פסיכותרפיה וריפוי ברוח יהודית


ארכיון: פסיכותרפיה וריפוי ברוח יהודית


רמת אבטחה: פתוח לכולם (השתתפות לחברים שנרשמו בלבד)

 
 עבור לאשכול הדיון הקודם לאשכול הקודם | עבור לאשכול הדיון הבא לאשכול הבא | חזרה לפורום חזרה לארכיון
מאת:הצג את כרטיס הביקור של צבי ג צבי ג   [שלח דואר | הודעות נוספות בפורום]תאריך:1/10/2005 22:59

נושא:

על שוני מיני כתוצאה מרף עונג גבוה- תובנה פסיכולוגית של הרמב"ן מפרשת השבוע
תוכן:

בפרשת ניצבים (כ"ט י"ז-י"ט) נאמר: "פן-יש בכם איש או-אשה או משפחה או-שבט אשר לבבו פנה היום מעם יהוה אלהינו ללכת לעבד את-אלהי הגוים ההם פן-יש בכם שרש פרה ראש ולענה. והיה בשמעו את-דברי האלה הזאת והתברך בלבבו לאמר שלום יהיה-לי כי בשררות לבי אלך למען ספות הרוה את-הצמאה. לא-יאבה יהוה סלח לו... "

הפרשנים הראשונים דנים מה הכוונה במילים "למען ספות הרווה את הצמאה" רש"י מסביר שאלו אינם דברי החוטא המביעים סיבה לרצונו ללכת בשרירות ליבו אלא התוצאה. כלומר החוטא אומר "שלום יהיה לי, כי בשרירות ליבי אלך" אך הקב"ה עונה לו "בגלל שאתה חוטא במזיד (="צמאה") אני אפרע ממך גם על השוגג (="רווה"), העונש שתקבל יהיה גם על החטאים שעשית בשוגג וגם על החטאים שעשית במזיד"

לרמב"ן יש פירוש שונה. הוא אומר שההחוטא הנוכחי מביא את עצמו לידי תאווה, מעורר בעצמו תאווה לחטא למרות שהוא כבר שבע- "רווה", ואעתיך את לשונו:

" התאוה הגוברת ומתחזקת בלב תקרא שרירות, כלשון חכמים (בבא בתרא קס ב) שריר וקיים, וכן בשרירי בטנו (איוב מ טז):

ופירוש למען ספות הרוה את הצמאה - להוסיף השבעה (=מלשון שובע) עם המתאוה, כי נפש שבעה תקרא רוה, כענין "ורויתי נפש הכהנים דשן ועמי את טובי ישבעו" (ירמיה לא יג), "והיתה נפשם כגן רוה" (שם פסוק יא), והמתאוה תקרא צמאה, צמאה לך נפשי (תהלים סג ב).

והטעם, כי נפש האדם הרוה שאיננה מתאוה לדברים הרעים לה, כאשר תבא בלבו קצת התאוה והוא ימלא תאותו אז יוסיף בנפשו תאוה יתירה ותהיה צמאה מאד לדבר ההוא שאכל או שעשה יותר מבראשונה, ותתאוה עוד לדברים רעים שלא היתה מתאוה להם מתחלה. כי המתאוה לזמת הנשים היפות, כשיהיה שטוף בזמתן תבואהו תאוה לבוא על הזכר ועל הבהמה, וכיוצא בזה בשאר התאוות, וכענין שהזכירו חכמים (סוכה נב ב) משביעו רעב מרעיבו שבע. ולכך יאמר הכתוב בהולך בשרירות לבו, שהוא אם ימלא נפשו בתאוות השרירות והחזקות עליו אשר היא צמאה להם, יוסיף נפשו הרוה עם הצמאה, כי יתאוה ויצמא למה שהיה שבע ממנו וכאשר השביע נפשו בו"

אני מבין מדבריו שמדובר כאן באדם שכבר שבע מכל התאוות והוא מחפש כבר "ריגושים חדשים". רף העונג שלו גבוה ודברים שבעבר סיפקו אותו- היום כבר לא. הדוגמא שהרמב"ן מביא היא מנושאים מיניים, למרות שהעיקרון נכון גם לנושאים אחרים (אדם שהתרגל למלונות חמישה כוכבים- יחפש רף גבוה יותר).

שמעתי פעם מפסיכולוג קליני מפורסם שמהתרשמות קלינית שלו מנסיונו עם "גבוליים" לרבים מאוד מהם יש נטיות הומוסקסואליות או דו מיניות בגלל הדחף העצום שלהם ל"קשר" מכל סוג שהוא. אני עדיין מתלבט אם ניתן לקשר זאת לנאמר לעיל...

שבוע טוב

צבי


תגובות
3/10/2005 00:30
תאריך:
 עבור לאשכול הדיון הקודם לאשכול הקודם | עבור לאשכול הדיון הבא לאשכול הבא | חזרה לפורום חזרה לארכיון