חוק השילוב – אליה וקוץ בה. מאת מירה גרוסברגר

16 שנה עברו מאז הוחק חוק החינוך המיוחד (1998), החוק קבע שתלמידים בעלי צרכים מיוחדים ובעיות מורכבות וכוללניות משמעותיות, בתחומי תפקוד שונים, אשר מצריכות התערבות רב-מקצועית וכוללנית, זקוקים וזכאים למסגרת חינוכית-טיפולית מיוחדת.

ליישום החוק נדרשו שנים אחדות שכן עלותו גבוהה.

הכלי לקביעת זכאותו של תלמיד לשרותי החינוך המיוחד הוא "ועדת-השמה".

המסגרות ליישום חוק החינוך המיוחד הינן : א. בתי"ס לחינוך מיוחד.  ב. כתות לחינוך מיוחד בתוך בתיה"ס הרגילים.

בחלק מהמקרים התפתחו מודלים של שילוב בין מסגרות הח"מ ובין מסגרות החינוך הרגיל, כדוגמת השילוב בין ילדי כתות "דרור" (בעלי הפרעות תקשורת קשות ואוטיזם) ובין ילדי בי"ס "רימון" במסילות, וכדוגמת השילוב של ילדי הכתות המקדמות-משלבות בבי"ס "עמק חרוד". כל זאת לאור ההשקפה שהשונות בין הילדים מצריכה, מצד אחד, כלים ודרכי הוראה מיוחדים, ומצד שני, הכלת והטמעת השונה בקהילתו באופן מקסימלי, עפ"י צרכיו ומסוגלותו.

אולם גם בין תלמידי החינוך הרגיל נותרה שונות בלתי מבוטלת. גם בחינוך הרגיל יש מגוון גדול של ילדים עם צרכים מיוחדים; אלה הסובלים מקשיי למידה ניכרים, אלה שסביבתם אינה מטפחת והם מתקשים, אלה שמתקשים במובן התקשורתי-חברתי, אלה שסובלים מנכויות חושיות ופיזיות קלות ואלה המתקשים להסתגל עקב בעיות רגשיות.

עבור הילדים הללו, מצא משרד החינוך לנכון לתקצב תמיכה, כדי שיוכלו להתקדם בחינוך הרגיל תוך כדי סיוע פרטני וקבוצתי. (מתי"א – מרכז תמיכה ישובי/אזורי). הסיוע ניתן בגני הילדים ע"י גננות שי"ח (שילוב-חינוכי), קלינאיות תקשורת, מרפאות בעיסוק ומטפלות באומנות. בבתיה"ס ניתן הסיוע ע"י מורות שילוב, כשהסיוע ניתן על-פי רוב בתוך הכתות מספר פעמים בשבוע. ניתנה גם עזרה של מטפלות באומנות.

והנה, השתנתה התפיסה וחל שינוי מהפכני בהגדרת האוכלוסיה שתקבל מעתה את שעות השילוב; לא התלמידים לקויי הלמידה, לא התלמידים מקופחי הסביבה, לא התלמידים שנזכרו בפיסקה הקודמת, אלא תלמידים בעלי לקות משמעותית בתפקודים השונים.

מי יקבע את הזכאות להכלל תחת כנפי חוק השילוב? ועדת השילוב של המסגרת החינוכית (ביה"ס, או מתי"א בגנים) בראשות מנהל/ת המוסד. לועדה יהיה תוקף חוקי וישתתפו בה נציגי הצוות החינוכי ופסיכולוג או יועץ.

ההורים יוזמנו לדיון הועדה. לקראת הדיון בועדה יש לאבחן היטב את הלקות שממנה סובל הילד, ואת מידת חומרתה, ע"י נוירולוג, רופא ילדים התפתחותי, פסיכיאטר, פסיכולוג, מומחה לאבחון דידקטי, קלינאיות תקשורת, ועדות אבחון לעוורים, ועדות אבחון של השרות למפגר. מהיכן ילקח הממון לשילוב הילדים בעלי הלקות המשמעותית הנ"ל? מסל השילוב של המסגרת החינוכית, שהוא סל קבוע וצנוע, כאמור.

במילים אחרות, אותו סל ששרת בצורה צנועה רובד שלם של ילדים שמקומם בחינוך הרגיל אך זקוקים לעזרה, ישרת מעתה רובד מצומצם יותר של ילדים הזקוקים לעזרה מסיבית ורב-תחומית.

זאת, למרות מסקנות סקר המיצב המדווחות על כך ש- 20% מתלמידי בתיה"ס אינם מקבלים את הסיוע הדרוש והמתאים להם.

אין ספק שחוק השילוב הוא חוק נאור מאוד, מתקדם מאוד ומבטא צעד חשוב בדרך להגשמת החזון, כדלקמן: "אחת מאבני הבוחן של מערכת החינוך בישראל היא יכולתה ונכונותה לתת מענה חינוכי-לימודי הולם לתלמידים בעלי צרכים מיוחדים… ולהמנע ככל האפשר מהפנייתם למסגרות הח"מ…רוב רובם של התלמידים בעלי צרכים מיוחדים יכולים להשתלב במגרת הכתה הרגילה בעזרת תכנית שילוב ולהפיק תועלת רבה הן מבחינה לימודית והן מבחינה חברתית-רגשית" (חוזר מנכ"ל יוני 2003).

מתעוררות שאלות אחדות: א. האם יש "ביכולתה" (ראה ציטוט) של מערכת החינוך להגשים את החזון דוקא כעת, מבחינה תקציבית ומבחינת הכשרת כוח האדם הנדרש? ב. האם המערכת מיצתה את נסיונות העזרה ל- 20% המתקשים שמקומם בחינוך הרגיל? ג. למי יביא החוק תועלת ומי ינזק ממנו? ד. האם מנהלי בתיה"ס הם אלה האמורים לפתור את הדילמות המוסריות הכבדות שתתעוררנה תוך כדי הדיונים? את מי ישאירו לנפשו ואת מי יתקצבו? ה. האם הפסיכולוגים יאלצו שוב לסגת למצב שבו רוב עיסוקם יהיה אבחון?

לסיכום, אין ספק שישנם ילדים מוכשרים מאוד הסובלים מנכויות ובעיות מורכבות אשר יכולים לתרום, להתרם ולהצטיין בחינוך הרגיל, ויש להגדירם ולכוונם אל החינוך הרגיל, כקבוצה יחודית, אבל "עת וזמן לכל דבר תחת השמש" ונראה כי חוק השילוב חוקק בטרם עת, ומתעורר חשש שמא הנזקים שייערמו בדרך יעלו על התועלות.

שאלות, תגובות והנחיות מעשיות ייענו ברצון ב"תחנת העמקים".

                                                                                    מירה גרוסברגר

                                                                                    מנהלת השפ"ח בתחנת העמקים