פסיכולוגיה עברית | ארכיון פסיכותרפיה וריפוי ברוח יהודית

מאת:

תמי גנדלמן

תאריך:

28/2/2007 05:59

נושא:

טיפול פסיכולוגי רגיש לערכי המטופל

תוכן:

יששכר, רציתי להגיב כאן על המאמר שפרסמת באתר על טיפול פסיכולוגי הרגיש לערכי המוסר ולאמונות של המטופל. לדעתי מדובר בנושא חשוב מאד שניתן לפתח עליו דיון כאן בפורום. אשמח אם תיתן הפנייה- קישור למאמר כך שחברים אחרים כאן בפורום יוכלו להגיב עליו.
המאמר גרם לי לחשוב ולבדוק עם עצמי שאלות שאנחנו שואלים את עצמינו הרבה פעמים כמטפלים, כמטופלים וכבני אדם. מה אנחנו עושים כשאנחנו נתקלים באדם השונה מאיתנו, בהתנסות חייו, בערכיו, בדרך ההתבוננות שלו על העולם. האם אנחנו מנסים "לשכנע" אותו להיות כמונו? האם אנחנו מסוגלים לכבד את שונותו והאחרות שבו? האם יש בנו יכולת להבינו ולקבל את נקודת מבטו גם אם היא שונה משלנו?
שאלות כאלה ניתן לשאול כל פעם שאנחנו נתקלים במישהו שנתפס שונה או חריג. והדילמות המוסריות והאתיות גוברות כשאותו אדם לא בא אלינו כידיד או עמית, אלא כמטופל. למשל- ילד עם הפרעת התפתחות נרחבת- משהו בספקטרום של אספרגר- בעייה שעיקרה קושי ביצירת קשר חברתי. אותו ילד או נער הוא תקין מבחינת האינטיליגנציה שלו, אבל אין לו בכלל חברים. הוא מגיע אלינו לטיפול, ובטיפול מה שהוא רוצה זה לשתף אותנו בעולמנו הפנימי, שכולל ציורים שלו על דינוזאורים. אנחנו איתו, כמו שלימדו אותנו, בחוויה. אבל בתוך הראש אנחנו מנסים לחפש איך אנחנו עוזרים לו להיות "כמונו:" ליצור איתנו קשר, להיות אמפתי גם אלינו... למה זה קורה לנו? למה כל כך קשה לנו לקבל אנשים שהמנגנון הנפשי שלהם אחר משלנו, ואינם רוצים להיות אמפתיים אלינו, אלא רק שנקשיב להם?
או, להבדיל, מגיע אלינו מטופל פסיכוטי. והוא שקוע כל כולו בסיפור הפסיכוטי שלו, בו הוא מגלם תפקיד חשוב של משיח או דמות מרכזית אחרת. למה כל כך חשוב לנו, פנימית או חיצונית, להתווכח איתו שהוא טועה? למה כל כך חשוב לנו לדחוף אותו לקבל טיפול תרופתי שיחזיר לו את בוחן המציאות? מי אמר שהמציאות שלנו נכונה יותר מהמציאות שלו? מי אמר שכשהוא אומר שהוא שומע קולות שמדברים איתו זה רק תעתועי מחלה?
אולי הצורך העז שלנו, כמטפלים, לתת לו תרופות, נובע ממצוקה שלנו להתמודד עם השונות שהוא מעורר בנו, וחוסר הנוחות המתלווה אליה?
טיפול הרגיש לערכי המטופל ינסה להכנס לחוויית המטופל, בלי לשפוט אותה או לתייג אותה בצורה קרה ומנוכרת. כך המטופל ירגיש שהמטפל נמצא איתו, ומנסה להבין אותו, בגובה העיניים ולא מתוך עמדה של רופא יודע כל. ניתן כמובן לתת ידע רפואי וחובה לתת אותו, אבל אסור לדעתי לכפות על מטופל ללכת בדרך הרפואה כי בסופו של דבר האדם אחראי לעצמו ולגורלו, ורק היושב במרומים הוא שיודע את האמת המוחלטת לגבי מצבו הבריאותי של החולה או המטופל או המטפל...
משוגע לפעמים אינו משוגע, אלא פשוט אדם הנמצא במיעוט...
לפעמים צריך לשחות נגד הזרם, כשהזרם מוביל אותך למקומות מסוכנים של ביטול מי שאתה.
לפעמים צריך להתפלל, כמו אסתר המלכה, שהנס יהפוך את המציאות, ובמקום לסגור, לצנזר ולהתנכר ניתן יהיה לבנות מציאות אחרת של הקשבה סובלנות והתייחסות רגישה לשונה ולחריג, באשר הוא.
בוקר טוב
תמי.