כחלק מלימודי לתואר ראשון אני חונך ילד בכיתה ו' (נקרא לו ק). לק' יש בעיה של הערכה עצמית מאוד נמוכה בבית הספר. שנה שעברה היו לו הרבה מקרי אלימות כלפי הילדים בבית הספר ונראה שהוא מנסה להיות לא מי שהוא באמת ומחפש את החיזוק והקבלה החברתית שבד"כ מקבלים הספורטאים, בעלי הבטחון הגבוה וכמו שאמא שלו אמרה "מי שהולך עם עגיל".
לק' אין חברים קרובים וזו אחת הסיבות שהצמידו לו חונך.
ק' מוכשר מאוד בשירה נגינה וכתיבה ובכלל מתחבר לצד ההומאני שבו למרות שיש לו גם יכולות ראליות מרשימות.
קיבלתי את הרושם שאביו (קצת מאצ'ואיסט) לא מרוצה מענין השירה ובשנה האחרונה ק' עזב את המקהלה והתחיל בלימודי ספורט כדורי ואני חייב לומר שהוא ממש לא מתפקד על המגרש כמו עם מיתרי הקול והגיטרה.
אמא שלו לעומת זאת מנסה לדחוף אותו לעשות מה שהוא אוהב ומעודדת את הצדדים החזקים שלו
ק' חשוב לי מאוד ואני מנסה למצוא דרכים לעזור לו להתגבר על המכשול של קבלה עצמית מעבר למה שהחברה רוצה (או מה שהוא חושב שהחברה רוצה)
מנהלי הפורום
יששכר עשת
לאשכול הקודם
לאשכול הבא
חזרה לארכיון
תומר, ראשית עלי לאמר
לתומר-הגדרה
שלח דואר ליואלה פוקס
הצג כרטיס ביקור
הודעות נוספות בפורום