וקפאה למוות.

ולהבדיל: יצאתי מהעבודה וראיתי על הכביש חתולה פצועה אנושות, עדיין חיה, נראתה בהריון. ניסיתי להזיז אותה הצידה, לפחות שלא תימרח על הכביש, ובשארית כוחותיה ניסתה להימלט.

אני בתחושת זעזוע עמוקה מהסבל הנורא הזה של גסיסת חסרי הישע, התינוקת בת שעות ספורות, ולהבדיל החתולה ההרה השרועה גוססת על הכביש.

אני מנסה למצוא איזו שהיא תובנה, מסבירה לעצמי שאולי השליה חיממה את התינוקת עוד כמה שעות, ואולי קפאה לאט לאט ואולי קפיאה אינה גורמת סבל. ומקווה שהחתולה נחבלה במערכת העצבים התחושתית ולא חשה כאב.

קשה לי מאד מאד.

הקושי הוא מוזר, כי אני לא מרגישה נעזבת. להיפך. אבל מה עושים, איך מתמודדים, כשהאחר עובר סבל כל כך איום ונורא?