הימים הנוראים – מכתב לילדי

מאת מרב אושר

עובדת סוציאלית, פסיכותרפסטית לנוער ומבוגרים.

אם לשישה. מתגוררת בישוב מורשת שבמשגב.

   בתי חזרה מ"שם" ממה שהחברים שהיו איתה מכנים "שואה שתיים". קצת בהומור עצמי, לכאורה ממרחק. כמספרים אודות סרט המשך, לסרט הנורא כדי להרחיק ולו במעט את אדי הזוועה שנדבקו בהם באותו יום נורא.

   ללא אומר הרימו אלות היכו בראש בגב ובכל מקום העיקר שיכאב. משכו לנערות בשיער הטיחו ראש של זו בזו, דחפו וקיללו קללות שאוזן לא תשמע.

   בתוך הבתים הצטופפו להם הבנים. ישבו שורות שורות החזיקו ידם במחאה.  הקלגסים סוגרים את הבית אין יוצא ואין בא ואין גם מצלמה לתיעוד הזוועה. הנערים מבקשים לצאת, מתחננים, מרימים ידיים והם הארורים ללא רחם מכים את כולם. השפלה יהודית מוכרת עברו הנערים כאשר הפורעים דאגו למשוך להם  בפאותיהם ולקרוע לעיני כל את ציציותיהם.

   ארור זה שגידל חיות אלה. ששלח את הקלגסים היהודים והורה להם לפעול בנחישות ללא כל רגישות. הוא ידע כי ברגע שיותר לחיות אלה הרסן, האילוף יפעל את פעולתו, הדם יותר וישפך כמים.

   אל מול פורעי תרפ"ט החדשים והיד ששלחה אותם. אל מולם ניצת הזעם.

 אני מפצירה בכם ילדי, אל תמשיכו במעשה הבא. הבינו כי במעשכם בכוונותיכם הטהורות, הנכם כורתים את הענף עליו יושבים כולנו ובמקום צמיחת גאולתנו אתם והם במחול מטורף מביאים עלינו חלילה את חורבננו.

   עצרו לרגע והקשיבו...

   אנחנו הוריכם אשר חרטנו על דיגלו במשך שנים את הערך של ארץ ישראל. קידשנו אותו עד לרמה של שלשת האיסורים עליהם ימסור היהודי את נפשו. קידשנו את ההולכים ובונים. מקימים ישובים, כובשים כל פינה רעננה ובעיקר מכשירים בכוח פוליטי את מה שחלק גדול העם ראה כאסון נורא.

   כך עם השנים נטענו בעצמנו את התחושה כי אנחנו הם החלוצים לעם קדוש ההולכים לפני המחנה ומראים לטועים את דרכם. רק ששכחנו להתבונן לרגע לאחור ולבדוק אם יש מחנה בעקבותינו. לא התבוננו, לא בדקנו שהמחנה הגדול פנה לנו עורף והחל ללכת לכיוון אחר. המחנה הגדול, רובו של העם, לא ידע מדוע הוא כאן. יהדות ומסורת, ידע בסיסי של מי אני, פינו מקומם לנוער שגדל ללא כל שורש וחלקו אף עוזב את הארץ ללא כל כאב.

   ואנחנו דור ציוני דתי, ראינו רק את ציון ואותנו. גבהה נפשנו הסתגרנו ואמרנו אנחנו לפחות את נפשותינו נציל. נחיה בגטאות ביהודה ובשומרון, בגליל ובערים. נמשיך לראות עצמנו עם קדוש נתון לאידיאל והמה הם דור אשר לא ידע....

   השנאה בעבעה ומיאנו לראות. סירבנו לשמוע כי אנחנו במניפולציות ובתרגילי הישרדות פוליטיים, יודעים כי בכוח תעשה לך מלחמה וכך תנצח. הניכור רק העמיק.

   רק על קרקע של ניכור ושנאה דמכם הותר. ניתן לשבור ידיים ורגליים של נערים המניפים דגל לבן, לקרוע את פאותיהם וכל קרב וכליות לא יזעקו מרה והעם היושב בציון לא יניד עפעף.

   נהפוך הוא ילדי, אתם נראים בעיניו כשוטים אלימים אשר על חבל ארץ ארור נלחמים. כל דברכם הלוהטים הבאים מלבכם, על קדושה וחזון נשמעים בעיניו ובעיני הרוב כדיבורי שוטה או חמור מכך משוגע המסכן בפועלו את הכלל.

   גם להוא הגר בת"א יש אמת. כששתי האמיתות הולכות זו מול זו ללא פשרה, זהו הזמן הנורא. הנקודה ממנה תמשך ורק תגדל השנאה.

שנאה זו לא הייתה מתאפשרת על קרקע של הבנה, של הידברות, של התקרבות בין האמיתות השונות.

   כשאתם שואלים אותי אז מה את מצפה שנעשה? שנמשיך לראות חבלי ארץ ניתנים לאויב? נשב בחיבוק ידיים לא נעשה דבר למען הארץ? אני עונה כי אם תקומו אתם הנוער כאיש אחד ותודיעו בשקט כי די לכם. הבנתם כי הגזרה כבר יצאה, חלקי ארץ שיושבו ללא הסכמה פנימית אמיתית יינתנו לאויב. אתם לא תפעלו ולא תתנגדו אתם תחרישו. את מרצכם הטוב תפנו אל המקור. אל החסר הנורא. תתקרבו אל האחר, תגדילו תורה, תגרמו לאחר לרצות להתקרב אלכם.

   קול דממה דקה ישמע והעם היושב בציון יגיב בהפתעה. זוהי אפשרות מצוינת להתחיל בשיח. כשכך יקרה וכל אדם בישראל ידע מהי קדושת הארץ, מהי עיר האבות, מהי ירושלים, ויינק את יהדותו בחלב הורתו, כי אז לא יהיה צורך במלחמת אח באח, כי אז לא תקיא אותנו הארץ, כי אז נהייה ראויים לה.

   אני מפצירה בכם, בני, אל תשמעו לרבני שקר אשר שולחים אתכם באמירה כי אתם גיבורים המקריבים את עצמכם על מזבח האמת. היזהרו ברבנים המכירים את האמת ומפצירים בכם ללכת בה. לכו רק אחרי רבנים שבימים אלה אינם יודעים את התשובה המלאה שהמבוכה והברור היא נר לרגליהם. אלו רבני אמת השומעים את הקול העולה מרחבי העם מתערבב עם קולם. שומעים פעמי משיח עם קולות המציאות הדופקת ואינם יודעים בדיוק מהי הדרך...

   המדרש אומר:  "אחד שהיה מהלך בדרך עם דימדומי החמה ובא אחד והדליק לו את הנר וכבה, ובא אחר והדליק לו את הנר וכבה. אמר: מיכן והילך איני ממתין אלא לאורו של בוק"ר (פסיקתא דרב כהנא - פסקא כא אות ג)

   במבוכת החושך השוררת היום אין איש יודע כיצד להאיר את היום. לכו אחר הנבוכים, הספקנים, מחפשי הדרך, התועים בה. לא יתכן כי בעת הזאת יהיו מנהיגי דרך אשר ידעו בברור מהי הדרך הנכונה להביא את האור.

   חפשו אחר רב, מנהיג המוכן לחכות במבוכת החושך. אשר יהיה מוכן להרגיש כי גם הוא שרוי בחשיכה ולא רק אלו שמולו או לצדו. מנהיג אשר יהיה מוכן ללכת במבוכת החושך לגשש דרכו באפלה. מנהיג אשר למרות הזעם הנורא, השברים וזעקות הכאב על מה שנילקח בכוח האלה והשררה, יסייע לכם לעצור מתנועת נעוריכם ולא בכוח להביא את האור. 

   התעלמות הוריכם מלהקשיב לקול העם לקרעים הניבטים, לנוח על זרי דפנה של מנצחים, היא זו המאפשרת היום לידיים המחזיקות באלות לשבור את גבכם לנתץ את ראשכם ולפגוע בנשמותיכם.

   אל תמשיכו במעשינו ובמקום לחבר תקראו מתוך ייאושכם, להיפרד להקים את  מדינת יהודה. אל תיקחו על גבכם את המעמסה שללא משים הנחנו עליכם. אל תספגו את המכות שאנחנו במו ידינו יצרנו על כי לא רצינו לראות. אל תמשיכו לאכול את הפירות הבאושים שהאכלנו אתכם. הרימו עינכם לשמיים ובקשו מבורא עולם את הכוח להפסיק מהתנועה המובילה לקהות השניים, לחורבן. המשיכו בהליכתכם בעוצמה ובלהט הנפלא אך הרשו לעצמכם להרגיש כי הנכם מהלכים בדמדומי היום ובחשכה. שימרו בתוככם את ההבנה כי לא בכוח יפציע היום.