מחברת החלומות / אגי משעול
מתוך ההקדמה: "במשך שנים אני מנהלת יומן חלומות. אינני יכולה להצביע על מטרתה של עבודה מחייבת זו שלקחתי על עצמי, אבל עם השנים הפכו המחברות לביוגרפיה של חיי החלומים. אני אומרת ביוגרפיה מכיוון שהחומר המצטבר חושף רצף ממשי מתפתח הנרקם על וילון הדימויים השקוף המפריד בין שני העולמות. אם נקח בחשבון שכשליש חיינו עובר עלינו בשינה (ואין בכך לומר כי בשני השלישים האחרים אנו ערים ממש) הרי שמדובר בכמות עצומה של חוויות הנשמטות מהכרתנו).
מסעות ליליים אלו שחלקם הבאתי בספרי "מחברת החלומות" (הוצ. אבן חושן) גורמים לי כל בוקר פליאה רבה על זהותו של הנווט שבי"
מסעות ליליים אלו שחלקם הבאתי בספרי "מחברת החלומות" (הוצ. אבן חושן) גורמים לי כל בוקר פליאה רבה על זהותו של הנווט שבי"
מאת: מערכת תורת החלום
תאריך פרסום: 24/4/2008
|
המבוא לספר שפורסם בהוצאת אבן חושן וכן השירים - נבחרו ונשלחו ל"תורת החלומות" ע"י המשוררת. הזכויות שייכות להוצאה ולמחברת © אגי משעול
לתפוס את השיר לפני השכל
כל בוקר, במעבר העדין בין שינה לערות, ניתנת לנו לרגעים הזדמנות לשהות במצב תודעה מיוחד במינו, שבו אנו פנויים מעצמנו ואיננו אלא התרחשות פשוטה, חופשית ממחשבות, רגשות או רצונות.
כך גם בהשראה – איננו "מרוכזים" (כפי שטועים לחשוב) כי אם להפך,שרויים בקשב נטול מושא ובלתי ממוקד שבו המחשבה אינה חומדת את תכניה,
בנים ולא נים אקטיבי, תנומת חתול שרק קצה זנבו או אוזניו מעידים על דריכותו השקטה. ואפילו פזילת העיניים הקלה וארשת הבהייה, אינה אלא ביטוי גופני לאיזו פזילה פנימית.
השכל מנמנם עדיין ועצל במידה מספקת כדי לאפשר לחלום או לשיר להגיח כפי שהם בלי שיחטפו כל ידי תנועת המחשבה. השירה והמחשבה הם כמעט דבר והיפוכו: שירה מתפשטת לאט כמו כתם על פי ההיות ואילו המחשבה טבעה קווי ותכליתי. אבל לזמן קצר, כל בקר, היא מנמנמת עדיין ומי שאינו עט על הכיור לשטוף, לצחצח ולמחות כל שריד מהעולם המסתורי שזה אך נפלט ממנו, לח מחלומות, יוכל להנות מן המתנה המושטת לו מדי בוקר כהזמנה לטקס.
במשך שנים אני מנהלת יומן חלומות. אינני יכולה להצביע על מטרתה של עבודה מחייבת זו שלקחתי על עצמי, אבל עם השנים הפכו המחברות לביוגרפיה של חיי החלומים. אני אומרת ביוגרפיה מכיוון שהחומר המצטבר חושף רצף ממשי מתפתח הנרקם על וילון הדימויים השקוף המפריד בין שני העולמות. אם נקח בחשבון שכשליש חיינו עובר עלינו בשינה (ואין בכך לומר כי בשני השלישים האחרים אנו ערים ממש) הרי שמדובר בכמות עצומה של חוויות הנשמטות מהכרתנו).
מסעות ליליים אלו שחלקם הבאתי בספרי "מחברת החלומות" (הוצ. אבן חושן) גורמים לי כל בוקר פליאה רבה על זהותו של הנווט שבי, זה המשגר אותי למימדים אחרים ואף יודע להשיבני לחדרי ולהניחני בשלום על מיטתי. פליאה ילדותית דומה לזו תוקפת אותי גם בזמן טיסה – איך מכל השמיים האלה הטייס יודע : לוד.
אני מודה שאף פעם לא היה לי עניין מיוחד בפשר הפסיכולוגי של החלומות. ההשתאות והיופי חזקים ממנו לאין שיעור. כל חלום הוא הפקה ייחודית שבה החולם הוא הבמאי, התסריטאי, המלהק, השחקנים והצופים.
קיים הבדל מהותי בין שירי חלום ושירים על חלום. שירים על חלום אינם שונים משירים אחרים שנכתבו בשיתוף פעולה עם המחשבה, אבל שירי חלום הם אלה שנחלצו בזמן לפני התערבותו של השכל, שמן הסתם טבעו הוא לחשוב. שירים אלה משמרים את אווירת החלום והגיונו האחר.
חלום הוא כמו פילם רגיש בתוך מצלמה, כזה הנשרף לאורם של רשמים חיצוניים, ולכן אין לזוז ואין לפקוח את העיניים לפני שחזורו. השחזור כמוהו כגיבוי או לחיצה על מקש הEnter לתוך הזיכרון, וחדר החושך, הגוף, צריך להיות מוגף כשמעבירים מהויזואלי למילים. כל ניסיון גס ללכוד את החלום מבריח אותו לבלי שוב בחזרה אל ארץ הידיעה.
*
(קֹדֶם
לְאַלְפִּית שְנִיָּה
יָדַעְתִּי בְּוָדָאוּת
אֶת סוֹד הַחַיִים
גַּם אִם קָם עָלַי שְלָלִי
וְשָכַחְתִּי בָּרֶגַע שֶזָּכַרְתִּי
וְדָבָר לֹא נוֹתָר
מִלְבָד טַעַם הַיְּדִיעָה).
*
קָמְתִי רַע,
לֹא פִּתְחוּ אוֹתִי טוֹב,
הָיִיתִי צְרִיכָה לְהַבְרִיק
וְיָצַאתִי מַט.
*
שוּב אֲנִי נִפְלֶטֶת לְכָאן
בְּהוּיָה כְּלִוְיָתָן
מִתְאַבֵּד אֶל הַחוֹף
וְיוֹם רְבִיעִי מִשְתָּרֵעַ
שֶאֶחְיֶּה אוֹתו.
*
אִם אֶפְקַח כָּעֵת אֶת עֵינַי
תִּשָּפֵךְ מֵהֵן נִשְמָתִי כָּחֹל
עַל גַּבֵּי וָרֹד
וְאִם לֹא אֶפְקְחֵן
יִטְרֹף אוֹתִי הַטַּנְגוֹ
לְמִסְתוֹרוֹ שֶל הֶרְנַנְדוֹ
תּוֹך שָלֹש נְקִישוֹת.
*
מַסְרִיטִים אוֹתִי. הַקְּלִיפּ הוּא
שֶעָלַי לִפְסוֹעַ לְתוֹךְ הָאוֹקְיָנוֹס
בְּעִקְבוֹת אֲהוּבִי שֶהִפְלִיג
לַמֶּרְחַקִּים.
כְּשֶתִּפָּרֵש שִמְלָתִי הָאֲדֻמָּה עַל פְּנֵי הַמַּיִּם
כְּפַעֲמוֹן שֶאֲנִי עִנְבָּלוֹ,
אֶצְלוֹל לַמְּצוּלוֹת וְיֻקְרַן עָלַי
FIN
*
מִמִּקְלַעַת הַשֶּמֶש שֶלִּי
שֶהִיא שְלַט הָעוֹלָם
אֲנִי מַשְקִיטָה
בִּלְחִיצַת רָצוֹן בִּלְבָד
אֶת רַחַש הַחַיִּים,
מַגְבִּירָה אֶת נְשִימַת הַצְּמָחִים
מַכְּחִילָה אֶת הַיָּם וּמַקְלִיטָה
רְגָשוֹת חִיּוּבִיִים
בְּכַפְתּוֹר הַ - OFF הָאָדֹּם
אָסוּר לִי לַגַּעַת.
*
כֹּל הַבֻּסְתָּן נָטָה צָפוֹנָה כְּשֶצָּצוּ
פָּנָיו הָעֲדִינִים שֶל הַחַד-קֶרֶן
מֻקָּפִים פְּרָחִים לִרְאִיָּה חַד
פַּעֲמִית.
כְּשֶאָהַב אוֹתִי
כְּפִי שֶרַק חַד קֶרֶן אוֹהֵב,
הִסְמִיק כָּל הַיָּרֹק לְרִימוֹן
שֶחָכְמַת אֱלוֹהִים מְבַצְבֶּצֶת
מֵאַרְגְמַן גַּרְגְרָיו.
|
