| תוכן: | כידוע מתנהל מאבק עז בין החטיבות השונות בפסיכולוגיה בדבר שינוי סיעף 9ב' בחוק הפסיכולוגים. הסעיף בלשונו כיום קובע שרק לפסיכולוגים הקליניים הרשות לעסוק בפסיכותרפיה. החוק נחקק לפני 31 שנים. החטיבות השונות, פרט לחטיבה הקלינית, מבקשים לשנות את ננוסח החוק כך שיותר לכל פסיכולוג מומחה לעסוק בפסיכותרפיה בתחום שהתמחה בו. לכך מתנגדים במרץ הפסיכולוגים הקליניים.
אין ספק שהפסיכולוגיה הקלינית בישראל כפי שהיא משתקפת על ידי מוביליה מנהלת מאבק לשמור על ייחודיות ללא כל בסיס. תחומי הפסיכולוגיה השונים התפתחו מאד, והגיעו לרמות מקצועיות שבודאי מצדיקות את עיסקן הייחויד כעיסוק בפסיכותרפיה. כיום יש בתי ספר לפסיכותרפיה הפתוחים כמעט לכל מטפלים מדיסיפלינות שונות: פסיכותרפיה קוגנטיבית, בודהיסטית, יונגיאנית, ממוקדת טראומה, קצרת מועד. האם הכשרות אלו עולות על ההכשרות בהתמחות של הפסיכולוגיה החינוכית, שיקומית, התפתחותית, רפואית, חברתית=ארגונית? מדוע המאבק הוא פנימה? אין ספק שהפסיכולוגיה הקלינית מנהלת מאבק מאסף על דימויה הפגוע, אי הרלוונטיות שלה, אי המחוברות למציאות, לשדה המקצועי. אין פלא שהרפורמה ניחתה על הפסיכולוגיה הקלינית בהיותה עסוקב בעצמה יותר מאשר בלקוחותיה, בניכור לקולגות, בהתנשאות.
הקוראים מוזמנים להתייחס.
משה |
כניסת חברים
מנהלי הפורום
משה אלון
לאשכול הקודם
לאשכול הבא
חזרה לארכיון
משה אלון