מאת: | אמיר | תאריך: | 4/10/2005 01:10 |
נושא: | מותר להיות פרובוקטיבי ולהשוות דת עם הפרעה נפשית? | תוכן: | כתב מרקס ולטעמי בצדק שהדת היא פסיכוזה להמונים. רבות מההתנהגויות הדתיות - למשל המנעות מהדלקת אור בשבת הן פוביות (הם מפחדים מאלוהים) בעוד אחרות כגון ספירת שש שעות בין אכילת בשר וחלב הן קומפולסיות, שלא לדבר על התפילה שהיא לא התנהגות קומפולסיבית אלא גם גוזלת שעתיים יקרות בכל יום מאנשים מאמינים.
האמונה הדתית, מעבר להיותה חסרת שחר מבחינה מדעית, מובילה להתנהגות כושלת שתוצאותיה קטסטרופליות למתנהג. לדוגמא - נסיונותיהם הפתטיים של אנשי גוש קטיף לעצור את ההתנתקות בתפילה. לא שכחתי איך חנן פורת וחבריו אמרו פעמים רבות שהיה לא תהיה כי יש אלוהים. האם יש מצב שיכירו בעובדה כי מהניסוי המדעי העגום הזה התוצאה החד משמעית היא שכנראה אין אלוהים?
שאלה אחרת מופנית בעיקר לפסיכולוגים דתיים, היא כיצד אתם יכולים לטפל באובססיות וקומפולסיות כאשר חייכם הן קומפולסיה אחת גדולה. זאת ועוד, האם תסכימו לקרוא לילד בשמו ולהודות שהתנהגות דתית היא הפרעה נפשית חמורה? האם לא טעו הפסיכיאטרים מחברי ה-DSM שנכנעו (כמו רבים מאיתנו...) ללחץ של הלובי הדתי ולא כללו דת ברשימת ההפרעות רק כי היא לכאורה שכיחה (הרי גם כל הפרעות האישיות הן מאוד שכיחות). אשמח לשמוע תגובות
|
|