משאלות ודחפים בחלום לפי פרויד ולאקאן: היבטים קלינים ותיאורטים / מונה זופניק

משאלות ודחפים בחלום לפי פרויד ולאקאן: היבטים קלינים ותיאורטים

מאת: מונה זופניק                    ©

המאמר נשלח למערכת "תורת החלומות והחלימה" ע"י המחברת.

פורסם לראשונה ב"מקורות" בפסיכולוגיה עברית.

  פרויד (1900), טען שהחלום הוא דרך המלך לפעילויות הלא מודעות של המערכת הנפשית. דהיינו, שהחלום הוא דרך המלך ללא מודע. פרויד גם חשב שלחקר החלום יש מקום מיוחד מאוד בהיסטוריה של הפסיכואנליזה מעין נקודת מעבר משיטה פסיכותרפויטית לפסיכולוגית עומק.

"הלא מודע הפרוידיאני הוא משהו שנמצא בי אבל אינו שלי, משהו שהוא הכי אינטימי, כביכול נמצא בתוכי, ובעצם זר לי לחלוטין" (רות גולן, 1993).

לפי המילון הפסיכואנליטי של Laplanche and Pontalis,1985)   ), במערכת של הלא מודע נמצאים כל התכנים המודחקים שאינם מגיעים למערכת הטרום-מודעת והמודעת שלנו. הדחקה היא המנגנון שגורם לכך שהתכנים אינם מגיעים. דהיינו, חלק מהלא מודע כולל משאלות שהודחקו, ורוב המשאלות האלו קשורות למפגש הטראומטי עם המיניות בתקופת הילדות.

ההנחה של פרויד הייתה שהמשאלות הלא מודעות הללו לוחצות לצאת החוצה, להגיע לתודעה.

החלום הוא מעין פשרה. המשאלות הלא מודעות שלנו מתבטאות בחלומות אבל הן מוסוות ואי אפשר בשינה לפעול על פי משאלות אלו ( למשל- המשאלה של בן לקיים יחסי מין עם אמו יכולה להתבטא בחלום באופן מוסווה- ועקב כך שלא פועלים מתוך שינה- אין סכנה שאותה משאלה תתבצע).

בכל חלום יש את החלום המניפסטי-הגלוי, דהיינו החלום כסרט שאנחנו רואים תוך כדי שינה, ואת החלק הלטנטי- הסמוי, אותו עלינו לפענח. הפענוח הביא את פרויד למסקנה שהחלום הוא דרך המלך ללא מודע.

אתחיל בדוגמא קלינית של מטופל שהיה לי לפני מספר שנים. שיניתי פרטים מזהים לגביו. "חלמתי חלום", אמר לי המטופל, ומצאתי את עצמי קשובה מאוד לדבריו ."חלמתי שאני שוכב במיטתי והמיטה מלאה בנחשים שעוקצים אותי בכל הגוף. קמתי בהרגשה של חרדה וגועל." ביקשתי ממנו לתת לי אסוציאציות לאלמנטים השונים שבחלום, להגיד לי כל מה שעובר לו בראש, אפילו אם זו שטות, מבלי לעשות צנזורה. ביקשתי ממנו אסוציאציות בצורה כזאת כי בשיטה של פרויד, פרשנות של חלומות מבוססת על ויתור על כל מחשבה מכוונת בהקשר לאסוציאציות שאנחנו נותנים לאלמנטים שונים לחומר הגלוי של החלום. המגמה היא שניתן למחשבות שלנו להוביל אותנו ולא משנה באיזה כיוון. פרויד האמין שבשיטה זו מה שיכוון את הזרם האסוציאטיבי יהיה הלא מודע.

אחזור לחלום של המטופל שלי אשר חלם שהוא שוכב במיטתו ושנחשים עוקצים אותו בכל הגוף. מבחינה אסוציאטיבית הוא אמר שביום לפני החלום הוא היה צריך להחזיר מיטה שהוא ישן עליה ושאינה שייכת לו. לפי פרויד, תמיד אפשר למצוא גורם מעורר להיווצרות החלום ביום שלפני החלום. מבחינת המטופל שלי, באותו יום אמו שאלה אותו למה הוא צריך להחזיר את המיטה וההתערבות שלה הרגיזה אותו הוא המשיך ואמר שנחש עבורו זה אישה, ושלפני מספר ימים ראה נחשים מסתובבים מחוץ לביתו. נחשים הם מסוכנים. כאן נעצר רצף האסוציאציות שלו. היה ידוע לשנינו מתוך עבודתנו המשותפת בטיפול עד אותו חלום, שהזיכרונות שלו שקשורים לאמו הם לאמא פאלית ומפחידה מצד אחד, אבל מאוד אהובה ובעלת השפעה גדולה עליו מצד שני.

הפירוש שנתתי היה פרוש של העברה- אמרתי- "גם אני אישה, כמו אמך, וכנראה אתה מרגיש שאני מסוכנת עבורך ומתקרבת מדי לביתך". למרות הפירוש, הרגשתי שעבודת הפענוח של החלום לא הגיעה לסיומה.

כאן, מתעוררות כבר כמה שאלות. מה זה חלום? מי חולם אותו? למי הוא מכוון? האם בכלל הוא מכוון למישהו? למה אנחנו סקרנים לגבי הפרשנות של חלומות? האם זה מסר שנשלח אלינו מהאלים, כפי שגרסו הקדמונים? האם חלום הוא צורה שונה ומשונה של חשיבה? או האם הוא נוצר בעקבות תחושות גופניות שמתעוררות תוך כדי השינה שלנו, כמו רעב למשל, ואז אנחנו יוצרים חלום סביב אותו גירוי כדי לא להתעורר משינה? בדעות אלו החזיקו חוקרים רבים שפעלו לפני פרויד. מתוך ניסיונו הקליני, פרויד הגיע למסקנה שחלום תמיד מגשים משאלה לא מודעת שקשורה לילדות. דבר זה נכון אפילו לגבי אותם חלומות שהם בעינינו מעוררי חרדה, כמו החלום על נחשים, של המטופל שלי.

ניקח לדוגמא את האסוציאציות של המטופל שלי לחלום שלו על נחשים. כפי שנאמר, האסוציאציות שלו היו שהמיטה היא לא שלו. אמא שלו דיברה על מיטה, שנחש זה אישה ומסוכן. ההנחה היא שיש קשר בלא מודע של אותו מטופל בין אישה, נחש, אמא וסכנה: אם יש קשר אפילו רופף או שטחי בין האסוציאציות המודעות לחלום, אז יש גם חיבור עמוק יותר ביניהן שמוסתר תחת ההתנגדות של הצנזורה.

כך שאפשר להגיע למסקנה שחלומות מקבלים את הצורה שלהם על ידי ההפעלה של שתי מערכות מנטליות. האחת, מעצבת את המשאלה שמתבטאת בחלום, משאלה שקשורה לזיכרונות הלא מודע, זיכרונות שאף פעם לא נמחקים. אך כאמור, אי אפשר במבט ראשון לפענח מה היא המשאלה שמתגשמת בחלום.

המערכת השניה, לעומת זאת, מפעילה צנזורה על המשאלה של החלום וגורמת לעיוות בביטוי המשאלה. זאת אותה חלוקה בין היווצרות מחשבות החלום לבין העברתן ועיוותן לתוכן הגלוי של החלום.

ב-1900, פרויד טען שמנגנון זה של הצנזורה קשור לטרום מודע, ל-preconscious. הוא סבר שרק דרך מערכת הטרום מודע יש סיכוי לחומרים לא מודעים להיות מבוטאים בחלום באופן מוסווה.

כדי לבסס את טענותיו,  פרויד נתן דוגמא של חלום של ילד: בהנחה שחלומות מביעים ומגשימים משאלות לא מודעות, חלומות של ילדים הם בדרך כלל הכי שקופים, ולכן הם הכי פשוטים לפענוח. והנה החלום. ילד מתחת לגיל 4 סיפר שהוא ראה צלחת גדולה עם חתיכה גדולה של צלי וירקות. לפתע פתאום הצלי נאכל בשלמותו ומבלי שנחתך. הוא לא ראה את האיש שאכל את זה. סוף החלום.

כאן, פרויד מפרש את החלום מבלי לבקש אסוציאציות לאלמנטים שונים בחלום. לילד שחלם את החלום היו כמה חוויות ביום שלפני החלום. לפי המלצתו של הרופא, הוא היה בדיאטה של אוכל חלבי למספר ימים. בערב של היום שלפני החלום, הוא היה שובב וכעונש, הוריו שלחו אותו לישון מבלי לתת לו ארוחת ערב. הוא כבר ידע , מכך שפעם כבר נתנו לו את צורת ה"ריפוי, הזאת, שהוא באמת לא יקבל אוכל והוא החליט שהוא לא יראה, אפילו במבט, שהוא רעב.

החינוך והסוציאליזציה של הוריו התחילו להשפיע עליו ואלו התבטאו בחלום זה דרך העיוות שבחלום. אין ספק שמי שחשק בארוחה הבשרית הזאת היה הילד עצמו. אבל, כיון שידע שזה אסור לו, הוא לא שם את עצמו בתור מי שאוכל את האוכל הבשרי בחלום. כבר בחלום של הילד הזה, יש הבדל בין תוכן החלום הגלוי למחשבות החלום המוסתרות. שיטה כזו של פירוש של חלום מבלי לקבל את האסוציאציות של החולם אפשרית רק עם ילדים. וגם כאן פרויד פענח את החלום על סמך היכרותו את הילד ואת ההיסטוריה שלו. אפילו בחלום הזה ישנם אלמנטים שנשארים בלתי מפוענחים, כמו: למה אסור היה לחתוך את הבשר.

מצד שני,אם למבוגר יש עצירה בזרם האסוציאציות שלו לאלמנטים בחלום, אפשר לנסות ולתת פירוש אך ורק כדי שהמטופל- חולם ימשיך לדבר. כאן הפירוש יכול לשמש דלק על מנת לעזור למטופל להתגבר על התנגדות ולהמשיך את זרם האסוציאציות החופשיות. אסוציאציות אלו של המטופל מובילות אותו בעצמו לתת פירוש לחלום של עצמו.

 כאמור, במקרה שישנה עצירה בזרם האסוציאטיבי של החולם, כפתרון חירום פרויד מציע למטפלים ולאנליטיקאים להתערב מילולית ואפילו להשתמש בסמלים מוכרים ומבוססים על ניסיונו הקליני של פרויד כדי לתת פרוש לחלום. לדוגמא, קופסאות ותנורים לעתים מיצגים את הרחם. אובייקטים ארוכים כמו סכינים ונחשים עלולים לייצג את אבר המין הגברי, ועוד. (פרויד, 1900).

כך, שלעיתים כדי לפרש את החומר הלא מודע המוסתר באסוציאציות לחלום, האנליטיקאי

יכול להשתמש בטכניקה מעורבת שמצד אחד נשענת על האסוציאציות של החולם ומצד שני ממלאת את הרווחים שנגרמו על ידי העצירה באסוציאציות, בסימבולים מוכרים.

כבר כאן, אפשר לראות מה הייתה יכולה להיות אחת הבעיות שלי בפירוש של החלום של אותו מטופל שחלם על נחשים. האסוציאציה שלו הייתה שנחשים הם נשים, ולא כמקובל, סימבול לאבר מין גברי. אפשר להגיע למסקנה שפרויד לעתים טעה או למסקנה שגם אישה יכולה להיות מסמן פאלי, או לשתי המסקנות כאחד.

הייתה עצירה באסוציאציות של אותו מטופל לחלום על נחשים די מוקדם בפענוח של החומר הגלוי של החלום. כך, שעוד לא יכולנו להגיע למשאלה הלא מודעת של החלום ולא לזיכרונות ואו משאלות ילדות. אני אחזור אליו ולחלום שלו מאוחר יותר .

ממה עשויה עבודת החלום? ממעבר המחשבות הסמויות לתוך החלום. העיבוי -condensation)), בחלומות נובע מהעובדה שהחלומות קצרים לעומת הכמות האדירה של מחשבות החלום שקשורות לאותו חלום. דהיינו, יש אלמנט אחד שמכיל בתוכו כמה דברים. עבודת העיבוי מתבטאת בחלום של המטופל על הנחשים והאסוציאציות הרבות שהיו לו לחלום הקצר שלו.

גם בחלום שפרויד חלם על אירמה (1895) ישנה עבודת עיבוי. פרויד חלם את החלום בעקבות מחשבות שהוא גרם נזק טיפולי לפציינטית בשם אירמה. דרך האסוציאציות לחלום של אירמה, פרויד הגיע למסקנה, באנליזה העצמית שלו, שמאחורי הדמות של אירמה, בחומר הגלוי של החלום, עמדה אשתו שלו שהוא איתה היה מסוכסך באותו זמן, ועוד אישה, אישה יפה, חכמה ואידיאלית שהוא בעצם רצה לטפל בה במקום באירמה.

ההשערה היא שישנה עבודת עיבוי (condensation) בחלום שלא מושפעת מהאפשרות שאפשר לשכוח חלקים מהחלום. השכחה גורמת לכך שאנחנו פשוט לא זמנים לעוד קבוצה של מחשבות החלום. אין הצדקה לחשוב שהחלקים האבודים, הנשכחים, מתייחסים לאותן מחשבות החלום שהגענו אליהן מחלקים בחלום שזכרנו.

קיימת פה מסקנה מרחיקת לכת. בעצם, השכחה שלנו קוטעת חלק מהחלום ולכן מעניקה משמעות אחרת לגמרי לאותם אלמנטים שכן זכרנו בחלום. אם היינו זוכרים עוד אלמנטים, בזמן פענוח החלום, אותו חלום היה מקבל משמעות אחרת לגמרי. כך שהשכחה של חלקים מהחלום מעצבת את הפרוש לאותו חלום. והיא הכרחית.

לעיתים, אנחנו כמטפלים, עובדים דרך קבוצה של מחשבות אסוציאטיביות שלא נראות קשורות להיווצרות החלום ופתאום מופיעה מחשבה שכן מיוצגת על ידי תוכן החלום, והיא הכרחית וחיונית לפרוש של החלום. אבל, אי אפשר היה להגיע אליה מבלי ללכת את הדרך הארוכה הזאת. לעיתים זה אפילו לוקח כמה חודשים עד שאסוציאציה כזו מתבררת.

למשל, עם אותו מטופל שסיפר לי על חלום הנחשים עבדתי מספר חודשים עד שזכר עוד חלום. אחרי פגישה איתי הוא חלם שאישה שוכבת על מיטה, היא נראת במצוקה וצריכה עזרה. הוא מתקרב אליה, היא קמה ומנסה להרוג אותו והוא בורח בבהלה. האישה נראת מעורפלת.

היה קשה מאוד למטופל לתת אסוציאציות לחלום חוץ מלהגיד שאסור להתקרב לאישה הזאת. אני אמרתי "חלמת כבר חלום על מיטה". הוא ענה, "כן אבל אז אני הייתי על המיטה." לפתע נפתח זרם אסוציאטיבי עשיר. אתמקד רק במחשבות הרלוונטיות למאמר הזה.

המטופל נזכר ביד הגדולה עם הציפורניים הארוכות והצבועות של אותה אישה שבאה לתפוש אותו ולשרוט אותו בחלום, לכך שהחבר שלו טוען שאפשר לדעת מה הגודל של אבר המין לפי גודל הידיים. כבר כאן אפשר לראות חלק מהאישה כפאלית-גברית עבור אותו מטופל. כשעודדתי אותו לעוד אסוציאציות, הוא נזכר שגם לאמו וגם למטפלת שהייתה לו בגיל 8 היו ציפורניים ארוכות וצבועות. כבר היה ידוע לנו מחומר אחר בטיפול שאותה מטפלת....אני מתכוונת אומנת, הייתה מבקשת ממנו לשים את הראש שלו על הבטן שלה והוא היה מרגיש עוררות מינית. באותה תקופה, טראומה משפחתית סביב בגידות האב שמו קץ להטרוסקסואליות של המטופל שלי. כאן, אפשר לשער שהמשאלה הלא מודעת בחלום היא כן להתקרב מינית לאישה ושיש איסור רב על כך. עד כאן מבחינת הפירוש לחלום הזה, כי גם אם היינו עובדים עד אינסוף אסוציאציות לחלום, היינו מגיעים כמטפלים לאותו מקום שמעבר לו אי אפשר לפרש יותר: מה שפרויד קורא לו "הטבור של החלום". פרויד אמר שיש בחלום משהו שאי אפשר לפרש אותו ושהוא מעבר לפרוש ומעבר למילים- משהו שנופל מהשפה.

בחלום של המטופל שלי, האישה של המיטה היא מין מוקד, nodal point, בחלום. זהו אלמנט שסביבו מצטלבים הרבה מחשבות החלום. יש כאן multiple determination, -ריבוי של משמעויות של אותה דמות. הטענה של פרויד היא שהצטלבות כזו של מחשבות החלום מקלות את המעבר משלא-מודע לטרום מודע של החלום.

כל מחשבה או משאלה מודעת יכולה להיות גורם להיווצרות של חלום רק אם היא מצליחה לעורר משאלה לא מודעת עם אותו מתח (tenor), ומקבלת חיזוקים מהמשאלה הלא מודעת. כפי שכתבתי קודם לכן, קיים כל הזמן כוח שדוחף משאלות לא מודעות לצאת. אם, ורק אם, יש משהו שקורה ביום לפני החלום שקשור להצטלבות של הרבה משאלות לא-מודעות, זה מאפשר לאותו אלמנט של היום להיות מבוטא בחלום.

הצנזורה יכולה אז לאפשר כניסה לחלום של אלמנטים לא משמעותיים כביכול, שאריות של יום לפני החלום- (day residues), שמאחוריהן מסתתרות משאלות לא מודעות מן הילדות- אחרת אותן שאריות מיום החלום לא יוצרות חלום.

חשוב להזכיר כאן, שפעם אותן משאלות שהן לא מודעות כיום , גרמו להנאה. לדוגמא, יש את אותו ילד חולה שהזכרתי קודם שהיה בדיאטה חלבית וחלם על ארוחה בשרית. פעם היה יכול לחוש הנאה מאכילת בשר, בלי מעצורים. אבל, הידיעה שהוא חולה ושהוריו אוסרים עליו אכילת בשר גרמה לקונפליקט בין שתי מערכות. כך, אם אותו ילד היה אוכל בשר הוא היה מרגיש אי-הנאה, עקב אהבתו להוריו ורצונו לספק אותם. אולי אכילת הבשר ביטאה הנאה מינית אסורה, לא נדע על כך אף פעם. מה שכן אפשר להסיק הוא שאכילת הבשר הייתה גורמת לתחושות של חרדה ולכן ההדחקה פועלת ומשאלות אלו עוברות ללא-מודע. דהיינו, מה שגורם להנאה במערכת אחת, גורם לאי-הנאה במערכת אחרת. במטרה לחמוק מהחרדה של משאלות דחפינו, לעתים פועלת השכחה ואנחנו אפילו לא זוכרים את החלומות שלנו. לפי פרויד, שכחה קשורה לאותו צנזורה במערכת הנפשית

שעוצרת את המפגש בין התודעה שלנו לבין התכנים הלא מודעים שלנו.

בשינה הצנזורה פחות ערנית ולכן כל מיני משאלות לא מודעות יכולות להגיע בצורה מוסווית ומעוותת לחלום. אבל בזמן שאנחנו ערים הצנזורה מקבלת את מיטב כוחה וגורמת לשכחה.

כאמור, לחלום יש שתי צורות- החלום הגלוי, והחלום הלטנטי- הסמוי. החלום הלטנטי קשור למחשבות שהן סמויות בתוך החלום, הגלוי- למחשבות החלום. פרויד סבר שיש שני מנגנונים שונים שפועלים בהיווצרות של חלום. מנגנון אחד קשור להיווצרות של מחשבות החלום. המנגנון השני, עבודת החלום קשור להעברת(transformation)מחשבות החלום לתוכן הגלוי של החלום.למשל, בחלום על אירמה אחת ממחשבות החלום של פרויד הייתה להוכיח שהוא לא טעה בטיפול במטופלת הזאת. מחשבה זו עברה עיוותים בעבודת החלום, כך שבחלום היא הייתה מוסוות מאוד.

מחשבות החלום מתגלות מאחורי האסוציאציות המודעות שלנו לאלמנטים בחלום. כשאנחנו כמטפלים מבקשים מהמטופלים שלנו לתת אסוציאציות חופשיות לחלומות שלהם, יש לנו הנחה בסיסית. ההנחה היא שמבלי להתערב מילולית, נגיע למחשבות החלום (dream thoughts), המסתתרות מאחורי החלום הגלוי. פרויד סבר שאם באסוציאציות אלו יוצרו חיבורים חדשים ואפילו שטחיים, גם החיבורים החדשים האלה נוצרים רק בין מחשבות שכבר היו ב-dream thoughts, דהיינו בחומר הלטנטי של החלום.

כך שתנאי ראשון שמאפשר לאלמנט להיכנס לחלום הוא הצטלבות של מספר גורמים לא-מודעים. תנאי שני הוא שאותם אלמנטים יוכלו להימלט מהצנזורה בבניית החלום.

 נשאלת השאלה האם מטרת החלום היא העברה של מסר לפי פרויד, החלום לא רוצה להיות מובן. מטרת החלום היא להישאר בלתי מובן. חלומות הם אגואיסטיים – קשורים רק לעצמי ולצרכים שלי, כמו שהשינה משרתת צרכים רק של עצמי. כשהדמות של החולם לא מופיעה בתוכן החלום אלא רק מישהו אחר מופיע, אפשר לשער שהחולם מוסתר על ידי הזדהות מאחורי האדם הזה. במצבים אחרים, כשהחולם כן מופיע בחלום, לעיתים אפשר ללמוד שאדם אחר מוסתר, על ידי הזדהות, עם אותו חולם.

חלום שחלמה מטופלת של פרויד ידגים כמה מהנקודות שהזכרתי קודם. לחלום קוראים "החלום של אשת הקצב." המטופלת אמרה לפרויד שהיא מספרת לו את החלום כי הוא לא נראה כמן חלום שעונה על משאלה. זאת אומרת, היא רצתה להוכיח לו שהוא טועה.

והנה החלום:

"אני רוצה לתת ארוחת ערב אבל יש לי רק פרוסה אחת של סלמון מעושן. אני רוצה לצאת לקניות אבל אני זוכרת שזה יום ראשון אחר הצהרים והחנויות סגורות. אני חושבת שאצלצל לספק אבל הטלפון אינו פועל. ולבסוף, עלי לוותר על רצוני לערוך ארוחת ערב."

בתוכן הגלוי של החלום יש כשלון של משאלה טרום-מודעת שהיא לערוך ארוחת ערב. כמה אסוציאציות של המטופלת לחלום היו:

היא מאוד אהבה את בעלה הקצב. יום לפני החלום בעלה אמר שהוא שמן מדי ורוצה לעשות דיאטה. לכן, עליה להפסיק להיענות להזמנות לארוחות ערב. עוד אסוציאציה הייתה שהיא, אשת הקצב, התחננה אל בעלה שלא ייתן לה יותר קאווייר. כשפרויד ביקש פירוט, היא ענתה שהיא משתוקקת לכריך של קאווייר כל בוקר אבל שהיא התחננה לבעלה שהוא לא ייתן לה את הקאווייר כדי שהיא תוכל להמשיך לבקש ממנו את זה. אפשר כאן לשאול מדוע המטופלת הזאת רוצה שמשאלה שלה לא תתגשם.

המשאלות היו לערוך ארוחת ערב ולאכול קאווייר.

המטופלת המשיכה ואמרה לפרויד שיום לפני חלימת החלום היא הלכה לבקר חברה שבה היא מקנאה, כי בעלה הקצב מעריץ אותה. תודה לאל, החברה הזאת מאוד רזה ובעלה הקצב מעדיף נשים שמנות. לגב הסלמון שמופיע בחלום, מסתבר שחברתה של אשת הקצב מאוד אוהבת סלמון וביקשה מהמטופלת של פרויד שתזמין אותה לארוחת ערב כי אותה חברה רוצה להשמין.

פירוש אחד לחלום היה יכול להיות שהוא כן מגשים משאלה של אותה מטופלת של פרויד. המשאלה הלא מודעת היא שהיא לא רוצה שחברתה תשמין ותמצא חן בעיני בעלה הקצב. לכן היא חולמת שהיא- אשת הקצב- לא יכולה לערוך ארוחת ערב ולכן היא לא יכולה להזמין את אותה חברה לאכול ולהשמין.

מבחינת עבודת החלום, אפשר לראות שיש עיבוי- condensation- בכך שהסלמון שקשור לחברה הרזה בחלום מחליף את הקאווייר שאשת הקצב משתוקקת לו. אנו רואים כאן מטפורה, הסלמון מחליף את הקאווייר.

מאחורי מוקד החלום הגלוי- קניית האוכל לארוחת ערב- קיימים כל היחסים המורכבים של אשת הקצב עם חברתה בהקשר לבעלה הקצב. היא מקנאה בחברתה שבעלה הקצב שם עליה עין. למנגנון הזה קוראים התקה. המשמעות של התקה היא שמעבירים משמעות ורגשות מדבר אחד לדבר אחר.

בחלום, אשת הקצב העבירה את הקונפליקט והבעייתיות שלה עם חברתה לקושי שלה לערוך ארוחת ערב- העברה של דבר משמעותי לדבר שנראה פחות משמעותי. פרויד טען שיכל להיות עוד פירוש לחלום, והוא-שלאשת הקצב הזדהות היסטרית עם חברתה הרזה. במקום לחלום שהמשאלה של חברתה להשמין לא מתגשמת, אשת הקצב חולמת שהמשאלה עצמה –לערוך ארוחת ערב ולאכול קאווייר- לא מתגשמת. דהיינו, שהיא שמה את עצמה בחלום של תסכול של משאלה (לערוך ארוחת ערב) באותו מקום ששם רצתה לשים את חברתה הרזה בהקשר לתסכול של המשאלה להשמין. לאקאן טען שאפשר לראות את החלום של אשת הקצב בתור חלום שמגשים את המשאלה שלל ההיסטרית להיות לא מסופקת.

 dשל קאווייר            = (איווי לקאווייר)

d of unsatisfied d      (איווי לאיווי לא מסופק)

d= desire

כאן אפשר לראות איך הסימפטומים של אנשים עם אבחנות שונות יכולים להשתקף בחלום. דהיינו, החלום של אשת הקצב הוא חלום טיפוסי של אישה עם נוירוזה היסטרית. (לעוד מידע על נוירוזה היסטרית- ראה בפרויד 1893).

בפרקי מבוא לפסיכואנליזה מ-1915, פרויד הגיע למסקנה שהתכונות של החלום, למשל עיבוי (condensation)- והתקה (displacement) הן תכונות ארכאיות דהיינו, תכונות אלו שייכות לתהליכי מחשבה מוקדמים. בנוסף אנחנו בדרך כלל הופכים את המחשבות הלטנטיות שמבוטאות במילים , לדימויים חושיים, בעיקר ויזואליים.

המחשבות שלנו במקור נבעו מדימויים שבאו מהחושים, או יותר נכון מעקבות זיכרון של דימויים אלו. בהמשך התחברו אליהם מילים והמילים אחר-כך התחברו למחשבות. לכן, המסקנה היא שעבודת החלום מטפלת במחשבות באופן רגרסיבי. החלום עובד לפי עיקרון ההנאה- שהוא רצונו של האדם לחתור לחוויות טובות ולהימנע מחוויות כואבות. כשיש גריית יתר בעקבות צורך שמתעורר, ההפחתה של אותו מתח גורמת להנאה.

בחלום, שהוא מגשים משאלה, יש פירוק של מתח שמתלווה למשאלות הלא מודעות. הפחתת המתח הזאת מאפשרת לחולם להמשיך לישון. זה כעין "ונטיל" שאמור למנוע את מימוש המשאלה במציאות- למשל אם לילד יש משאלה לקיים יחסי מין עם אמו.

הגשמת משאלה בעצם יכולה לגרום לחרדה. לכן, חלומות של חרדה הם ביטויים להגשמת משאלות. אפילו חלומות של ענישה יכולים לבטא הגשמת משאלות עבור אנשים מזוכיסטיים. (תחילה פרויד סבר שכל החלומות פועלים לפי עקרון ההנאה. מאוחר יותר הוא סייג את ההנחה הזאת לגבי סיוטים מסוימים עם כניסת המושגים של דחף המוות והחזרה הכפייתית- מושגים אלו מתאימים למאמר נפרד).

 המקנה לכן היא שאנחנו לא כל כך אוהבים את המשאלות הלא מודעות שלנו ואנחנו לא רוצים לדעת עליהן. יתכן שהמטפלים והאנליטיקאים רוצים לדעת על המשאלות האלה יותר מאשר המטופלים.

אגדה מסוימת יכולה להמחיש את התסבוכת שאנחנו נמצאים בה כאשר המשאלות שלנו מתגשמות: פיה טובה נתנה לזוג צעיר 3 משאלות. הם היו מאושרים. האישה, שהייתה רעבה הריחה את הנקניקיות שבישלה השכינה וחשבה שהיא הייתה רוצה אחת- ובן רגע- הנקניקיות היו על השולחן. זה היה בזבוז של משאלה אחת. הבעל הכועס קיווה שאחת מהנקניקיות תהיה תלויה על האף של האישה- ו...נגמרה המשאלה השניה. וכמובן, כיון שהזוג עדיין מאוד אהב אחד את השני, המשאלה השלישית הייתה להוריד את הנקניקיות מהאף של האישה.

לפי לאקאן, המשאלה הלא מודעת של פרויד בחלום שלו על אירמה שהזכרתי קודם, הייתה החלום עצמו שביטא את האמביציות של פרויד להיות המגלה של סודות החלום. אחרי שהוא חלם את החלום, הוא כתב לחברו Fliess שיש לו פנטזיה שיכתבו בפתח הבית בו הוא חלם את החלום: " בבית הזה ב-24.7.1895 זיגמונד פרויד גילה את הסוד של החלום".

ביבליוגרפיה

גולן רות."הלא מודע." הרצאה במקום הפרוידיאני ביפו, 1993.

Freud ,S.  The Interpretation of Dreams,(1900),English translation by James Strachey,The Standard Edition of the Complete Psychological Works of Sigmund Freud, The Hogarth Press and the Institute of Psycho-analysis, London, 1958.

Freud, S., Breuer, J. Studies on Hysteria(1893-1895),English translation by James and Alix Strachey, The Standard Edition of the Complete Psychological Works of Sigmund Freud,The Hogarth Press and the Institute of Psycho-analysis, London, 1955.

Miller, Jacques-Alain, The Seminar of Jacques Lacan, Book II: The Ego in Freuds Theory and in the Technique of Psycho-analysis 1954-1955, Cambridge University Press, Australia,1988.

Laplanche,J. and Pontalis, J.B., The Language of Psycho-Analysis, The Hogarth Press and the Institute of Psycho-Analysis, London, 1985.