5.טיפול משפחתי רפואי

טיפול משפחתי-רפואי.

מתוך: טיפול משפחתי-רפואי כבסיס ידע לאנשי מדעי ההתנהגות בעבודה במרפאה ראשונית. עשת י., מרגלית א., לבקוביץ ר., טיפול משפחתי רפואי כבסיס ידע לאנשי מדעי ההתנהגות בעבודה במירפאה ראשונית. שיחות, י"ב  1, 21-31, 1997. (מחלקה לרפואת משפחה, בחיפה, השלוחה הצפונית של המכון ללימודי המשך ברפואת משפחה וברפואה ראשונית של אוניברסיטת בן גוריון של הנגב.)

   השמות ופירטי תיאורי המקרים שונו, על מנת לשמור על צנעת הפרט.

   ב1983- הציג בלוך (1) את המושג Family System Medicine   ויסד כתב-עת בשם זה. מטרתו הייתה להביא בפני ציבור רופאים ואנשי מדעי ההתנהגות, חומר קליני ומחקרי בתחום עבודתם המשותפת במערכות הבריאות.

   עשר שנים מאוחר יותר נכתב הספר "טיפול משפחתי-רפואי" (2) המהווה תמצית של ניסיון סיוע מתמשך של אנשי מדעי ההתנהגות למערכת הרפואית בטיפול בגישה הביו-פסיכוסוציאלית. התחומים הבולטים בעבודה משותפת זו היו: ייעוץ מערכתי ופרטני, טיפולים פרטניים ומשפחתיים, הוראה, פיתוח תוכניות הדרכה, תמיכה לאנשי הצוות, מחקר וניהול.

   שפירו וטלבוט (3), מתמקדים בתחומי הסיוע והטיפול שבהם מעורבים אנשי מדעי ההתנהגות בעבודתם ברפואה ראשונית.

1.     טיפול באנשים הדבקים בהגדרות ביורפואיות של בעייתם.

2.     סיוע לפונים שאינם משתפים פעולה בשמירה על בריאותם.

3.     עזרה  לפונים סופניים ומשפחותיהם.

   בלוך (4) מוסיף:

4.     טיפול משותף עם הרופא במקרים "תקועים".

5.     טיפול משותף עם הרופא במקרי פניות חוזרות.

   דים וברמן (5) משלימים את הרשימה:

6.     עבודה משותפת במקרים בהם יש צורך למסור אבחנה קשה לפונים.

7.     סיוע לרופא במתן עזרה למשפחה בתקופות של מעברים בחייה, כמו למשל בזמן לידת תינוק חדש וכו'.

8.     טיפול בנושאים פסיכוסומטיים.

9.     סיוע בזמן אסונות ואבל.

   האחרונים בדקו צורות שונות לעבודה משותפת של רופאים עם אנשי מדעי ההתנהגות וחילקו אותן לשלוש עיקריות:

א.    הרופא עובר הכשרה באבחון וטיפול פסיכוסוציאלי, מבצע את הטיפול בעצמו

     במשולב עם הטיפול הביורפואי.

ב.     הרופא מפנה לאנשי מדעי ההתנהגות את הפונים ומשפחותיהם שזקוקים לדעתו לסיוע זה.

ג.      הרופא מזמין איש מדעי ההתנהגות לעבוד במרפאה. העבודה המשותפת מאפשרת להם, בנוסף להפניות לטיפול של הרופא עצמו, גם לפגוש ביחד פונים ומשפחותיהם.

   מתברר שאיש מדעי ההתנהגות, נכנס ל"ממלכה" חדשה בלתי מוכרת לו. להשגת מטרותיו עליו להסתגל לעולם זה. מדיווחים מהשטח עולה שיש קשיים רבים בהיקלטות אל תוך המערכת הרפואית. מקדניאל, הופרט ודוהרטי (2) מציעים לראות את המפגש הטיפולי בדרך שונה מזו המוכרת לאנשי מדעי ההתנהגות. לדעתם, המודל שלהם מסייע לאיש מדעי ההתנהגות לשנות את תפיסתו לגבי תפקידו במערכת הרפואה הראשונית.

   על פי המודל, החולה מופנה לקבלת סיוע פסיכוסוציאלי, אחרי שקיבל הסבר מן  הרופא לגבי מהות המחלה והשלכותיה על הפרט והמשפחה. בין השאר עולות שאלות על מהלך אפשרי של המחלה, טיפולים אפשריים, השלכות פיסיות ומנטליות ופרוגנוזה. במפגש הראשון עם הפונה או עם המשפחה, יחשוף המטפל את הסיפור סביב המחלה. בין השאר יברר מה, איך ולמה פרצה המחלה, השלכותיה על המצב הנפשי, על התיפקוד ועל המשפחה וממה חוששים הפונה ומשפחתו. שימוש בג'ינוגרם עשוי לספק מידע חיוני על ההיסטוריה של המחלות במשפחה ועל דרכי ההתמודדות במשברים. ראיית הבעיה לפי שלב התפתחות של המשפחה, עשויה לסייע לאבחן אם התהליך נורמטיבי או חריג.

   המטפל יחתור להגיע לחוזה טיפולי ולהסכמה עם הפונה ומשפחתו על מהות הטיפול שיכלול מרכיבים שונים, ויתבצע במשותף עם הרופא, האחות ומומחים נוספים לפי הצורך. מרכיבי הטיפול העיקריים הם:

1.     התארגנות רפואית.

2.     סיוע בשינוי הרגלי חיים בתחומים, כגון: תזונה ופעילות גופנית.

3.     סיוע בהורדת לחצים ושחיקה על-ידי מנוחה, רגיעה והרפיה.

4.     טיפוח דרכי התמודדות ותקווה.

5.     התייחסות למשבר כאל הזדמנות לצמיחה ולתהליך חיפוש משמעות בחיים.

6.     חיזוק כוחות מסייעים במשפחה.

7.     כיבוד הגנות מכל סוג.

8.     הקטנת מרכיבי אשמה וההאשמה מצד חברי משפחה, בעלי מקצוע והפונה-עצמו.

9.     מתן לגיטימציה ונורמליזציה לרגש שלילי.

10.   טיפוח וחיזוק קשרים משפחתיים וחברתיים.

11.  שמירה על ערוצי תקשורת פתוחים ושיתוף פעולה עם מטפלים.

   מקרה:

   הרופא והאחות היו מודאגים במיוחד, וביקשו מן העובדת הסוציאלית להיפגש עם גבר בן 55, חולה אסטמה, הסובל מבעיות קרדיאליות שונות. אשתו לאחרונה ביקרה לעתים תכופות אצל הרופא והתלוננה שבעלה נכנס לדיכאון, מסתגר בבית וממעט לאכול. היא חוששת לגורלו, מתקשה לעמוד בעומס, ומבקשת תמיכה אישית וסיוע לבעל. הרופא, האחות והעובדת הסוציאלית הזמינו את הזוג למפגש משותף. התברר שהבעל, העובד לפרנסתו כשרברב עצמאי מעולה, וידוע כאדם ישר וחביב, הסתבך בחובות ולא היה מסוגל להתמודד נפשית עם הבעיות הכלכליות שבפניהם הועמדה המשפחה. הוא סבל בין השאר מחרדות קשות, מבושה ומירידה בערך עצמי מול חברים וקרובי משפחה. " אני לא מסוגל לבקש עזרה," ציין שוב ושוב בפגישות.

   התקיימו שש פגישות בנות עשרים וחמש דקות, אחת לשבועיים. בפגישות השתתפו שני בני-הזוג, הרופא או האחות והעובדת הסוציאלית. השיחות הוקדשו לבירור החששות והבושה, תוך מתן אפשרות לוונטילציה ולגיטימציה לרגשות. בנוסף לשיחות הומלץ על תרופה נוגדת דיכאון, שרשם הרופא, ושיחות לחיזוק תקשורת מעודדת ותומכת בין חברי המשפחה. כמו כן המליץ הרופא לזוג לצאת לטיול יומי בן שעה מן הבית. הגבר לא היה מעוניין לקבל הפניה לטיפול במרפאה לבריאות הנפש הסמוכה למרפאה והשיחות התקיימו במרפאה הראשונית.

   לקראת סיום הטיפול החל הגבר לצאת יותר מן הבית, מצבו הנפשי הוטב והוא החל לחפש שוב עבודה. בשלב זה יצאה העובדת הסוציאלית מן התמונה. הרופא המשיך להיפגש עם בני-הזוג למעקב תרופתי. האחות סייעה לבני-הזוג בתהליכי וונטילציה במפגשים מזדמנים, כאשר הגיעו למרפאה לקבל טיפול רפואי.

בבליוגרפיה

1. Bloch D.A., Family systems medicine: the field and the journal. Family systems Medicine , 1 (1): 3-11 , 1983.

2. McDaniel S. H. , Hepworth J., Doherthy W., Medical family therapy. New-York , Basic books , 1992.

3. Shapiro J., Talbot Y., Is there a future for behavioral scientists in academic family medicine? Family Systems Medicine , 10 (3): 247-256 , 1992.

4. Bloch D.A., Editorial: The full service model: an immodest proposal. Family Systems Medicine . 11 (1), 1-8 , 1993.

5. Dym B., Berman S., The primary health care team: Family physicians and family therapists in joint practice. Family Systems Medicine , 4 (1): 9-21 , 1986.