק.
לתמימות יש טעם של תפרחת לנטנה.
----------------------------------------------
פתית קטן לעוס ודביק של לחם שפון
עם רק של תינוק התיבש על שטיח.
עכשיו מרפקים וברכים, מחיאות כפים
לתות שדה, לחרצן של זית, לאפר סיגריה,
ג'ולה או מוצץ מאובק, בדל עפרון
מההשראה של לפני שבועים, זאת אומרת אחותי
רצה אחרי כלם, בחדוה, נבלעת במים, מבקשת
את שמחת החושים בהשברות הקצוות
העקבית של ים הפולט אדוה באנחת רוחה
על פסת חוף שרועה.
מתי שלא תבואי (באור או בחושך)
נערתי עולה מן המים
עם מדבקה אליפטית (שוב אופנת האליפסה)
של "אגרקסקו"
ומפתח שבדי נעוץ בשפולי הביקיני.
