1. מבוא לסיוע של אנשי מדעי ההתנהגות ברפואה ראשונית

מבוא לסיוע של אנשי מדעי ההתנהגות ברפואה ראשונית

מתוך: טיפול משפחתי-רפואי כבסיס ידע לאנשי מדעי ההתנהגות בעבודה במרפאה ראשונית. עשת י., מרגלית א., לבקוביץ ר., טיפול משפחתי רפואי כבסיס ידע לאנשי מדעי ההתנהגות בעבודה במירפאה ראשונית. שיחות, י"ב  1, 21-31, 1997. (מחלקה לרפואת משפחה, בחיפה, השלוחה הצפונית של המכון ללימודי המשך ברפואת משפחה וברפואה ראשונית של אוניברסיטת בן גוריון של הנגב.)

   רופאים ואחיות העובדים ברפואה ראשונית, נזקקים לגישה פסיכוסוציאלית כהשלמה לטיפול הביורפואי שהם מגישים. הפונים ומשפחותיהם מגיעים למרפאה כשהם במצוקה, מתוחים, חרדים, חוששים ומודאגים. הם כואבים ודואבים. ההתייחסות לרגשות החולה ומשפחתו מהווה חלק בלתי נפרד מן הטיפול הרפואי, והיא כוללת: 1. סיוע נפשי לחולים ומשפחותיהם. 2. תקשורת להגברת שיתוף פעולה של פונים ומשפחותיהם. 3. סיוע בשינוי הרגלי חיים עקב מחלות. 4. סיוע למשפחות בתקופת משבר. 5. סיוע למשפחות בתהליכי אובדן.

   מעוז, הרץ, רבינוביץ וכץ (1) מציינים במאמרם את העובדה שאנשים הסובלים מבעיות נפשיות שונות רואים במרפאה הראשונית כתובת משמעותית. המחברים ממליצים לרופאים ללמוד שיטות טיפול קיצרות-מועד, קוגניטיביות, התנהגותיות ומשפחתיות. גם סוונסון (2), מביא במאמרו נתונים מעניינים על שימוש, שעושים רופאי מרפאות ראשוניות, בפסיכותרפיה וייעוץ. מתברר שכשלושים אחוז מן הפונים זקוקים להתערבות פסיכוסוציאלית כלשהי במהלך כל מפגש. רופאים ראשוניים הם ספקי תמיכה נפשית חשובים. הם זקוקים לעידוד ומיומנות על מנת לסייע לפונים. הרופאים טענו שאינם מקבלים מספיק הכשרה בפסיכותרפיה, על מנת לסייע לפונים אליהם.

   בישראל נעשה ניסיון מעניין להסתייע בידע פסיכוסוציאלי במסגרת הרפואה הראשונית. ברגר (3) מספר כי ב- 1969 נחתם בישראל הסכם בין מרכזי קופת-חולים הכללית לבין הנהלת משרד העבודה והרווחה, בדבר הצבת עובד סוציאלי מהמחלקות לשירותים חברתיים במרפאות הראשוניות. להסכם היו מספר מטרות:

1.     איתור מוקדם של צרכים ובעיות של הפונים  וטיפול מיידי בהם.

2.     מתן טיפול מונע.

3.     מניעת בעיות משניות של סטיגמה הנוצרת כתוצאה מהפניה לשירותי בריאות הנפש ומחלקות רווחה.

4.     פיתוח ראייה כוללנית של טיפול על-ידי צוות רב מקצועי.

5.     יצירת המשכיות בטיפול ומניעת כפילויות בשירותים.

   במהלך הניסיון התברר שקיימת בעייתיות לא פשוטה בשיתוף פעולה בין תחומי זה. ברגר (3) ושרלין (4) הדגישו את הצורך המיוחד הקיים בהכשרת רופאים, אחיות, עוברים סוציאליים ופסיכולוגים לעבוד זה עם זה בתנאים המיוחדים של מרפאות ראשוניות ובתי-חולים.

   מטרת מאמר זה להביא קובץ עקרונות כלליים להכשרת אנשי מדעי ההתנהגות לעבודה משותפת, הדרכה וייעוץ לרופאים ואחיות במרפאות ראשוניות. גופי הידע המרכזיים, לפיהם מתבססים העקרונות שיובאו, נבחרו במהלך עבודה משותפת במשך כעשר שנים, במחלקה לרפואת משפחה בחיפה ובמרפאות ראשוניות. אין אלה גופי הידע היחידים, כמובן. במהלך השנים נבחנו תיאוריות וגישות שונות שבבסיסן עומדת חשיבה מערכתית ביו-פסיכוסוציאלית. גישות אלו נבחרו לפי מידת התאמתן לעבודת הרופא ברפואה ראשונית ויעילותן בטיפול ראשוני, מיידי, קצר-מועד וממוקד בפתרון בעיות. גופי הידע המרכזיים הם:

א.    טיפול רפואי-משפחתי לפי מקדניאל, הופרט ודוהרטי (5). מחברים אלה הם מן החוקרים המובילים בתחום מיוחד זה. הם מרבים להציג את עבודותיהם במפגשים משותפים בין אנשי רפואה ואנשי מדעי ההתנהגות. גישתם מרכזת ידע תיאורטי וקליני שהצטבר תוך שיתוף פעולה בין אנשי מדעי ההתנהגות ורפואת משפחה.

ב.     מודל "שפת-עם", (AM-SFAT ).פותח בעבודה משותפת של עשת, מרגלית ואלמגור (6) ומרגלית ועשת (7) במרפאה ראשונית ציבורית ומציע ידע תיאורטי וקליני, המאפשר לרופא לבצע טיפול ביו-פסיכוסוציאלי בסדרת מפגשים בני  עשר דקות בממוצע במרפאה הראשונית.

ג.      מודל שלבי התפתחות הרופא: מציע שלבי התפתחות של רופא ראשוני בגישתו לנושאים פסיכוסוציאליים. לפי דוהרטי ובירד (8) ומרבל, דוהרטי ובירד (9). לפי שלבי ההתפתחות ניתן להתאים את ההדרכה ולהקל על ההצטרפות אליהם.

ד.     גישת התמודדות עם מחלות: הדרכה כוללנית להתמודדות עם מחלות קשות בפרט ומחלות בכלל, לפי סיגל (10), קאזינס(11), לה-שאן (12), סימונטון (13) ואחרים. בין השאר רואה גישה זו במחלה הזדמנות לצמיחה אישית ומשפחתית ומציאת משמעות חדשה בחיים.

ה.    התמודדות עם מצבי חירום: התאמה של טיפול בתגובות קרב לפי נוימן (14) ועשת וחב' (15) לעבודה במרפאות ראשוניות, לשם טיפול ראשוני בטראומות כגון: תאונות, פיטורין, וכו'.

References

1.               מעוז ב., הרץ מ., רבינוביץ ס., כץ ח., באיזו מידה יכולים רופאי משפחה להיות פסיכותרפויטים? שיחות, 7 (1): 44-39, 1992.

2.               Swanson G. J., Family physicians’ approach to psychotherapy and counseling. Canadian Family Physician , 40 (January): 53-58 , 1994.

3.               ברגר ר., מרפאת קופת-חולים כמוקד להתערבות של עבודה סוציאלית. חברה ורווחה , ה (3): 283-269 , 1980

4.               שרלין ש., עבודה סוציאלית במערכות הבריאות. חברה ורווחה , ח (3): 224-209 , 1988.

5.               McDaniel S. H. , Hepworth J., Doherthy W., Medical family therapy. New-York , Basic books , 1992.

6.               Eshet I., Margalit A. Almagor G., SFAT-AM: Short Family Therapy in Ambulatory Medicine. Treatment approach in 10-15 minutes encounters. Family practice , 10 (2): 178-187 , 1993.

7.               מרגלית א., עשת י., האדם שברופא, הרופא שבאדם, שפת-עם: שילוב פסיכותרפיה עם מרפא, תל-אביב , יוזמות היילגר, 1997.

8.               Doherthy W.J., Baird M.A., Developmental levels in family centerd medical care. Family Medicine , 18 (3): 153-156 , 1986.

9.               Mrvel M. K., Doherthy W. J., Baird M. A., Levels of physicians involvement with psychosocial concern of individuals patients: A developmental model. Family Medicine . 25 (5): 337-342 , 1993.

10.            Siegal S.B., Love, medicine and miracles . London , Rider , 1986.

11.            Cousins N., Anatomy of an illness . New York , Bantam , 1981.

12.            LeShan L., Cancer as a turning point . New York, Dutton , 1989.

13.            Simonton S.M., The healing family . New-York , Bantam , 1984.

14.            נוימן מ., עקרונות הטיפול בתגובות קרב. רופא המשפחה , 10 (2): 312-304  , 1981.

15.            Eshet I., Margalit A., Shalom J., Almagor G., The use of Short Family Therapy in Ambulatory Medicine (SFAT-AM), in Israel during the Gulf War. Family Systems Medicine , 11 (2): 163-172 . 1993.