במשנה במסכת אבות פרק ב (טו) רַבִּי טַרְפוֹן אוֹמֵר, הַיּוֹם קָצֵר וְהַמְּלָאכָה מְרֻבָּה, וְהַפּוֹעֲלִים עֲצֵלִים, וְהַשָּׂכָר הַרְבֵּה, וּבַעַל הַבַּיִת דּוֹחֵק: (טז) הוּא הָיָה אוֹמֵר, לֹא עָלֶיךָ הַמְּלָאכָה לִגְמוֹר, וְלֹא אַתָּה בֶן חוֹרִין לִבָּטֵל מִמֶּנָּה.

הצעה קשה למגע משותף, למבחן אישי לאפשרות לאחדות מתוך יחוד.

מקורות ישראל כ "מי המרים המאררים" / יששכר עשת

יש לימוד יהודי, יש עשייה בהתחדשות יהודית בישראל.

יש צורך גדל והולך של ישראלים רבים לביטוי רוחני ותרבותי יהודי בחייהם.

פרטים, משפחות, קהילות.

יש רצון של אנשים רבים בהוויה יהודית משמעותית ומגוונת ההולמת את חייהם ועולמם הערכי.

יש התחדשות יהודית במדינת ישראל,

תוך קבלה להלכה ולמעשה של העיקרון הפלורליסטי.

אבל עדיין שני פלגים בעם, וכל אחד חושד בשני הנוגס והורס במדינה.

יהיו מקורות ישראל כמו מבחן "מי המרים המאררים".

והביא איש את אחיו אל המורה להעמידו לפני ה'.

ולקח המורה ספר קדוש,

ופרע את ראש אחיו.

ונתן על כפיו את הספר, את מנחת זיכרונות העבר, מנחת הקנאות לזהות האישית.

והשביע את אחיו.

ואמר אל אחיו, אם תמים אתה, ספר זה ינקך.

ואמר המורה לאחיו, ייתן ה' אותך לקללה או לשבועה בתוך עמנו.

ובא הספר הזה במעיך או לשובע או לבטן נצבתת וירך רועדת.

ואמר אחיו אמן ואמן.

ואחר ישבו וילמדו בספר.

והיה אם נטמע ומעל במדינה,

ובאו המילים בספר וצבתה בטנו ונפלה ירכו.

והיה האיש לאלה וקללה בקרב עמו.

ואם לא נטמע אחיו,

וטהור הוא וניקה.

וזרע זרע לאחדות.

נבוא לבתי מדרש, לחברותות, לשעורים בהתחדשות יהודית.

נשבע להיבחן באמת העמוקה של אמונתנו, ממקורות ישראל הכתובים בספר.

פרועי ראש נשב לפני בורא עולם. לא הספקנו להסתרק, אפילו איחרנו לשיעור אחרי יום עמל.

נשקה איש את אחיו ואישה את אחותה במקורות ישראל.

בכעס, בפחד, בדאגה, בתקווה.

בסוף כל שעור נדע אם ירכנו נפלה ובטננו צבתה.

זו התורה לבירור זהות אישית, מול האחר,

בשאלות הומניזם, יהדות, ציונות, ישראליות.

זה הפרק החשוב בתורת הגוף והנפש המתייסרת.

ושנתחזק

יששכר