ואני לא כועס עליך יששכר שמחקת לי ההודעה. אך לדעתי, טועה אתה פעמיים: גם כי אכן יש לה קשר לדתות בכלל וליהדות בפרט, וגם כי היה להודעה פוטנציאל גדול להפוך לדיון מאוד פורה ומעניין.

מן המפורסמות, שבייחוד במסגרת הדתות למיניהן כמו גם במסגרות טיפוליות מסוימות, נעשו מעשים שעל פניהם נראו לא מוסריים ואף מרושעים כלפי יחידים או אף כלפי קהל רב ועצום. אך לא מדובר על רשע בהתגלמותו - כזה שבא טעון  כוונות רעות ורגשות שליליים ונפסדים, אלא דווקא מדובר במעשים נוראיים עד מאוד שנעשו מתוך כוונות טובות ואידאלים נעלים (לפחות בראשיתם).

ואתה יששכר כתבת לי, שהודעתי אמנם נוגעת בפסיכולוגיה אך אינה נוגעת ביהדות. האמנם?

אותם סיקריקין - המכונים כך על שם אותם פגיונות קצרים וממורטים שהיו מחזיקים מתחת כנפות בגדיהם ושכהרף עין היו נשלפים ומחסלים מתנגדים - האם לא היו אידאליסטים צרופים? האם לא היו רוצחים אנשים חפים אך מטעמים שאינם אגואיסטיים אלא רק מתוך "קידוש שם שמיים" על פי תפישם ואמונתם הבצורה? (ופה איני יכול שלא להיזכר בפנחס הכהן המפורסם מהחומש אשר פילש את את זמרי בן סלוא מתוך "קנאה לאל" ובכך הפך לקנאי הקלאסי).

וביהדות, המעשים האלה הנעשים מתוך אמונה ורצון לתקן אינם רק בגדר אנקדוטות אלא כמדומני זוכים גם להתייחסות הלכתית אחרי שקלא וטריא תחת הכותרת המרתקת מצוה הבאה בעבירה. ובנבכי סוגיה זו, אשמח אם מישהו יוכל להאיר את עיניי...

ועוד עניין, שקשור לענייני היהדות, אני מוצא בהתנהגות הפסיכולוג הקנאי ההוא שטיפל בפאציינט שלו "עד חורמה" (בכתבה שנמחקה). קשר זה הוא באמצעות סוגיית המתן בסתר שהיהדות כה מרוממת ומפארת אותה, ומן הסתם אף קוצבת וגודרת גבולותיה. וגם בנבכי סוגיה זו, אשמח אם מישהו יוכל להאיר את עיניי...

אולי מושון, נתי, צביקה מאירי ועוד... התוכלו להאיר את עיניי?