שלום לכולם

הנושא שפותח בפורום תומצת כאן והוכנס במלואו לדפית "סבל ומשמעותו" בתיקיה "טיפול פסיכולגי יהודי". מוזמנים לשתף אחרים ולהרחיב.

תודה לכולם

יששכר

סבל ומשמעותו

הביאו דסי אשר, לאה,  נועה יששכר, יוסי ארן, מאשה מטיס שריד, אורלי מרדר,

1. הסבל הוא לא בהכרח משהוא שעלינו לקדש אותו, לשאוף אליו, להקדיש לו פילוסופיה. המצדיקה את קיומו.

2. היהדות, כך נראה איננה מקדשת סבל. למשל איננה מרשה נזירות אלא באופן סמלי. אחרי תקופת בית שני השתנו פני הדברים. לא אחת אנו מוצאים זרמים ביהדות שמקדשים סבל, עוני רב, וחיים בצמצום?

ספר במדבר פרק ו תורת הנזיר: (ב)... אִישׁ אוֹ אִשָּׁה כִּי יַפְלִא לִנְדֹּר נֶדֶר נָזִיר לְהַזִּיר לַה': (ג) מִיַּיִן וְשֵׁכָר יַזִּיר חֹמֶץ יַיִן וְחֹמֶץ שֵׁכָר לֹא יִשְׁתֶּה וְכָל מִשְׁרַת עֲנָבִים לֹא יִשְׁתֶּה וַעֲנָבִים לַחִים וִיבֵשִׁים לֹא יֹאכֵל: (ד) כֹּל יְמֵי נִזְרוֹ מִכֹּל אֲשֶׁר יֵעָשֶׂה מִגֶּפֶן הַיַּיִן מֵחַרְצַנִּים וְעַד זָג לֹא יֹאכֵל: (ה) כָּל יְמֵי נֶדֶר נִזְרוֹ תַּעַר לֹא יַעֲבֹר עַל רֹאשׁוֹ עַד מְלֹאת הַיָּמִם אֲשֶׁר יַזִּיר לַה' קָדֹשׁ יִהְיֶה גַּדֵּל פֶּרַע שְׂעַר רֹאשׁוֹ: (ו) כָּל יְמֵי הַזִּירוֹ לַה' עַל נֶפֶשׁ מֵת לֹא יָבֹא: (ז) לְאָבִיו וּלְאִמּוֹ לְאָחִיו וּלְאַחֹתוֹ לֹא יִטַּמָּא לָהֶם בְּמֹתָם כִּי נֵזֶר אֱלֹהָיו עַל רֹאשׁוֹ: (ח) כֹּל יְמֵי נִזְרוֹ קָדשׁ הוּא לַה':

3. איוב דורש תשובה מאלוהים על סבלו. אלוהים עונה לו בין השאר תשובה המבהירה שמשמעות הסבל נסתרת מענינו. כבני אדם אנו יכולים לחשוב על סבל כעונש על חטאנו? או כניסיון שבו עלינו לעמוד. מאין "טירונות" המכשירה אותנו לקראת יעודנו. אלוהים אומר לנו שזה לא הכל.  

"איפה היית ביוסדי ארץ, הגד אם ידעת בינה... המימך ציוית בוקר, ידעת שחר מקומו. לאחוז בכנפות הארץ ינערו רשעים ממנה... הבאת עד נבכי ים ובחקר תהום התהלכת. הניגלו לך שערי מות ושערי צלמות תראה... איזה דרך יכן אור וחושך אי זה מקומו" (איוב, מ.)

4. לא סתם נאמר לחווה "בעצב תלדי בנים", לא כעונש על אכילת התפוח אלא כמחיר שיש לשלם על התפתחות התודעה. כי הסבל תמיד קשור בהתעוררות של תודעה. רק כשכואב לנו משהו אנו מתעוררים לעובדה שהוא בכלל ברשותנו, אם זה איבר בגוף או מצב בחיים.

5. לידה זהו המצב הארכיטיפי של שינוי ובשינוי תמיד יש מידה של סבל וכאב. לא סתם קראו לכאבים של הלידה "צירים", שכן הם פותחים לנו דלת לעולם שעדיין לא הכרנו.

6. בחברה שלנו מצד אחד מקדשים את הסבל ומצד שני לא נותנים לו בכלל מקום של כבוד. כל כך מהר מפיגים, משככים, מסירים, ומתייחסים לכאב בשליליות, עד שלא מאפשרים לנו להרוויח את פירות הכאב וסבל - את המודעות שלה אנחנו כל כך זקוקים, את הגדילה שאנחנו מבקשים.

7. לפעמים התודעה כל כך מכאיבה שעסוקים בסבל ובכאב ולא בהתפתחות. אדם  כואב עסוקה פחות בפילוסופיה, ב"רוחניות", ויותר ב"גשמי" של הכאב. התודעה כל כך עסוקה בסבל או בכאב עצמו, עד כי לא נותר מקום לאתר ולפוגג את מקור הסבל?

8. יש להבחין בין כאב לבין סבל הכאב הוא הוא מעורר התודעה הגדול, הוא המנגנון המתריע שמשהו לא בסדר, פיזית או אחרת, וצריך לאתר, לטפל, לתקן. ואילו הסבל הוא אחת מדרכיו של הנזיר להסתגף.

9. המחקר הרפואי מצדד היום בשיכוך כאבים. הטענה היא שהכאב מחליש את הגוף ואת כוח ההתמודדות שלו.

10. הסבל שאותו אנו חווים אולי מחייב אותה להפעיל מנגנוני דיסונאנס קוגניטיבי על מנת לתת לו פשר נסבל. בלעדי משמעות העינוי הנפשי בעקבותיו הוא בלתי נסבל כנראה. אנו יצורים מחפשי משמעות.

11.  יתכן שכאב לידה למשל וכאב בכלל אינו עונש על חטאים. מן המחקר בנושא הכאב אנו מזהים תרבויות שבהם משמעות אחרת לכאב מובילה לחוויית כאב שונה לחלוטין. כלומר חווית הכאב מושפעת כרוכה גם מן הפרשנות.

12.  מדווחות נשים שכאשר תנאי הלידה הם תומכים צירי הלידה, לא רק שהם כאב נסבל, אלא שהם טומנים בחובם הפתעה נעימה. אוהבי הביולוגיה יאמרו שאין זה אלא הסרוטנין המופרש בגוף כתוצאה מרמות גבוהות של כאב שגורם לנו להרגיש כל כך היי... הצירים, כשהם נחווים כהלכה, פותחים עבורנו לא רק את צוואר הרחם אלא גם את שערי הרוח. אם כך, כאב, לא על מנת להסתגף, אלא על מנת להיפתח ולפגוש אלוהים.

13. נראה שסבל הוא גם שעור בצניעות. כשהוא קיים אנו נזכרים להודות על רגעים בלעדיו. אם נזכור אותו כשירווח לנו, נמשיך להודות לבורא עולם על חסד קיומנו בלעדי סבל ויוכפל חסדנו.