| תוכן: | לאחרונה הכרתי מישהו מדהים, נפש נעלה אשר אעיז ואומר כי היא נעלה. הוא היה איש ישיבה ולאחר כמה שנים החליט שזה ריק מידי בשבילו והתחיל ללמוד חסידות. אנחנו ידידים טובים ודיברנו שהוא ילמד אותי פנימיות. הוא עושה את זה בדרך נעימה וקלה. כי הוא יודע שיש לי כמה אנטי. אחרי שבועים נפגשנו והוא נתו לי שני דברים. איזשהו דף בקשר לגאולה ומגזין בית משיח. ידעתי שאני לא אקרא את זה כי יש לי כמה בעיות לא פתורות עם מי שלמעלה. גם לא מאמינה ממש. כמובן הופתעתי שניזונתי מהחוברת הזו וסיימתי את כולה תוך יומיים, שלושה. אתמול דיברנו קצת ועלה נושא יום הכיפורים. אולי בדקתי אותו אולי סתם רציתי לעצבן וסיפרתי לו על חטאי המרובים ביום שבו כולם אמורים לחפר על חטאיהם. הוא לא לקח את זה קשה, אפילו השתעשע. הוא אמר לי שזוהי דרכי. כאשר ניתקנו את השיחה. ישבתי והדבר היחיד שעלה לראשי הוא היום הזה והתחלתי לבכות. אחרי שלושה שבועות שאני ניזונה מהנפש הטובה שנחשפה אלי, אחרי שלושה שבועות שאני בערך ברקיע השביעי, שלושה שבועות של כוחות שבכלל הייתי בטוחה שנגמרו לי מזמן. אחרי כל זה ישבתי ובכיתי כמו שבחיים לא בכיתי. כמו ילדה קטנה. כמו מישהי שאבד לה הדבר היקר ביותר שיש לה. בכיתי תחילה על כל נושא יום כיפור. אח"כ כל כך נבהלתי מזה שזה בכלל משנה לי וכואב לי כל כך שהתחלתי לבכות מתוך פחד. מה קרה לי מעולם זה לא הזיז לי, לא הרגשתי רע עם מה שהיה באותו היום. מה קרה פתאום? אולי מישהו יכול לומר לי מה קורה איתי למה הגבתי בצורה כזו? אני פוחדת כמעט עד מוות לחזור בתשובה. אני יודעת שאלו לא חיים בשבילי ואני בטוח ירגיש חנוקה. אני חוששת. ממה שקורה לי... מישהו... |
מנהלי הפורום
יששכר עשת
לאשכול הקודם
לאשכול הבא
חזרה לארכיון
יעלי נתן
יעלי,
שלח דואר לענת תנעמי
הודעות נוספות בפורום
יעל בוקר טוב.