מקורות

הפרעה דו קוטבית בילדים מעוררת עניין רב, מחקרים שונים מראים הבדלים גדולים בשכיחותה ויש החולקים על קיומה בילדים. ההרצאה מפרטת סוגי ההפרעה הדו-קוטבית, האבחנה בילדים, השאלות והקשיים האבחנתיים והטיפול המוצע. ההרצאה של דר' אילנה פרבשטיין, פסיכיאטרית ילדים ונוער, היחידה הפסיכיאטרית לילד ולמתבגר, בי"ח "זיו" צפת, הוצגה בכנס "אבחנה מבדלת", חנוכה 2006.

 

יעל ישראל (סופרת, עורכת ומבקרת ספרות וקולנוע) כותבת בבלוג שלה שבאתר "רשימות" על ההתנסות שלה עם פסיכותרפיה ועם כדורים נוגדי דיכאון. זה לא סוף העולם לקחת אותם, וגם לא "בון טון אופנתי" כמו שניסו להציג בכתבה "מדובר בתופעה" בערוץ 2 - לפעמים זה פשוט הכרח קיומי!

 

פוסט בבלוג של ירדן לוינסקי המתמחה בפסיכיאטריה בעקבות תוכנית הטלויזיה של אשרת קוטלר ”מדובר בתופעה” שעשקה בטיפול התרופתי בחרדה ודיכאון. ירדן מבקר את המסר שלא כדאי לצרוך תרופות פסיכיאטריות ואת ההתיחסות לטיפול התרופתי נגד דיכאון וחרדה כ"כדורי אושר" בעזרת מקרה קטן ומייצג מנסיונו המקצועי.

 

תגובה לכתבתה של אשרת קוטלר במסגרת התכנית "מדובר בתופעה: על גלולות האושר" ששודרה בערוץ 2 ב-30.8.06. בדברי הקישור של הכתבת יש נזק של ממש לציבור, נזק שעלול למנוע מרבבות אנשים הזקוקים לטיפול תרופתי לבקשו.

 

נדמה שמצבה הנפשי של האנושות מעולם לא היה רע יותר: הדיכאון הקליני הולך ומתפשט, תרופות פסיכיאטריות נרשמות כלאחר יד, וזרם הפונים לקבלת טיפול גובר כל העת. ומה שגרוע מכל: גם כיום אף אחד לא יכול להצביע בוודאות על הגורמים להפרעות הנפשיות. כתבה מאת שי צלר במקור ראשון

 

אתר דוקטורס מביא הרבה ציטוטים ותקצירים של מאמרים ומחקרים עדכניים תחת מבזקי הבריאות שלו. חלק ניכר ממבזקים אלו נוגעים ישירות בתחומי עניין ועיסוק שלנו. האתר כולל פורומים רבים המנוהלים על ידי רופאים ואנשי מקצוע

 

תיסמונת טוראט מאופיינת בהופעת טיקים מוטוריים וקוליים כאחד, בתדירות גבוהה, ואשר מישכם הוא למעלה משנה. ההפרעה גורמת למצוקה רגשית ניכרת או להפרעה משמעותית בתיפקוד, ומלווה בשכיחות גבוהה של תחלואה התנהגותית, לימודית ופסיכיאטרית. לאחר סקירה על התיסמונת, תוך הדגשת ההיבטים המצריכים התייחסות רב-תחומית, אנו מדווחים על המאפיינים הקליניים של 60 ילדים הלוקים בתיסמונת טוראט (ת"ט), 11 בנות ו-49 בנים, בגילאי13 (±3.6) שנה, שהיו בטיפול ביחידה לנירולוגיה של הילד בבית-החולים "שערי צדק" טרם פתיחתה של מירפאה רב-תחומית לטיפול בתיסמונת זו. לנוכח מורכבות ההסתמנות הקלינית וריבוי התחלואה הנלווית, הטיפול המיטבי בחולים מחייב פעילות של צוות רב- מקצועי הכולל נירולוג ילדים, פסיכיאטר ילדים, מטפל משפחתי ופסיכולוג. שיתוף-פעולה בין המומחים השונים מאפשר יישום של גישה כוללנית לילד הלוקה בת"ט, תוך התייחסות להיבטים הנירולוגיים והפסיכיאטריים של התיסמונת ושל ההפרעות הנילוות, ולהתמודדות הרגשית של הילד ומשפחתו עם הקשיים הנובעים מהם. מתוך כתב העת הרפואה, אפריל 2006

 

הפסיכיאטר המחוזי נתפש פעמים רבות כמי שפוגע בזכויות האזרח – מוסד שכל מהותו לקלקל, להרוס ולהרע לאזרח החלש. אך במציאות מדובר בגוף שמטרתו דווקא להגן – לא רק על הקהילה, אלא גם על האזרח. על עבודתו של הפסיכיאטר המחוזי.

 

ריטלין, פרוזק, ויאגרה - מסמני העידן שלנו, עידן המדע, עידן התרבות ההיפר-מודרנית. על הקשר הדוק בין פסיכואנליזה לבין תרבות, לימד אותנו פרויד, אבי הפסיכואנליזה, כבר ב-9291 במאמר שלו, "תרבות ללא נחת". הפסיכואנליטיקאי הצרפתי, ז'אק לאקאן הדגיש: "לפסיכואנליטיקאי חובות לתקופתו". "מי שאינו מסוגל לפגוש את הסובייקטיביות של תקופתו, מוטב לו שלא יהיה אנליטיקאי". "אין פסיכואנליזה ללא פסיכואנליזה של התרבות" אמר לא מכבר ביחס לעתידה של הפסיכואנליזה, ז'אק-אלאן מילר, ממשיך דרכו של לאקאן. הפסיכואנליזה אינה רוצה ואף אינה יכולה להתעלם מהתרופות הפסיכופרמקולוגיות הנפוצות כל-כך בעולמנו, גם לא מנחיצותן במקרים מסוימים אולם בהחלט נשאלת השאלה לגבי אופן השימוש בתרופות האלה והשאלה שמכתיבה את הכיוון של עבודת הפסיכואנליטיקאי - ומה עם הסובייקטיביות? מתפרסם באתר התחנה הפסיכואנליטית.

 

הסכיזופרניה היא מחלה כרונית המגבילה מאוד את הלוקים בה. המחלה מתאפיינת בתקופות פסיכוטיות עם הפוגות (Remissions) ותיתכן אף החלמה. הטיפול התרופתי היעיל במחלת הסכיזופרניה החל בשנות ה-50, עם פיתוח התרופות נוגדות-הפסיכוזה. בשנות התשעים פותחו התרופות נוגדות-פסיכוזה מהדור השני: אולנזפין, ריספרידון, קוויטיאפין, זיפרסידון, אמיסולפריד, אריפיפרזול, וכן לפונקס – תרופה שפותחה קודם לכן. עם השנים ניצפו גם בחלק מתרופות אלו השפעות-לוואי חוץ-פירמידיות ואחרות, שביניהן בולטות השפעות-הלוואי על חילוף-החומרים, כגון עלייה בשכיחות של מחלת הסוכרת, ברמת השומנים בדם ובמשקל. בבחירת התרופה המתאימה מבין התרופות נוגדות-הפסיכוזה מהדור השני יש לשקול מספר היבטים: היבט כלכלי, יעילות, יתרונות ייחודיים, שיקום תעסוקתי, הישנות המחלה (Relapse), והשפעות-לוואי על חילוף-החומרים. אחת הדרכים להתמודד עם הנושא היא באמצעות אלגוריתם טיפולי, המלצות וקווים מנחים. יש להביא בחשבון את המידע לגבי טיפול שעזר בעבר, העלות הכלכלית ואיכות-החיים של החולה. בתקופה הנוכחית, שבה מושם דגש על היבטים כלכליים, זכויות החולה והיבטים משפטיים, על הרופא להיות ער למירב הגורמים בבואו לבחור את התרופה המתאימה ביותר עבור החולה. המאמר מאת יובל מלמד, בוריס פינקל, יורם ברק, פטריסיה סיפריס, איגור אויפה, אבי ויצמן ואבי בלייך. מתוך "הרפואה" – כרך 144, חוב' ד', אפריל 2005. מופיע באתר הר"י.

 

יכולת ההתמודדות של חולי הנפש עם מצבי חיים שונים מוגבלת עקב מחלתם הנפשית. הדבר קשה שבעתיים בהתמודדות עם מחלות גופניות קשות, כגון אי-ספיקת כליות, צורך בדיאליזה, או השתלת כיליה. בעבר, חולי נפש הלוקים בתחלואה נפשית רבא (Major illness) או במחלות פסיכוטיות ממושכות כסכיזופרניה, לא נכללו במועמדים לקבל טיפול בדיאליזה, בדומה ללוקים במחלות גופניות קשות אחרות. כיום אין הורית-נגד כזו, אך עדיין קיים חשש שחולי הנפש, בהיותם מתקשים בשיתוף-פעולה לאורך זמן בטיפול, לא ימלאו בקפדנות אחר ההוריות ולא יצליחו לשרוד בדיאליזה לאורך זמן, ובחולים שעברו השתלת כיליה עלול השתל במצב כזה להידחות. מדווח במאמר זה על חמישה חולים הלוקים באי-ספיקת כליות במצב סופני, ופרשות אלה מייצגות את הדילמות בנושא הטיפול בדיאליזה והשתלה בחולי נפש. יש צורך בשיתוף פעולה הדוק בין צוותי הפסיכיאטרים והנפרולוגים, כדי לנסות ולהביא לתוצאות המקוות. המאמר מאת יובל מלמד, אוסנת קליין, ג'ורג'ינה בזורה, בוריס פינקל, אבי בלייך וג'ק ברנהיים, התפרסם ב"הרפואה", כרך 144, חוברת ה' >> מאי 2005 >> מופיע כעת באתר הר"י.

 

מתילפנידאט, הפסיכוסטימולנט המוכר בשמו המסחרי הנפוץ ריטלין, הוא התרופה העיקרית הניתנת כטיפול בהפרעת קשב וריכוז (הק"ר). מתילפנידאט הוכח במחקרים רבים לאורך עשרות שנים כתרופה יעילה ובטוחה. למרות זאת, רבים, הן בקרב הציבור הרחב והן בקרב המטפלים מהתחומים השונים, הנרתעים מנטילת תרופה זו. בנוסף, חלק מהילדים שאינם מגיבים לטיפול במתילפנידאט, חלק מהמטופלים לוקים בהפרעות-לוואי הגורמות להפסקת הטיפול, וחלק מהמטופלים נזקקים לטיפול בתרופות למשך שעות רבות, בעוד שתרופות הריטלין הנפוצות הן קצרות-טווח יחסית. סיבות אלה הביאו לצורך במציאת חלופות לריטלין. עד לאחרונה החלופות הזמינות לא נימנו עם קו הטיפול הראשון בהפרעה, ולא נתנו מענה מספק לבעיות שפורטו. לאחרונה, הוחל בשיווקן של תרופות חדשות המהוות חלופה הולמת לריטלין. במאמר זה נסקרות התרופות החדשות העיקריות וחלק מהתרופות הוותיקות יותר. נדון בפסיכוסטימולנטים החדשים קונצרטה, שהיא מתילפנידאט ארוך-טווח במיוחד, אדרל, שהיא תערובת של נגזרות אמפטמינים, ודקסדרין (דקסאמפטמין). נציג את המידע המחקרי העדכני לגבי התרופות החדשות, יתרונותיהן וחסרונותיהן. נזכיר את הסיילרט (פמולין, ניתאן), פסיכוסטימולנט שהיה עד כה אחת החלופות העיקריות, אולם בעייתי הן מבחינת השפעות-הלוואי הקשות שנגרמו מנטילתו והן מבחינת ההשפעה הטיפולית. כן נדון בתרופה חדשה נוספת, שאינה נמנית עם הפסיכוסטימולנטים – סטרטרה (אטומוקסטין), ונדווח בקצרה על תרופות נוספות שהועלו לאורך השנים כחלופה טיפולית לריטלין. התרופות החדשות לא זו בלבד שאינן יעילות ובטוחות כמו ריטלין, אלא שמעצם היותן "לא ריטלין" מפיגות חלק מן ההתנגדות הבסיסית לטיפול בתרופות בהק"ר, התנגדות שעיקרה מכוון לריטלין עצמו. בנוסף, תרופות אלה מספקות מענה לאותם פלחי אוכלוסייה שאינם מגיבים לריטלין או שלקו בהשפעות-לוואי מהטיפול. התפרסם ב"הרפואה", כרך 144, חוברת ח' >> אוגוסט 2005 >> ומופיע באתר הר"י