עדה יקרה:

כעת,לאחר שכתבת-ברור לי מדוע התקשתי בזיהוי-אנו מביאים חלקים שונים שלנו במקומות שונים,גם אני בחרתי לצאת למסע הזה ללא התיק המקצועי על הגב(אותו אני נושאת תמיד,בחול ובשבת,ביום יום ובחופשים)-בחרתי לבוא-אני -על נקי.זכיתי במסע לבצע מלאכה מאוד משמעותית בנושא זה מול נוסעת אחרת שכל הזמן "טיפלה" באחרים,ואף ניסתה "לטפל"בי.לא לשווא נאמר שמקבץ הנשמות הנאסף למסע כזה אינו מקרי,וכל מפגש כזה מאפשר לנו להתבונן פנימה ולפעול לתיקון.

העבודה על ההרגלים,פרדיגמות שתוקעות אותנו והמנעולים-כפי שקראנו להם-מבחינתי קיבלה שדרוג,ונעשתה פשוטה וברורה יותר.

מעגל הצעקה שבצענו לפני ההתבודדות-נתן גם הוא מקום לחיבור עמוק לכל הרבדים הפנימים,לצעקת היולדת-החיה-שדרך הכאב זוכה להביא לעולם-אדם חדש,את ילדה ואת עצמה.

יששכר:

בחיבור שבין הרפואה והתפילה,טיפול בגוף וחיבור לנשמה-אחת ממורותי היא ד"ר נעמי רחל רמן בספריה המדהימים:חוכמה משולחן המטבח ,ברכות סבי.

ואכן לא מעט פעמים אני מספרת לחולי סיפורים,ועוזרת להם למצוא משמעות בסיפור הכאב והחולי שלהם.(אגב,גם סיפרך-יחד עם ד"ר מרגלית-הוסיף בעבר לחיי.)

ליווי חולים סופניים-מבחינתי זו מתנה קדושה,ובכל פעם כשאני נפרדת מחולה כזה שליוויתי-אני מודה לקב"ה שזיכני.

השבוע הוזעקתי לטיפל בפעוט בן כשנתיים,שהובא לשער הישוב שלי-גוסס-ככל הנראה לאחר ששתה חומר רעיל.תוך כדי הטיפול,ההחיאה,הנסיעה המטורפת באמבולנס,להעבירו להמשך הטיפול,המחשבה איך להצליח להעבירו את המחסום(למרות שהוא פלסטינאי)-הרגשתי איך אני מתפללת ומגייסת לעזרתי ולעזרתו את רופא החולים-הקב"ה.

והוא אכן הצילו,

הילד כבר הספיק לחזור למאהל ולבני משפחתו.אני רק מקווה שהליטוף והחמלה שקיבל-יעזרו לו לגדול להיות אדם טוב,ולא שונא.

אסתי לב