מחקר אורך על הקשר בין פרוצדורת ה"פנים הקפואות" בגיל 6 ח' וקשב משותף בגיל 12 ח'

מחקר שנעשה ע"י  Yazbek, Aimée^,  D’Entremont, Barbara

בקנדה והתפרסם בספטמבר 2006 ב  British Journal of Developmental Psychology  בודק את התיאוריה שהבנה של כוונתיות חברתית אצל תינוקות היא הבסיס ליכולת שלהם לעשות קשב משותף. החוקרי לקחו את הפרוצדורה של "פנים קפואות" בגיל 6 ח' מתוך הנחה שבבסיס התגובות של התינוקות  לפנים הקפואות של האם נמצאת היכולת המולדת לחפש כוונתיות אצל ההורה. כאשר הפנים הן קפואות התינוק לא יכול להוציא מהם רמז לכוונתיות של ההורה וזה מותיר אותו לא נינוח. במצב הרצוי התינוק יעשה כל מיני נסיונות לעורר את ההורה לתגובה עד שהתינוק יוותר ויתכנס בתוך עצמו ויראה תגובה דכאונית. החוקרים רצו לראות אם תינוקות שמגיבים באופן הנורמאלי יותר לפנים קפואות, גם יצליחו טוב יותר במשימות של קשב משותף בגיל 12 ח'. בעיקרון הם מצאו שאין קשר מלבד בפרמטר אחד של קשב משותף.

אני מצאתי את המאמר מעניין בכך שהעלה בי אסוציאציות בהקשר לילדים באינם יודעים לפענח נכון קודים חברתיים ומסרים חברתיים ולעשות שיפוט חברתי נכון, וזאת ללא הפרעה של PDD . חשבתי שילד שבחוויות הילדות שלו הוא חווה אם עם פנים קפואות, עקב דיכאון מסוים של האם או חוסר פניות רגשית שלה לאמהות, ילד כזה לא יפתח את המיומנות הזאת של פיענוח הכוונתיות של ההורה ושל האחר ויתקשה ביחסים חברתיים בעתיד.