הי אורית

מספר ימים אני הולך עם הדברים שכתבת. אני קורא עצב, מלווה בכאב. אני קורא את ההרגשה של רחם להשכיר, של שימוש בגופכן, של ניצול השתמש וזרוק. אני נזכר בתופעה של גברים מבוגרים שזונחים את נשותיהם למען צעירות יותר. זה מקומם אותי.

אני מבקש לפתוח את הנושא "אמהות". ובעצם הנושא הוא האדם שהוא גם אישה גם אם. המחפש בעולמנו ביטחון מפני בדידות אפשרית, אובדן המשמעות, אובדן חירות ומוות ונכות נפשית ופיזית.

אישית בחיי האישיים, יש לנו ארבעה ילדים, שלוש בנות ובן. במילים אחרות אני מלווה שותף לחיים של ארבע אמהות.

לפני כשנה הוזמנתי לנהל מפגשים בתוכנית "אם לאם" שהיא פרויקט של חונכות שמסייעות לנשים אחרי לידה. דרך המפגשים שהיו לי איתן למדתי רבות על אמהות.

פתחתי בקטע משיר  של ביאליק על אימו:

אמי זיכרונה לברכה,

הייתה צדקת גמורה.

ובאלמנותה ענייה מרודה.

ויהי ערב שבת,

החמה מראש האילנות,

ובבית לא נר לא סעודה.

בדקה ומצאה עוד מעשה ניסים,

שתי פרוטות.

הלחם אם הנרות?

פסחה רצה,

ותשב ובידה הצנומה,

משאת הקודש...

שאלתי את הבנות, מה בחרה אימו של ביאליק על פי שירו? שאלתי מה הן היו בוחרות?

אני מציע שאלה זו כפתיחה לתפיסה הגבר את האם. ותפישת האישה את האמהות.

ליוסי ולאחרים מה היהדות מציעה בעניין אמהות?

תודה לך אורית.

יששכר