על רצח אב מאת ד"ר גיל אלקן

על רצח אב

ד"ר גיל אלקן  

בסדרת מאמרים הקרואים "בחדר העבודה של זיגמונד פרויד" והמופעים בכתב-העת לענייני אקטואליה "האייל הקורא", מספר שמעון גלבץ בחלק החמישי של הסדרה על המאמר "טוטם וטאבו" של פרויד. מאמר זה עוסק בשאלה מה הם מקורות המבנה החברתי או כיצד עשה האדם הקדמון את המעבר מחברה פרימיטיבית אל התרבות.

בהתבססו על מחקרים בתחומי האנתרופולוגיה, וההיסטוריה של הדת מפתח פרויד תאוריה פסיכו-סוציולוגית המתבססת על הסיפור הבא: החברה הקדומה נשלטת בידי אב קדמון. אותו אב קדמון הוא שליט כל יכול המחזיק בידיו את כל המשאבים והעצמה כולל הבעלות על נשותיה של הקבוצה או השבט. בנקודה זו מציין גלבץ כי פרויד מגייס את טיעוניו של צ'רלס דרווין כי בחברות בעלי החיים שולט זכר אחד בקבוצה עד שמופיע זכר צעיר הנלחם בשליט על השליטה בקבוצה. ניצחון מוביל לכך כי הזכר הצעיר יתפוס את מקום השליט ואילו הפסד מוביל לגרוש. בניו המגורשים של אותו אב קדמון מתקנאים באב הקדמון, מתאחדים , ומחלטים לרצוח אותו ולזכות בשליטה על השבט. אחרי הרצח הם מקיימים סעודה בא הם אוכלים את בשרו של האב. בסעודה זו יש משום הזדהות הבנים עם האב המעורר קנאה ופחד.

רצח האב הקדמון מוביל לתחושות מנוגדות בקרב אותה קבוצת אחים. מצד אחד רגשות של שנאה המבוססות על אותה קנאה והשליטה המוחלטת של האב בכל המשאבים ובנשות השבט. מצד שני אותה האהבה לכוחו הרב ולנוכחותו מעוררת הערצה. התוצאה של אותן תחושות מנוגדות היא תחושת אשמה ועמה ההחלטה לאסור על עצמם את הנשים בהם חשקו קודם לכן, וכמובן  האיסור על רצח אב ההופך לסמל באמצעות הטוטם.

אין זו הפעם הראשונה בה עוסק פרויד בסוגיית רצח האב. השלב המרכזי בתיאוריה הפסיכוסקסואלית הוא למעשה השלב הפאלי בו מופיע המשבר האדיפלי. פרויד משתמש במחזה הטראגי של סופוקלס בכדי לתאר כיצד מתפתחת הזדהות עם האב בתוך המסגרת המשפחתית. בשלב זה עובר הילד תהליך של הזדהות עם אביו לאחר שהוא מפתח חרדת סירוס הנובעת מכך שהילד חושש כי אם ידע האב על תשוקת הבן לאימו יסרסו האב החזק ממנו. כפתרון זונח הילד את תשוקתו לאם, תשוקה שתועבר בעתיד אל נשים אחרות, ומזדהה עם אביו.

ניתן לערוך הקבלה בין תיאורו של פרויד את התסביך האדיפלי ובין תיאור ההתפתחות החברתית מן החברה הפרימיטיבית אל התרבות. הקבלה במובן כי מדובר בתהליך התפתחותי מן הפרימיטיבי אל התרבותי, כמו גם התעוררות רגשות מעורבים של אהבה שנאה כלפי דמות האב הנפתרים בשני המקרים בהזדהות. נדמה כי ניתן לטעון כי הדמיון בין שני התיאורים מבטא תהליכים דומים כמעט זהים אך בסדרי גודל שונים במסגרת גדולה-החברה, ובמסגרת הקטנה יותר-משפחה. יתר על כן ניתן לומר שהשלב האדיפלי הוא למעשה חזרה מחדש על הדרמה אותה מתאר פרויד בטוטם וטאבו.

תיאורים התפתחותיים אלה מעלים את סוגיית תפקיד האב הן במסגרת המשפחתית והן במסגרת הרחבה יותר המסגרת החברתית. ניתן לשער כי תפקיד האב מתחלק לשניים הראשון היא ההפרדה בין הילד לבין אימו. חרדת הסירוס וההזדהות עם האב יוצרים מצב בו הילד זונח כאמור את תשוקתו המינית אל האם, וזו מוציאה אותו אל מחוץ המסגרת התוך משפחתית, שכן אותה תשוקה מינית תועבר אל הנשים שמחוץ למשפחה. התפקיד השני הוא למעשה ההוראה וההדרכה  בתהליך הפיכת הילד לחבר במסגרת החברתית והתרבותית אליה משתייכים האב ובנו. האב הופך אם כן למורה דרך אל המותר והאסור שבחברה. 

אם מקבלים אנו את ההקבלה בתהליכים בין המשפחתי והחברתי אותם מניח פרויד ניתן לומר כי לאב הקדמון היה תפקיד דומה במסגרת החברתית. על ידי שליטתו הוא התווה את המותר והאסור ובכך בנה מסגרת חברתית בעלת מבנה, סדר, ואולי אף הרארכיה.  מכאן שרצח האב הקדמון לא עוררה אך ורק תחושת אשם הנובעת מאותן תחושות של אהבה שנאה והצורך בהזדהות, היא נבעה גם מהכאוס והריק שהותיר חסרונו של האב המוביל גם  לכאוס ואובדן דרך מוסריים. אותם בנים מגורשים פועלים אם כן גם מתוך החרדה שהכאוס הנוצר מעורר, ומתקנים מצב זה באמצעות אותם טקסים וסמלים.

אני כותב תיאור זה בעיקר משום שנדמה לי כי השימוש בפסיכולוגיה בכלל ובפסיכואנליזה בפרט ובעיקר,חסר בהבנת המשמעויות של המתרחש סביבנו ובחברה הישראלית. אני תוהה מדוע אין אנו בודקים תהליכים גם במובנים הללו, ייתכן שהפסיכואנליזה יכולה ללמד אותנו משהו בהבנת משמעות המציאות בה אנו חיים.

הפסיכואנאליטיקאי יוסי טריאסט טען ובצדק כי רצח רבין הוא רצח אב. מאז אותו לילה אומלל של הארבעה בנובמבר שנת 1995נמצאת החברה הישראלית במשבר. הפסקת תהליך השלום, התמוטטות הסכם אוסלו, ועליית הטרור היוו את תחילתו של המשבר. ניתן אף לראות בבחירתו של אריאל שרון לתפקיד ראש הממשלה ובשנוי תדמיתו בעיני החברה הישראלית, מדמות שנויה במחלוקת  לדמות מקובלת ואהודה, כמבטאת את הצורך במנהיגות חזקה המשרה לפחות למראית עין יציבות וביטחון בתקופת משבר, ובעיקר בצורך בדמות אב. העלייה המשמעותית באלימות, ומלחמת לבנון השנייה, אך ובעיקר הכמות הבלתי נסבלת של מקרי שחיטות ציבורית, כמו גם פרשת נשיא המדינה. כולם מהווים ביטוי לאותו משבר,כאוס מוסרי שהחברה הישראלית מצויה בה, ומזכירים את התיאור אותו מתאר פרויד בטוטם וטאבו.

אין צורך בפרויד בכדי להבין כי החברה הישראלית מצויה במשבר מתמשך. עם זאת יש צורך בפרויד על מנת להבין את מהות הדינמיקה העומדת בבסיס המשבר. הבנת המהות מעלה את שאלת המשמעות, ורק לאחריה ניתן לחשוב על פתרונות. להערכתי מהות המשבר שהשאיר רצח האב-רצח רבין הוא שאלת הזהות. מי אנו ומי היינו רוצים להיות כחברה בתקופה הפוסט ציונית, מה היינו מבקשים שייחד אותנו, מה הוא המרקם הערכי שרובנו היה בוחר בו, ומדוע אין אנו כאלה, ועוד ועוד. לצורך כך אנו זקוקים לדיון ציבורי נוקב, אמיתי ופתוח, שבו יהיה מקום משמעותי לאנשי רוח.