מאת: | אריאל | תאריך: | 25/11/2005 11:41 |
נושא: | לרדת אל המטופל | תוכן: | שלום לכולם . אני מתנצל על ההעלמות הארוכה. זו אחת הפעמים הבודדות שאני מוצא זמן לנשום בין הלימודים , הטיפולים, ישיבות הצוות, העבודה ... עמוס, אבל ב"ה אין תלונות עייפים אך מרוצים.
רציתי להעלות לדיון סוגיה שעלתה בעקבות אחת מישיבות הצוות במקום בו אני עושה את הפרקטיקום. בישיבת הצוות תואר טיפול של אחד הפסיכולוגים שסבב בחלקו הגדול סביב המשאלות המיניות של המטופל וביצועיו בחדר המיטות. נדמה היה לי שככל שהתארכה הצגת המקרה הלכה הבוטות והוולגריות וגברה עד שממש היה קשה לי לשמוע אותם. הביטויים המעודנים יחסית הפכו עם הזמן לדיבור גס ו"רחובי". מאוד התלבטתי אם להעיר לאחר הפגישה לאחת הפסיכולוגיות ש"הגדילה לעשות". נדמה היה לי שהדיון (ההכרחי) במיניות מוציא מהאנשים ,ואני בכללם, דברים לא טובים.
מצד שני, העלתה פסיכלוגית אחרת ששטחתי את התלבטויותי בפניה, שחשוב להשתמש בלשון בו השתמש המטופל,גסה ככל שתהיה , כדי לתת מקום לעולמו הנפשי מבלי לעדן ולהגביל אותו. בבחינת "עמו אני בצרה " .
מה דעתכם בעניין ? מה אתם מרגישים שהטיפול מוציא מכם ? |
|