שלום חברים.

אני קורא את הדברים בעניין הריסת בתי הכנסת ונזכר בפירוש שקראתי פעם על פרשת ואתחנן. אינני זוכר היכן ובשם מי קראתי את הדברים ואם תדעו אנא עזרו לי להעמיד את הדברים בשם אומרם.

למה התעקש הקב"ה כל כך בעניין תחינתו של משה לבא בשערי הארץ? למה ננעלו לפניו שערי תפילה? למה "אל תוסף דבר אלי עוד בדבר הזה"?

על פי הפירוש שקראתי כוונתו של משה לא הייתה סתם להינות מהארץ. "וכי לפריה הוא צריך?" משה רצה לבנות את בית המקדש. ועל פי אותו פירוש, לו היה משה בונה את בית המקדש, זכותו היתה עומדת לו והוא לא היה חרב לעולם. אבל ידע מי שאמר והיה העולם כי עתידין ישראל לחטוא וידע הקב"ה שעתיד הוא להיפרע מהן. בחסדיו רצה הקב"ה להיפרע בבית המקדש, בעצים ובאבנים, ולא להיפרע באנשים. לפיכך מנע ממשה לבנות את בית הבחירה.

כואב ככל שיהיה הפירוש הזה, אני מבין ממנו את ההבחנה הברורה בין אנשים לבין עצים ואבנים. ואם כך לגבי בית המקדש בירושלים, לא כך לגבי בתי כנסיות שאינם מכילים עוד יהודים מתפללים? רגשית זה כואב. אבל האם אנחנו באמת מייחסים קדושה לעץ ואבן גם כשבני אדם מתפללים אינם עוד שם?

קשה לי שלא להיזכר גם בסיפור לוחות הברית. ככלות הכל, הלוחות היו הדבר היחיד שנאמר עליו כי הם מעשה ידי האלוהים. ולא זה מה שלמדנו ממשה? לא למדנו ממשה שאפילו לוחות הברית שניתנו לו מהאלוהות עצמה אינם קדושים מצד עצמם? לא למדנו שכל קדושתן מצד ישראל שדבקים בהן?

גם אני מאד לא אוהב לראות בתי כנסת נהרסים. אבל אומר לכם חברים מתיישבים יקרים. לא רק הממשלה הורסת בתי כנסיות. גם לתנועת ההתיישבות לראשיה ורבניה יש חלק גדול בקריסתם של בתי כנסת. אולי אינכם יודעים, אבל בתי כנסת יש לא רק בהתיישבות. בתי כנסת גדולים ומפוארים שפעם היו הומי מתפללים וקול התורה נישא בהם עומדים היום שוממים. לא רק דחפורים הורסים בתי כנסת. הרבה מאד בתי כנסת קורסים נעזבים משנים את ייעודם או סתם ננטשים בגלל היעדר מתפללים. בתל אביב, כן בתל אביב, יש הרבה מאד בתי כנסת כאלה. לא על כולם עלו הדחפורים אבל ראשי ורבני תנועת ההתיישבות שדחפו המונים לעזוב את הערים הגדולות ולבנות התיישבות הפקירו קהילות שלימות ללא דור עתיד וגזרו שממה על הרבה מאד בתי כנסת, גני ילדים ובתי ספר דתיים וגם זה הרס. אתם יודעים כמה קשה לקיים היום חיים דתיים בתל-אביב? אתם יודעים איזה מחיר גובה ההתיישבות ממי שרוצים לבנות את חייהם הדתיים  לא במדינות אמריקה העשירות אלא כאן בתל-אביב, רמת-גן, גבעתיים וכו'? גם על זה ראוי לבכות ואולי ההרס הזה בידי יראי שמים כואב יותר מהחלטת ממשלה להרוס עץ ואבן.

ואולי הייתה כאן טעות הסטורית? אולי בדרך לאלון מורה ולהר ברכה הפכנו את תל-אביב לעיר ללא הפסקה? אולי צריך איזה חשבון נפש? אולי במקום הניסיון חסר הסיכוי לגרור את העם כולו לקדש את ההתיישבות חשוב יותר לבנות חיי תורה בתוך העם? בתוך הערים הגדולות? היכן מקומו של אוהל מועד? על זה אמרה התורה "השוכן אתם בתוך טומאותם".