אנו ישנים ולבנו ער - מפת הדרכים של פרויד / ד"ר רות גינזבורג

אנו ישנים ולבנו ער - מפת הדרכים של פרויד

 ב– 6 במאי 1977 קבעה עיריית וינה לוח זיכרון על קיר הבית בבלווי  (Bellevue)

שבו נהג זיגמונד פרויד לבלות מדי פעם את חודשי הקיץ עם משפחתו. על הלוח

נקבעו המילים שניסח הוא עצמו במכתב ששלח מאותו בית שנים רבות לפני כן,

ב– 12 ביוני 1900 , לידידו הקרוב וילהלם פליס: "האם אתה מאמין, בעצם, שיום

אחד ניתן יהיה לקרוא על לוח שיש הקבוע על קיר הבית:

כאן, ב– 24 ביולי 1895 , נגלה סוד החלום לד"ר זיגמ. פרויד?"

והוא מוסיף: "לפי שעה הסיכויים לכך קלושים." (1)

הדברים נכתבו כמה חודשים אחרי צאת פירוש החלום  ,Die Traumdeutung 

לאור. תחת מעטה האירוניה הם מרמזים על הספקות, הדאגות, המשאלות והתקוות

שליוו את כתיבת הספר מראשיתו. תחילה דומה היה שחרדתו של פרויד נתאמתה:

הספר לא פרץ בסערה לתודעת הקהילה המדעית ואף לא לזו של הקהל הרחב;

הוא לא זכה לתשואות רמות ואף לא לקיתונות של בוז. אך כידוע, ספקותיו

ופחדיו של פרויד נתבדו,

ופירוש החלום זכה עוד בחייו למהדורות רבות ולתרגומים  ללשונות רבות.

על אף חששו לגורל הספר ולשימוש שיעשו מתנגדיו במידע האישי הצפון

בו, לא פקפק פרויד מעולם בחשיבותו. אפילו שנים אחר כך, כאשר זכה לתהילה

ולהוקרה בינלאומית והיו באמתחתו מחקרים נוספים רבים, שב והדגיש את אמונתו

במקומו המרכזי של פירוש החלום בהתפתחות מחשבתו ובמחשבה  הפסיכואנליטית בכלל.

וכך כתב במרס 1931 , בהקדמה למהדורה השלישית של התרגום האנגלי:

"ספר זה, על תרומתו החדשה לפסיכולוגיה שהפתיעה את העולם

כאשר פורסם ( 1900 ), נשאר ביסודו ללא שינוי. הוא מכיל, אפילו למיטב שיפוטי

היום, את הגילוי בעל הערך הגדול ביותר שנתמזל מזלי לגלות. תובנה כגון זו

אינה נופלת בחלקו של אדם אלא פעם אחת בימי חייו."

אם כיוון פרויד לטקסט שבידנו היום — לא דייק. פירוש החלום שאנו קוראים

היום מבוסס על המהדורה השמינית של הספר משנת 1929 , האחרונה שיצאה

לאור בימי חייו, והיא שונה מאוד מן המהדורה הראשונה. זו יצאה לאור ב– 4

בנובמבר 1899 , אך הציגה על דף השער את התאריך הסמלי 1900 , ומאז עברה

גלגולים רבים. במהלכם שולבו בה חלקים נוספים ניכרים, שהפכו את הספר

לרחב היקף יותר ולמובנה פחות מן הטקסט המקורי. ואמנם יש להודות, כי טקסט

מרתק זה, שנכנס להיסטוריה כטקסט ספרותי לא פחות — ואולי אף יותר —

מאשר כטקסט מדעי, לוקה מכמה וכמה בחינות העלולות להכביד על הקוראים

בו. מבנהו מוזר; אורך פרקיו משתנה באורח קיצוני. הוא נע בין הקצר ביותר,

הפרק השלישי בן 9 העמודים, לארוך ביותר, הפרק השישי, שהוא כעין ספר

בתוך ספר המחזיק בלשון המקור למעלה מ– 200 עמודים. אפילו במהדורתו

הראשונה אין אחידות סגנונית; הוא לוקה בסרבול, עתיר בחזרות, אפילו בסתירות,

ופה ושם במשפטים סתומים ומבלבלים.( 2 ) הוא כעין טיוטה המבקשת עריכה.

ועם כל זאת, לא זו בלבד שהספר היה למסמך המכונן של הפסיכואנליזה כשיטת

ריפוי וכתיאוריה פסיכולוגית שמעשה הפירוש מונח בתשתיתן, קשה גם לתאר את

האקלים המחשבתי והתרבותי של המאה ה– 20 בלעדיו. דווקא אופיו הטיוטתי,

המחוספס, המצביע על התחבטות, חיפוש, ניחוש והכללה חצופים כמעט, והמעיד

על שיכרון גילוי מחד גיסא ואכזבה מקוצר יד מאידך גיסא, ריתק את הקוראים. הם

חשו שותפים למסע פנימי שפרויד חושף בפניהם והפכו עדים לתהליך ניסוי, תעייה

וטעייה של גילוי מדעי מרעיש. הקורא בן ימינו, שהפסיכואנליזה והביקורת עליה

מוטמעות במחשבתו ובלשונו גם אם איננו מודע לכך תמיד, עשוי אולי שלא

להתרשם ממה שהיה בחזקת חידוש לפני מאה שנים ויותר. אך במבט לאחור אין

ספק שפרויד הניח בכתיבתו את הבסיס לְמה שמישל פוקו כינה בשם שיח חדש

שעקרונותיו הם חלק בלתי נפרד מתפיסתנו העצמית היום. ,(Foucault, 1979)

קשה לסכם במשפט קצר את חשיבותו של הספר. פרויד כלל בו למעשה את

כל מה שגילה בשנים שקדמו לכתיבתו ובמהלכה, וכבר בשלבים הראשונים של

העיסוק בו היה משוכנע שהבנת החלום פורצת דרך להבנת תופעות רחבות יותר:

מן הנוירוזות, שהיו עיקר עניינו באותה עת,( 3)  ועד למבנה הכללי של המערכת

הנפשית. ואמנם הספר מוליך את קוראו מהצהרת הפתיחה של הפרק הראשון

בדבר החלומות ומובנם אל הניסיון לתאר את מבנה המערך הנפשי בכללו בפרק

הסיום. על אף השינויים, הפיתוחים והעידונים שמחשבתו של פרויד עברה

בארבעת העשורים שאחרי כתיבת הספר, נמצא בו את עקרונות היסוד של תפיסתו

התיאורטית ושיטתו הטיפולית גם יחד: לדידו, הנפש היא זירת מאבק, כושל

לעתים, בין כוחות יצריים–ראשוניים לבין כוחות מציאות תרבותית–חברתית

המופנמים בה. חוקיות שולטת במאבק זה. חוקי הנפש והתנהגותה בעולמה הפנימי

ובמציאות החיצונית ניתנים להבנה ולתיאור. תובנות אלה ניתן, ואף צריך לתרגם

למעשה טיפולי. יתר על כן, יש לתרגמן לתיאוריה כוללת שתסביר את כל המעשה

האנושי כולו, מן ההיסטוריה ועד האמנות.

אך עניינו של הספר איננו מסתכם בכך. ייחודו באריגה הנדירה של הדיונים

התיאורטיים והתיאורים הקליניים בחומרים אוטוביוגרפיים. יהיו שיאמרו כי במידה

לא מבוטלת הוא אוטוביוגרפיה מוסווית ומסמך היסטורי של התקופה יותר משהוא

ספר מדעי. הגבול בין האישי–פרטי לציבורי–כללי מיטשטש בו לחלוטין. צמיחתה

של המתודה והתיאוריה הפסיכואנליטית כפי שהיא עולה מתוך דפיו היא תוצר

ייחודי של התנסות בקליניקה, חשיבה תיאורטית, וחיפוש עצמי בלתי מתפשר

. בעולם המודרני, היהודי מכאן והאנטישמי מכאן, של וינה של סוף המאה ה– 19

בשל כך לא ניתן להבין את התגבשותה של הפסיכואנליזה הפרוידיאנית במנותק

מן הביוגרפיה של פרויד האיש, והרבה ניתן ללמוד על זו מתוך הספר על החלומות.

הערות:

1. הרבה ממה שנכתב במבוא זה נסמך על מכתביו של פרויד לידידו פליס. עליהם ועל

חשיבותם אפרט בהמשך. כל המובאות תורגמו על ידי מתוך המהדורה הגרמנית בעריכת

,(Masson, [1985] 1999) ג'פרי מאסון - וחלקן יובא בגוף הטקסט בציון תאריכים בלבד.

2.    על גלגוליו של הספר וההיסטוריה של המהדורות השונות ראו מאמרה המפורט של

(Grubrich-Simitis, 1999) גרובריך–סימיטיס.

3.  מכתב לפליס מן ה   7.7.1897

המאמר המלא:     

אנו ישנים ולבנו ער - מפת הדרכים של פרויד