חודש והתחדשות.

המצווה הראשונה ראש חודש ראש חודשים

   המצווה הבאה נחשבת בעיני מפרשים רבים כמצווה הראשונה. ואחריה סידרת מצווות הקשורות כולן לחג הפסח. שמות י"ב (א) וַיֹּאמֶר ה' אֶל משֶׁה וְאֶל אַהֲרֹן בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם לֵאמֹר: (ב) הַחֹדֶשׁ הַזֶּה לָכֶם רֹאשׁ חֳדָשִׁים רִאשׁוֹן הוּא לָכֶם לְחָדְשֵׁי הַשָּׁנָה: וכן בפרק י"ג (ד) הַיּוֹם אַתֶּם יֹצְאִים בְּחֹדֶשׁ הָאָבִיב:

   רש"י: "אמר רבי יצחק לא היה צריך להתחיל התורה אלא מ' "החודש הזה לכם..." שהיא מצווה ראשונה שנצטוו בה ישראל...

   רמב"ן: "זו מצווה ראשונה שציווה הקב"ה את ישראל על ידי משה".

   רמב"ן "וטעם החודש הזה לכם ראש חודשים, שימנו אותו ישראל חודש ראשון, וממנו ימנו כל החודשים שני ושלישי עד תשלום השנה בשנים עשר חודש, כדי שיהיה זה זיכרון בנס הגדול, כי בכל עת שנזכיר החודשים יהיה הנס נזכר... כך הזכירה ביציאת מצרים... שאין המניין הזה לשנה, שהרי תחילת שנותינו מתשרי... אם כן כשנקרא לחודש ניסן ראשון ולתשרי שביעי, פתרונו ראשון לגאולה ושביעי אליה וזה טעם ראשון הוא לכם שאיננו ראשון בשנה אבל הוא ראשון לכם...

   מצווה זו היא גם מצוות ההתחדשות. עליה לומדים גם מתוך בסדר קדוש לבנה שאנו מבצעים בתחילת כל חודש אנו לומדים מן התפילה: "בָּרוּךְ אַתָּה ה' אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם. אֲשֶׁר בְּמַאֲמָרוֹ בָּרָא שְׁחָקִים. וּבְרוּחַ פִּיו כָּל צְבָאָם. חֹק וּזְמַן נָתַן לָהֶם שֶׁלֹא יְשַׁנּוּ אֶת תַּפְקִידָם. שָׂשִׂים וּשְׂמֵחִים לַעֲשׂוֹת רְצוֹן קוֹנָם. פּוֹעֵל אֱמֶת שֶׁפְּעֻלָּתוֹ אֱמֶת. וְלַלְּבָנָה אָמַר שֶׁתִּתְחַדֵּשׁ. עֲטֶרֶת תִּפְאֶרֶת לַעֲמוּסֵי בָטֶן שֶׁהֵם עֲתִידִים לְהִתְחַדֵּשׁ כְּמוֹתָהּ. וּלְפָאֵר לְיוֹצְרָם עַל שֵׁם כְּבוֹד מַלְכוּתוֹ: בָּרוּךְ אַתָּה ה' מְחַדֵּשׁ חֳדָשִׁים: אלוהים גם ברא את המאורות כך שלא ישנו את תפקידם אבל בו זמנית נתן רשות ללבנה להתחדש.  וכך גם אנחנו. מצד אחד אנו מה שאנו, לא משתנים! אבל גם יכולים להתחדש, להתפתח, לצמוח. התחדשות זו היא כמו מעשה בריאה עצמי שהוא חיקוי למעשה האל.

   בכל חודש מחדש אנו נזכרים שהחודש הזה הוא שלנו להתחדשות וצמיחה. "החודש הזה לכם" אמר ר' יהושע בן לוי: למה הדבר דומה? למלך שהיה לו אורלוגין. (שעון) כיון שעמד בנו על פרקו, אמר לו: בני, עד עכשיו אורלוגין זה היה בידי, מעכשיו מסור הוא לך. כך הקדוש ברוך :הוא היה מקדש חדשים ומעבר שנים; כיוון שעמדו ישראל, אמר להם: עד עכשיו חשבונם של חדשים ושל שנים בידי, מכאן ואילך הרי הם מסורים לכם. (תנחומא מתוך ספר האגדה)

   עגנון בסיפרו "שירה" מנסח זאת כך: "בניסן נגאלו ישראל, וכל שנה ושנה כשאותם הימים מגיעים כביכול נותן  דעתו על ישראל שמא הגיעה עת גאולתן, יודעים זאת כל הברואים ומשפרים את מעשיהם, שאם יזכו, יזכו אף הם עת גאולתן של ישראל לגאולה שלימה."

   נברך ומתוך פיוט למוצאי שבת שבו אנו מוצאים איזכור לראש החודש. בְּמוֹצְאֵי יוֹם מְנוּחָה. הַמְצִיא לְעַמָּךְ רְוָחָה...יְהִי הַשָּׁבוּעַ הַבָּא. לִישׁוּעָה וְלִרְוָחָה...יְהִי הַחֹדֶשׁ הַזֶּה. כִּנְבוּאַת אֲבִי חוֹזֶה...וְיִשָׁמַע בְּבַית זֶה. קוֹל שָׂשׂוֹן וְקוֹל שִׂמְחָה: חָזָק יְמַלֵּא מִשְׁאֲלוֹתֵינוּ. אַמִּיץ יַעֲשֶׂה בַּקָּשָׁתֵנוּ. וְהוּא יִשְלַח בְּכָל מַעֲשֵׂה יָדֵינוּ. בְּרָכָה וְהַצְלָחָה...

שבוע טוב

יששכר