שבוע טוב לכולם

השעור החמישי הרהו לפניכם. השעורים הקודמים נמצאים בתיקיה חינוך ברוח יהודית. מוזמנים לנסות ולשתף אותנו.

יששכר

5. סור מרע ועשה טוב. לדון לכף זכות.

א. סור מרע ועשה טוב.

תהילים ל"ז כז "סוּר מֵרָע וַעֲשֵׂה טוֹב וּשְׁכֹן  לְעוֹלָם:"

ספר משלי פרק א (ח) שְׁמַע בְּנִי מוּסַר אָבִיךָ וְאַל תִּטֹּשׁ תּוֹרַת אִמֶּךָ:

ספר דברים פרק כא (יח) כִּי יִהְיֶה לְאִישׁ בֵּן סוֹרֵר וּמוֹרֶה אֵינֶנּוּ שֹׁמֵעַ בְּקוֹל אָבִיו וּבְקוֹל אִמּוֹ וְיִסְּרוּ אֹתוֹ וְלֹא יִשְׁמַע אֲלֵיהֶם: (יט) וְתָפְשׂוּ בוֹ אָבִיו וְאִמּוֹ וְהוֹצִיאוּ אֹתוֹ אֶל זִקְנֵי עִירוֹ וְאֶל שַׁעַר מְקֹמוֹ: (כ) וְאָמְרוּ אֶל זִקְנֵי עִירוֹ בְּנֵנוּ זֶה סוֹרֵר וּמֹרֶה אֵינֶנּוּ שֹׁמֵעַ בְּקֹלֵנוּ זוֹלֵל וְסֹבֵא: (כא) וּרְגָמֻהוּ כָּל אַנְשֵׁי עִירוֹ בָאֲבָנִים וָמֵת וּבִעַרְתָּ הָרָע מִקִּרְבֶּךָ וְכָל יִשְׂרָאֵל יִשְׁמְעוּ וְיִרָאוּ:

נזכיר לעצמנו ולילדנו את חובתנו אחד כלפי השני וכלפי עצמנו. נפריד בין חובותינו לבין נדיבות ליבנו. לא נישכח להיות נדיבים. נזכור להעריך, להודות, לברך את הנדיבים, הטובים, גומלי החסד במשפחה. נזכור שנדיבות אינה מובנת מאליה. נזכור ונזכיר את גבולות הנדיבות, כדי שלא תיווצר "אינפלציה של חסדים", כלומר מצב שבו לנדיבות אין ערך כי היא נראית כחובה או כמובנת מאליה.

   נלמד לעשות חשבונות הגונים של נדיבות. נלמד לשלם את חובנו. נלמד לבקש עזרה ולהתחייב להחזיר  טובה. נלמד לדעת מה שלנו מול מה שלהם? מה מגיע לנו מול מה מגיע להם?

   יש לי יותר כי יש לי חלק ממה שיש לך ואני יודע שאתה נדיב. יש לך יותר כי יש לך חלק ממה שיש לי, אתה יודע שאני נדיב. לא רק טובים השניים מן האחד אלא גם עשירים השניים מן האחד.

ב. לדון את ילדינו לכף זכות.

משנה מסכת אבות פרק א (ו) יְהוֹשֻׁעַ בֶּן פְּרַחְיָה וְנִתַּאי הָאַרְבֵּלִי קִבְּלוּ מֵהֶם. יְהוֹשֻׁעַ בֶּן פְּרַחְיָה אוֹמֵר, עֲשֵׂה לְךָ רַב, וּקְנֵה לְךָ חָבֵר, וֶהֱוֵי דָן אֶת כָל הָאָדָם לְכַף זְכוּת: (ז) נִתַּאי הָאַרְבֵּלִי אוֹמֵר, הַרְחֵק מִשָּׁכֵן רָע, וְאַל תִּתְחַבֵּר לָרָשָׁע, וְאַל תִּתְיָאֵשׁ מִן הַפֻּרְעָנוּת:

תלמוד בבלי מסכת שבת דף קכז/ב ומעשה באדם אחד שירד מגליל העליון ונשכר אצל בעל הבית אחד בדרום שלש שנים. ערב יום הכפורים אמר לו תן לי שכרי ואלך ואזון את אשתי ובני. אמר לו אין לי מעות...תן לי בהמה, אין לי. תן לי כרים וכסתות, אין לי. הפשיל כליו לאחוריו והלך לביתו בפחי נפש. לאחר הרגל נטל בעל הבית שכרו בידו...והלך לו לביתו. אחר שאכלו ושתו נתן לו שכרו אמר לו בשעה שאמרת לי תן לי שכרי ואמרתי אין לי מעות במה חשדתני? אמרתי שמא פרקמטיא בזול נזדמנה לך ולקחת בהן. ובשעה שאמרת לי תן לי בהמה ואמרתי אין לי בהמה במה חשדתני? אמרתי שמא מושכרת ביד אחרים...בשעה שאמרתי לך אין לי כרים וכסתות במה חשדתני? אמרתי שמא הקדיש כל נכסיו לשמים. אמר ליה...כך היה...ואתה כשם שדנתני לזכות, המקום ידין אותך לזכות.