הי לכולם

מושון האיר את עיני לענין חשוב. את פרשת השבוע המלאה שתיקרא בשבת הבאה, טועמים ושונים כבר במוצאי שבת ובימי שני וחמישי ואז קוראים אותה במלואה ומעמיקים בה בשבת הבאה.

על מנת שנתאחד בלימוד משותף גם בסדר השבוע תופיע פרשת השבוע כבר בתחילת השבוע. מוזמנים להעמיק להעמיק להעמיק לקראת השבת הבאה עלינו לטובה.

שבוע טוב

יששכר

פרשת השבוע למבוגרים, מתבגרים וילדים, לשיחה במשפחה ובין חברים, תשס"ה.

פרשת תולדות. בראשית פרקים כ"ה פסוק י"ט – כ"ח פסוק ט'

חומר ורוח, רוח וחומר. אין עדיפות זה על זה.

  אם עוקבים אחרי המדרש בספר הזוהר, מגלים היפוך יוצרות. שוב לא ניתן להבחין מי אשם ומי זכאי, מי צודק ומי טועה? ומכאן שיש מספר אפשרויות: א. אין אמת בכלל, הכול מותר. ב. שניהם חשובים ובשניהם יש אמת, ולכן כל אחד והאמת שלו. ג. השילוב בין שניהם הוא הקירוב לאמת.

   נראה כיצד מוביל אותנו ספר הזוהר.

   מה פירוש: "ויתרוצצו הבנים בקירבה"? אלו הם שני מבני הגוף, הרוח/יצר הטוב והחומר/יצר הרע. ולמה התרוצצו? לחפש את יצר הרע שנעלם. והאם בכלל צריך את החומר/יצר הרע? איזו שאלה, הנה הוא רק נעלם וכבר כוחם של החומר והרוח נשבר.  ואז האדם ממש מאבד את טעם החיים ושואל? למה זה אנוכי, למה נבראתי? שאלה קשה זו שואלים ודורשים את אלוהים.

   הזוהר קובע: החומר/הכבד והרוח/הלב, שניהם גאים, כלומר בשניהם אמת וערך. אי אפשר לדעת מה תלוי במה, הלב בכבד או הכבד בלב. הכבד הוא עשיו, שצד צייד והלב הוא יעקב החושב, יושב אהלים ולומד תורה.

  חשבתם שהכול ברור? לא ולא. הנה כאן בדיוק מתהפכות היוצרות. מה עושה יעקב? "ויזד יעקב נזיד" ומהו הנזיד? נזיד במובן של זדון/מחשבות, כלומר הנזיד הוא פרשנות יעקב לתורה. הנזיד הוא מזון רוחני שיעקב יודע להכין.

   אומר עשיו ליעקב: עד שאתה מהרהר בדברי תורה, הרהר באכילה ובשתייה כדי  לקיים גופך. זה האדום האדום הזה, הדם, שדרך הכבד משוגר לכל האיברים. כי ללא הדם אין חיים והדם הוא גם הנפש.

   הכול ממשיך להתהפך. עשיו אומר שהוא עייף בלא אכילה ושתיה. אבל מבקש מיעקב את הנזיד שהיא התורה, כלומר הוא צמא לדבר תורה. ההיפוך ממשיך הלאה. יעקב הרעב חושב על אוכל. מבקש מעשיו את הנתח המובחר של הבשר הראשון/הבכורה. עשיו הוא זה שמגלה איפוק ומבקש תמורת נתח הבשר הטוב/ הבכור דבר תורה/נזיד.

   והעניין מסתיים בסימן שאלה. ידוע שהעבדים אינם אוכלים עד שהאדון אוכל. אבל מיהו האדון? החומר או הרוח. ולמי אנו עבדים, לרוח או לחומר? איך מבררים מי אשם ומי זכאי, מי טועה ומי צודק? ואם אלו שני לאומים? ואם אלו אדם לאדם? ברוח הזוהר מבינים אחרת את אמירת עשיו: (לב)...הִנֵּה אָנֹכִי הוֹלֵךְ לָמוּת וְלָמָּה זֶּה לִי בְּכֹרָה: כלומר לנוכח המוות נשאלת השאלה למה לנו את החלק הטוב? הבה נעמיק חקור בעשווים וביעקובים שסביבנו.

בראשית פרק כה

(כא) וַיֶּעְתַּר יִצְחָק לַה' לְנֹכַח אִשְׁתּוֹ כִּי עֲקָרָה הִוא וַיֵּעָתֶר לוֹ ה' וַתַּהַר רִבְקָה אִשְׁתּוֹ: (כב) וַיִּתְרֹצֲצוּ הַבָּנִים בְּקִרְבָּהּ וַתֹּאמֶר אִם כֵּן לָמָּה זֶּה אָנֹכִי וַתֵּלֶךְ לִדְרֹשׁ אֶת ה': (כג) וַיֹּאמֶר ה' לָהּ שְׁנֵי גוֹיִם בְּבִטְנֵךְ וּשְׁנֵי לְאֻמִּים מִמֵּעַיִךְ יִפָּרֵדוּ וּלְאֹם מִלְאֹם יֶאֱמָץ וְרַב יַעֲבֹד צָעִיר: (כד) וַיִּמְלְאוּ יָמֶיהָ לָלֶדֶת וְהִנֵּה תוֹמִם בְּבִטְנָהּ: (כה) וַיֵּצֵא הָרִאשׁוֹן אַדְמוֹנִי כֻּלּוֹ כְּאַדֶּרֶת שֵׂעָר וַיִּקְרְאוּ שְׁמוֹ עֵשָׂו: (כו) וְאַחֲרֵי כֵן יָצָא אָחִיו וְיָדוֹ אֹחֶזֶת בַּעֲקֵב עֵשָׂו וַיִּקְרָא שְׁמוֹ יַעֲקֹב וְיִצְחָק בֶּן שִׁשִּׁים שָׁנָה בְּלֶדֶת אֹתָם: (כז) וַיִּגְדְּלוּ הַנְּעָרִים וַיְהִי עֵשָׂו אִישׁ יֹדֵעַ צַיִד אִישׁ שָׂדֶה וְיַעֲקֹב אִישׁ תָּם יֹשֵׁב אֹהָלִים: (כח) וַיֶּאֱהַב יִצְחָק אֶת עֵשָׂו כִּי צַיִד בְּפִיו וְרִבְקָה אֹהֶבֶת אֶת יַעֲקֹב: (כט) וַיָּזֶד יַעֲקֹב נָזִיד וַיָּבֹא עֵשָׂו מִן הַשָּׂדֶה וְהוּא עָיֵף: (ל) וַיֹּאמֶר עֵשָׂו אֶל יַעֲקֹב הַלְעִיטֵנִי נָא מִן הָאָדֹם הָאָדֹם הַזֶּה כִּי עָיֵף אָנֹכִי עַל כֵּן קָרָא שְׁמוֹ אֱדוֹם: (לא) וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב מִכְרָה כַיּוֹם אֶת בְּכֹרָתְךָ לִי: (לב) וַיֹּאמֶר עֵשָׂו הִנֵּה אָנֹכִי הוֹלֵךְ לָמוּת וְלָמָּה זֶּה לִי בְּכֹרָה:

ספר הזוהר לפרשת תולדות, המדרש הנעלם.

"ויתרוצצו הבנים בקירבה" אלו שני בניני הגוף.

מה הטעם ויתרוצצו? משום שהלב התרוקן, נשכח ממנו יצר הרע.

ויתרוצצו? שאלו: היה צריך לו?

אלא אמר רבי הונא ויתרוצצו? וישברו. כלומר נשבר כוחם וחילם.

אמר רבי יהודה: הגוף מהו אומר? אם כן, למה זה אנכי ולמה נבראתי. מיד ותלך לדרש את ה'.

"ויאמר לה שני גויים בבטנך ושני לאומים" וגומר. אלו השני גאים הכבד והלב.

רבי יוסי אומר: המוח והלב.

רבי יהודה אמר: המוח אין בכלל זה. נלמד שכתוב בבטנך והמוח אינו בבטן אלא בראש.

ושני לאומים? ממעיך יפרדו ורב יעבוד צעיר, זהו הכבד. שהוא רב וגדול. והוא משמש לפני הלב שאמר רבי יהודה: הכבד קולט הדם ומשמש בו לפני הלב...

רבי ייסא אמר: בא וראה הכבד. הוא הצד ציד והוא צד בפיו והלב הוא החושב והוא יושב אהלים, זה הוא שכתוב ויזד יעקב נזיד. חושב מחשבות נושא ונותן בתורה...

והוא אומר ללב: עד שאתה מהרהר בדברים אלו בדברי תורה. הרהר באכילה ובשתיה. לקיים גופך, זה הוא שכתוב ויאמר עשיו אל יעקב הלעיטני נא מן האדום האדום הזה. כי כן דרכי לבלוע הדם ולשגר לשאר האיברים, כי עייף אנוכי בלא אכילה ושתיה.

והלב אומר תן לי הראשון והמובחר מכל מה שתבלע. תן לי את בכורתך לי, התאפקות התאווה.

בעוד שהלב מהרהר וחושב במאכל, בולע הכבד. שאלמלא אותו כיסוף והרהור הלב במאכל, לא יוכלו הכבד והאיברים לבלוע, שאמר רבי יוסי: כן דרך העבדים שאינם אוכלים עד שהאדון אוכל.