ארכיון: בית הספר הגבוה לפסיכולוגיה חינוכית של שפ"ח ת"א יפו

שלום רב

אני יועצת חינוכית ועובדת בבית ספר לילדים עם שיתוק מוחין ונכוית התפהתחותיות אחרות. ילדים רבים בבית ספרנו (טווח הגילאים נע בין6-21 ), מאופיינים גם כבעלי פיגור שכלי- קל עד בינוני. בבית הספר עובדות שתי תרפיסטיות אקספרסיביות ובאופן יחסי יש לנו שעות רבות המוקצות לטיפול רגשי. כאשר אנו צריכים להחליט מי יקבל טיפול, אנו מתלבטים רבות בשאלה: למי מתאים טיפול רגשי? או אם לחדד את השאלה: האם הטיפול אפקטיבי גם לילדים או נערים שרמת התפקוד הקוגניטיבי שלהם נמוכה. מניסיון אני סבורה שלגבי תלמידים ברמת תפקוד אינטלקטואלי נמוך,התערבות הנושאת אופי חוויתי, אפקטיבית אולי יותר מאשר טיפול. עקב קשייהם הבולטים ביכולת ההפשטה , נראה שתמידים כאלה לא יפיקו איזשהו ערך מוסף משעה טיפולית אצל מטפל רגשי כלשהו. את אותה התערבות חוויתית  תוכל לעשות המחנכת או מורה למוסיקה או אומנות בשעה פרטנית וחבל ל"בזבז" זמן יקר של מטפלת אקספרסיבית. אשמח לשמוע את דעתכם וכן אודה לכם אם תוכלו להפנותי לספרות רלבנטית,  הדנה בסוגיה זו.