לכולם שלום

יושב בחזרות לקונצרטים של מוזיקה קלסית בפסטיבל המוזיקה בגליל העליון.

שלווה, פסטורלזיה, מוזיקה שמימית. אנשים חביבים מחייכים, מבינים, לא דוחפים, נימוסיים.

הנגנים מוכשרים, נכונו במתנת האל.

הפסקה.

אני מוקף ברב שיח של אותם אנשים שנראו חביבים סביבי:

"ראיתה את הדתיים האלה...."

"התנפלו עלינו בהמוניהם...."

"בכל מקום מוצאים אותם... "

"מפריעים עושים רעש...."

אני מוזעזע משותק. לא הגבתי. רציתי? רציתי לזעוק.

נעשיתי עצוב. במקום הפסטורלי השמיימי.

הרביעיה הקמרית חזרה לבמה. כולם מוחאים כפיים בהתלהבות

המוזיקה שבה לאוויר.

שאלה חשובה: מה הייתי אמור לעשות? מה מצוותי?

אני שתקתי.

יששכר