מתוך המהר"ל (כמובן...) :

" משל אל מלך בשר ודם, שנתן לאחד כלי לשמור, והכלי נשבר,

והוא מצטער על זה מאימת המלך,

 ולא ידע מה יעשה,

 

לכך הוא שואל חכם אחד מה יעשה,

והוא משיב כי דבר זה אינו כבודו של מלך ואין להשיב לו הכלי כך.

 

ואדם זה לא ידע מה יעשה, ויאמר כי באולי זה לא ידע הנהגת מלך זה,

אלך ואשאל אחד מקרובי המלכות שהם מכירים את המלך,

וכאשר הוא שואל אותו, משיב לו כי אני מכיר את המלך גדולתו ורוממותו, אין ראוי להביא כלי זה לפניו, ולכך אמר כי יש לאבדו לגמרי.

 

והנה לא ידע מה יעשה, ולכך אומר אלך אל האומן שתקן את הכלי, אולי ימצא לו תקנה,

ובא אל האומן.

אמר שיש תקנה לזה הכלי, אבל התקנה קשה, גם לא לכל הקלקולים שבו, רק לאחד או לשנים.

 

והנה זה אומר, על כל פנים לא אוכל להיות נקי מזה,

אלך אל המלך עצמו יעשה רצונו מה שיעשה,

והנה המלך אמר הכלי הזה שבור אני משתמש בו,

והראשונים שלא אמרו לך כך מפני כבודי עשו, ולא מצד הנהגתי אבל אני משתמש בו כך !  "