פגיעות מוח ויכולת מוזיקאלית מאת ורד שמחון

פגיעות מוח ויכולת מוזיקאלית מאת ורד שמחון

מערכת העצבים המרכזית מקשרת את האדם אל סביבתו ומתאמת בין מערכות הגוף. באמצעות אברי החוש היא קולטת גירויים מהסביבה ומאברי הגוף, מעבדת אותם ומגיבה עליהם באמצעות שרירים ובלוטות של הגוף. למערכת זו שלושה חלקים: מערכת העצבים המרכזית, ההיקפית והאוטונומית. מערכת העצבים המרכזית כוללת את מוחות הגולגולת (וביניהם המח הגדול ) ואת מח השידרה.
כאשר מסתכלים על המח הגדול ( Cerebrum ), בולטת לעין צורתו הכדורית, המחולקת ע"י חריץ עמוק לשני חצאים שווים הנקראים חצידורים ( hemisphere ), המחוברים ביניהם באמצעות הקורה ( corpus callosum ) בבסיסם. מכיוון שלמראית עין החצאים נראים דומים, ניתן לטעות ולחשוב שחצי הכדור המוחי הימני והשמאלי זהים בכל תפקודיהם. אולם לא כך הוא הדבר. למעשה, ההדרכה והשליטה על התחושה והתנועה של גופנו מחולקת בין שני החצידורים בארגון מצולב וכים יודעים אף שלכל המיספרה "התמחות" שונה בעיבוד המידה הנקלט מהסביבה. דוגמה לכך ניתנה ע"י הד: " מוסיקה עשויה באורח מוזר לעורר תגובה שונה בשני חלקיו של הגוף. אחד המטופלים שלנו לא היה מסוגל ללכת לבית תפילה בגל שהוא לא יכל לשאת את מזמורי התפילה בצד הפגוע שלו, ובנו שם לב שבמשך השירה אביו באורח מתמיד שיפשף את היד הפגועה. ( Henson, 1978: 7 ).

  
במח נמצאים מרכזים השולטים על תפקודים חיוניים והמוגדרים היטב מבחינה אנטומית. למשל בגזע המח (medulla oblongata ), נמצאים מרכזים לוויסות האכילה והשתיה וכו'. אשר לשאלת מיקום תיפקודים מוסיקליים במח נוכל לאמר כי המדע עדיין לא הציע תשובות חד משמעיות בנושא כרוך זה.

  
אחת הדרכים לחקור את מיקום תפקוד המוסיקה בהמיספרות הוא ע"י רישום הפעילות החשמלית- אנצפאלוגרפיה (G.E.E). בעת ביצוע מוסיקה מגלים שהרישום האנצפאלוגרפי מההמיספרה הימנית הוא יותר אינטנסיבי מהרישום בהמיספרה השמאלית. החוקרים סברו כי ממצא זה פתר את חידת מיקומו של הכשרון המוסיקלי וכדאי שנחפשו בעיקר בהמיספרה הימנית. ממצא נוסף הוא שכאשר מודדים G.E.E בזמן השמעת טון בודד או סולם, רואים רישום חשמלי ניכר מההמיספרה השמאלית, אולם כאשר משמיעים מנגינות נרשמת פעילות משמעותית דוקא מההמיספרה הימנית. מתברר כי ממצאים אלו הם רק חלק זעיר ממערכת מאוד סבוכה, כפי שנראה בהמשך.
דרך נוספת לחקירת תיפקוד המוסיקה במח היא לבדוק אנשים שעברו "תאונות מוחיות" כלשהם. היום ניתן לקבוע במדוייק בשיטות טומוגרפיות את מיקומה של התאונה ולהסיק מסקנות מעניינות על תפקודן של ההמיספרות.

  
כבר ב 1745 מתואר מקרה שבו אדם איבד את יכולת דיבורו עקב ארוע מוחי, כלומר זוהי פגיעה טיפוסית בהמיספרה השמאלית במרכזי בדיבור ע"ש ברוקה וורניקה ( אשר גילו מרכזים אלו בסוף המאה שעברה), אבל בדרך לא מובנת לגמרי יכול היה אותו אדם לשיר עם המילים. לממצא ישן זה יש אמנם להתייחס בזהירות, שכן האמצעים המדעיים לבדיקה נויירולוגית לא היו אז מפותחים ומהימנים מספיק, אולם נוכל עולי ללמוד שיתכן כי מנגנון הדיבור הרגיל, כלומר היגוי המילים בשפה היומיומית, ומנגנון ההיגוי השירתי, אינם זהים מבחינת מיקום עיבודם המוחי, ואולי אף נעשים בהמיספרות שונות.

  
לצורך הבנת הדברים ברצוני לעשות אתנחתא קצרה ולהבהיר כמה נקודות לגבי תיפקודיהם השונים של ההמיספרות: כפי שכבר ציינתי לעיל קיים בין שתי ההמיספרות "עיקרון ההצלבה" בו כל המיספרה אחראית לתחושות ולתנועות של חצי הגוף הנגדי, וכן לכל המיספרה "התמחות" שונה בעיבוד המידע הנקלט מהסביבה. להלן נקודות ציון חשובות לגבי כל המיספרה:
המיספרה שמאלית, דומיננטית:המיספרה זו אחראית על עיבוד נתונים באופן אנליטי. נמצאים בה איזורים האחראים לדיבור (אזור ברוקה) ולהבנת הדיבור (איזור ורניקה) וכן פעולות נוספות הקשורות להבנת השפה כמו קריאה, כתיבה, דקדוק וכו'.
המיספרה ימנית: אחראית על התמצאות מרחבית, הכרה (cognition) גופנית ופנית (facial ), עיבוד נתונים באופן כוללני, דמיון, חלימה וכשרים אומנותיים.

    
ב- 9 באוקטובר 1959 המלחין הרוסי י.ג.שבאלין (1902-63 ) עבר שבץ מוחי קשה בהמיספרה השמאלית, דבר שגרם לשיתוק צידו הימני של גופו. הוא סבל גם מהפרעות דיבור תפקודיות שנשארו עד סוף ימיו, שהתבטאו באי יכולת להגות מילים פשוטות, בקושי לחזור על משפטים פשוטים וכן יכולת הקריאה והכתיבה נפגעו במקצת. למרות קשיים אלה הוא המשיך לעבוד כמלחין וסיים סימפוניה שהחל בה לפני מחלתו. היצירה המוגמרת זכתה לבקורת נלהבת מפיו של דימיטרי שוסטוקוביץ. מקרה זה ועוד רבים אחרים מרמזים על תפקידן השונה של ההמיספרות.
מקרה מעניין שדווח ע"י (Wertheim & Botez 1961): החולה היה כנר מקצועי שידוע כבעל pitch מושלם לפני שהוזק מוחית. הוא פיתח הפרעות סנסונוטוריות ימיניות, כלומר הנזק נגרם בהמיספרה השמאלית, והוא חווה קשיים בהבטים התפיסתיים של תפקודי השפה. כמה אספקטים של תפקידים מוסיקליים נשארו ללא שינוי וזה כולל:
חזרה בשירה או בנגינה בכינור על תו בודד.
תאור של גובה צליל במרווח הקטן מחצי טון.
 שימת לב להבדלים בין זוג אקורדים או מלודיות.
 גילוי של הפרה טונלית במלודיה.
 שיום תו בודד כתוב.
 זיהוי סולמות מז'ורים ומינורים.
הבטים אחרים ניזוקו וזה כולל:
 איבוד של גובה צליל אבסולוטי ,כלומר היכולת לשיים גובה צליל.
 חוסר היכולת לזהות יצירות מוסיקליות מוכרות, או לזכור מלחינים ו/או סגנון.
 חוסר יכולת לזהות מרווחים מלודיים.
 חוסר יכולת לחזור על תבנית קצביות.
 חוסר יכולת לקרוא תווים רצופים.
 שגיאות בשירת מלודיות מוכרות.
 שגיאות בהעתקת מוסיקה.

 
מקרה זה שונה מהמקרה של שבאלין שנראה כאילו לא סבל מאובדן מוסיקלי כלל. כעת ברור הוא, שאין במח מרכז מוסיקלי אחד בו ממוקמים הכישורים השונים הדרושים למוסיקה.
במחקר שערכו Bogen & Gordon, 1971 (מתוך סקלס1991: 30) נמצא כי קטיעה באונה הרקתית הימנית או השמאלית ( temporal lobe ), האחראית על מרכז השמיעה וכן תפקוד במערכת הזכירה, גרמה לחסכים שונים. קטיעה בחצידור הימני הביאה לשגיאות בתפיסה ובביצוע של תבניות מלודיות, עוצמות, קצבים וגוון. בתחום המלודיה, נפגעה במיוחד היכולת לבצע גובהי צליל וכן נפגעו התחושה והביצוע הקצביים. לעומת זאת, קטיעה בחצידור השמאלי לא גרמה לשום ליקויים מוסיקליים.
מספר חוקרים סבורים, שבעת עשייה בפועל של מוסיקה, ההמיספרה השמאלית היא השלטת יותר אצל מוסיקאים מקצועיים ואילו הימנית פעילה יותר אצל הלא מוסיקאים.

Bever & Chiavello, 1979 ( מתוך סקלס,1991: 30 ) ציינו במחקרם כי נמצא שוני בין קליטה ועיבוד של החומר המוסיקלי אצל מוסיקאים מקצועיים לבין לא מוסיקאים: המקצועיים הראו יתרון בקליטה וזכירה באוזן הימנית, כפי הנראה בגלל כושרם לקלוט מוסיקה גם באופן תבניתי וגם באופן אנליטי. מתברר שככל שהאימון והחיניך של המוסיקאי מפותחים יותר יש תכלול טוב יותר בין שמיעתו התבניתית לזו האנליטית. אצל הלא מוסיקאים נמצא העדפה של האוזן השמאלית וקליטתם תבניתית. בנושא ביצוע מוסיקלי מציינים חוקרים נוספים שההמיספרה השמאלית יודעת, בעזרת החינוך המוסיקלי לנתח, לבקר ולכור את מה שנעשה בעת הביצוע המוסיקלי שכן היא אמונה על השליטה בשפות ומוסיקה היא שפה שלה כללי דקדוק, תחביר ומבנה שיש לרכשם בתרגול יומיומי במשך שנים. ולעומתה ההמיספרה הימנית היא "אומנותית" יותר ו"אקספרסיבית" יותר, המסתכלת על התמונה הכוללנית של המוסיקה, לכן החובבים, מפעילים כנראה יותר את ההמיספרה הימנית.

 
למרות הבדלים אלו מציין ורטהיים במאמרו (Wertheim,1977: 284) כי יש הרבה וריאציות לשלב ולהתפתחות של כשרון מוסיקלי, אבל תשתית התפקוד האנטומי כנראה זהה אצל מוסיקאים מקצועיים ואנשים חסרי הכשרה מוסיקאלית (ההסבר לאחידות זו עשוי להיות מסובך, מכיוון שיש להביא בחשבון את הדרכים שבאמצעותן פוגש אדם במוסיקה לראשונה, לומד את כלליה, את רמת הכשרתו המוסיקלית וטיבה, ואת סוג המשימות שהוא נדרש לבצע. שפע נתונים זה מחייבנו לבחון מספר רב של אנשים קודם שמתבררת לנו האחידות הבסיסית בתחום זה).