כאשר מישהו נתקף בדלקת ריאות, איך יודעים שהוא חולה? ברור שסימני המחלה הם אלו המראים (גם להדיוטות) שהוא חולה. כי מופיע שיעול כבד, כי מופיע חום גבוה וכולי...
מבחינה זו מחלת נפש היא מחלה ככל המחלות. גם לה יש סימנים. למשל, חוסר תיאבון, נדודי שינה, פסימיות מוקצנת וממושכת, חולשה כללית... והרי לנו דיכאון כלשהו בעיצומו.
בדלקת ריאות אפשר לדכא את סימני המחלה על ידי תרופות שונות. או אז, החום יירד והשיעול כמעט ייכחד והחולשה תפוג קמעה. האם אלו הם סימנים להיעלמות המחלה כליל?
לא ולא! שהרי למחלה יש סיבה עמוקה. הן דלקת ריאות נובעת מחיידק או מוירוס, ועד שלא ימוגר התוקף הפנימי והנסתר לא תיעלם המחלה. כל עוד הוא שוכן בגוף יחזרו הסימנים אחרי שתפוג השפעת התרופות המשככות את סימני מחלה.
גם למחלות נפש יש סיבה. בדרך כלל זו רגישות ופגיעות האדם ביחס למציאות. כי חולשת המבנה הנפשי שלו, הלא היא חולשת האישיות (זו המנהלת בקביעות את התנהגותו/תגובותיו לגירויי המציאות) היא זאת שאינה מאפשרת לו להגיב ללחצים באופן יעיל. לכן הוא קורס ונופל למערכת סימני מחלה (התנהגויות שאינן יעילות).
לפיכך, אם רוצים להכחיד את מחלת הנפש מהשורש צריך לטפל קודם בחולשת האישיות. צריך לחזק את המבנה. למשל, צריך לשחרר את החולה מהתקיעות ההתפתחותית בה הוא שרוי מקטנותו שהרי היא הגורם האמיתי לחולשת המבנה כולו. כלומר, יש צורך לבגר את האדם באמצעים מלאכותיים, אחרי שכבר מזמן עבר הגיל בו אמור היה להתבגר.
אולי גם על זה נאמר: "נער הייתי וגם זקנתי..." |