התאספנו לסדנא  על השבת.

סדנא בהשראת התוכנית פסיכולוגיה ביהדות של דר' יאיר כספי

   עשרה משתתפים נפלאים, ביום שישי במשך ארבע שעות, למדנו והקשבנו לעצמנו בענין השבת של כל אחד מן המשתתפים.

גילינו שיש לנו גן, ובאר, ודלי ...

ובדלי פז ובדולח ...

ומדי שבת ניתן לשתות ממנו.

   כל אחד מאיתנו למד  על שתי שבתותיו: שבת של מעלה ושבת של מטה.

   שבת של מעלה היא השבת שאיתה אנו נאבקים, ממנה נמנעים, כועסים...שעליה אנו מתרפקים, חולמים...

   שבת של מטה היא השבת אותה אנו מציינים כל משפחה בדרכה.

   בקצה האחד שבת על כל המשמעות המסורתית, דתית, חברתית ורוחנית. בקצה השני שבת של להספיק מה שלא הספקנו במשך השבוע, של עוד יום שיש לנצל כראוי לתועלת החיים הארציים שלנו.

   בעיקר גילינו שלא קל לענג את עצמנו בשבת ועוד יותר קשה לוותר על שליטה, במעשה ובמחשבה. לוותר על שליטה משמעו לאפשר להיות לא במעשה אלא בהוויה. מעין מדיטציה חברתית, קהילתית, משפחתית שנעשית על מנת לאפשר לנו לחוות את העולם שבא אלינו ולא אנו שבאים אל העולם. זו חוויה של שלום. של המצאות בשלום ובפיוס. כל שבוע למשך יממה. ולאלו שמרגישים את קיומו של בורא עולם, אלו רגעים שאנו מאפשרים לעצמנו לחוות את שליטתו בנו ואת יכולתו לענג אותו בחסדיו.

   דרך חוויות ילדות וחוויות ההווה של שבתות מיוחדות, חווינו את המשמעות העמוקה של זיכרון השבת מתקופת הילדות. את הגעגוע, את השבת היפה שכלל לא הורגשה בבית אלא אצל חברים או דודים. את הדרך שבה כל אחד שומר על זיקה אפילו קלושה אל השבת. על הכוח הדרוש להרים את השבת למדרגה גבוהה יותר, כוח שעלי להפעיל לא רק על עצמי אלא גם על שאר חברי המשפחה.

   השבת והציונות מתוך על פרשת דרכים / אחד העם: "רואים אנו אנשי שֵם, חוקרים חופשיים הרחוקים מאמונה - המודים בפה מלא שהם עצמם אינם שומרים לא את השבת ולא את שאר חוקי הדת - יוצאים בכל זאת להגן בכל כוחם על השבת בתור מוסד היסטורי של כלל האומה ובלי כל צל של צביעות דתית…אין צורך להיות ציוני או מדקדק במצוות בשביל להכיר את ערך השבת… מי שמרגיש בלבו קשר אמיתי עם חיי האומה בכל הדורות, הוא לא יוכל בשום אופן לצייר לו מציאות של עם ישראל בלי "שבת המלכה"...יותר משישראל שמרו את השבת - שמרה השבת אותם, ולולי היא, שהחזירה להם את "נשמתם" וחידשה את חיי רוחם בכל שבוע, היו הַתְלָאוֹת של "ימי המעשה", ימי החול של השבוע, מושכות אותם יותר ויותר כלפי מטה...

   ראינו את הזיקה העמוקה שיש  לעם ישראל ולמדינת ישראל לשבת. חז"ל אומרים ששבעת הנרות במנורה הם כנגד שבעת ימי בראשית. הנקודה המרכזית שאליהם מרוכזים ששת ימי הבריאה הוא יום השבת, כך גם בנרות המנורה ששת הקנים מכוונים לעומת הנר האמצעי, שמכוון לקודש הקודשים. בשולחן השבת אנו עורכים את הנרות והחלות כפי שנערכו בקודש הקודשים.

   ומכאן לארץ ישראל. ב ה' באייר התש"ח  -14 במאי 1948 - שעות מעטות לפני כניסת השבת  ביום שבו עמד לפקוע בחצות הלילה תוקפו של המנדט הבריטי על ארץ ישראל, בשעה 16.00 החל טקס. הכרזת מדינת ישראל.

   והנה אנו מגלים כי הסמל הרשמי של מדינת ישראל הוא הסמל שמועצת המדינה הזמנית הכריזה ביום  י"א בשבט תש"ט (10 בפברואר 1949) כעל סמל מדינת ישראל. סמל המדינה הוא מנורה בעלת שבעה קנים, ומשני צדיה- ענפי זית. למטה, מתחת למנורה, כתוב השם "ישראל". המנורה מקשרת אותנו עם העבר המפואר. היא מזכירה לנו את המשכן, את בית המקדש. את זמן חירותנו. צורת המנורה נקבעה לפי דגם המנורה בשער טיטוס שברומא. זוהי מנורת הזהב, שלקחו הרומאים מבית המקדש, לאחר שכבשו את ירושלים והחריבו את בית המקדש בשנת 70 לספירה. בכל התקופות שמשה המנורה כסמל נפוץ יותר בתרבות היהודית.

   המנורה היא, סמל השלום. האור למעשה כל אור, מסמל שלום, כי הרי המלחמות והמריבות הן תולדה של החושך והעיוורון, ואילו נרות השבת, החנוכה החגים והשמחות – מעלים באורם תחושות של אחווה, רעות, ידידות ושלום. הנביא זכריה ראה בחזונו את המנורה מעוטרת בעלי זית (ד, יא), ואכן כך היא מוצגת בסמל המדינה כיום, לא רק המנורה מסמלת את השלום גם עלי הזית נחשבים לסמל של שלום.

מוזמנים לשתף אותנו בחוויות מן השבת ומן הסדנא.

מוזמנים לנסות את שאלון השבת.

שבת שלום

יששכר