פסיכולוגיה עברית | ארכיון פסיכותרפיה וריפוי ברוח יהודית

מאת:

אריאל

תאריך:

4/9/2005 20:42

נושא:

הנדר ככלי טיפולי

תוכן:

שלום לכולם,
אמרו חז"ל : " ישליך אדם עצמו לכבשן האש ואל ילבין פני חבירו ברבים". רמזו חז"ל בדבריהם כי תוכנם החברתי של החיים לעיתים חשובים מהחיים עצמם. הבושה יש בה כוח החזק לעיתים מכוח החיים.
כאשר חייל שוכב מאחורי מחסה, כשאש תופת ניתכת לכיוונו והוא שומע את פקודת הקרב להסתער, משמשת הבושה כוח בונה רב עוצמה הגוברת על הפחד והחשש לחיים. החשש והבושה להשאר מאחור בעוד חבריך מסתערים נותנים לאדם את התעצומות להם הוא זקוק על מנת לקום ולהסתער.
במילים אחרות, כשנשחק כוח אחד מפני הפחד ואימת המוות, מוצמד כוח אחר , חזק יותר שיסייע להתגבר על הקשיים. כוח חזק יותר , בסיסי יותר בפירמידת החיים (במובן מסוים) מוביל את האדם לחוף המבטחים.

הננו מתקרבים לימים הנוראים וליום הדין. "ונתנה תוקף קדושת היום כי הוא נורא ואיום... בראש השנה יכתבון וביום צום כיפור יחתמון כמה יעברון וכמה יבראון . מי יחיה ומי ימות, מי בקיצו ומי לא בקיצו..." . כיצד אנו פותחים את היום הנורא הזה, יום הדין?
"כל נדרי ואסרי ושבועי וחרמי וקונמי ... בכלהון אתחרטנא בהון ... נדרנא לא נדרי ואסרנא לא אסרי ושבועתנא לא שבועות" . יום הדין נפתח בהתרת נדרים. הדיבור הוא המאפיין הבסיסי של אנושיות האדם, האדם בבריאתו נקרא "רוח ממללא" (רוח מדברת). כאשר נודר האדם נדר ואינו עומד בו הריהו מחלל את דברו , "לא יחל דברו ככל היוצא מפיו יעשה" . הנדר נוגע בנקודה בסיסית ולכן בעלת עוצמה גדולה ביותר. בדרך כלל, הסתייגו חז"ל מנדרים ולימדו את לשוננו לומר על כל צעד ושעל "בלי נדר". נוצר סוג של פחד ורתיעה מכל חשש נדר .
עם זאת קבעו חז"ל כי בתנאים מסוימים מותר ורצוי לנדור, כגון בעת צרה. כלל נוסף קבעו להיתר :" נודרין על המצוות". כלומר , כאשר אדם מרגיש שאינו מצליח לעמוד כנגד יצרו , מותר לו לידור נדר , שבאמצעות חומרתו ועוצמתו והחשש להפר אותו עשוי לחזק את האדם במאבקו. אעפ"כ ראו חז"ל את הנדר כ"נשק יום הדין" (תרתי משמע ).
להלן דברי קיצור שולחן ערוך (גאנצפריד סימן סז) :
" מי שנודר נדרים כדי לתקן את מידותיו , הרי זה זריז ומשובח . כיצד ? הרי שהיה זולל , ונדר שלא יאכל בשר איזה זמן , או שהיה שוגה ביין ואסר עליו את היין ושאר משקין המשכרין וכן מי שהיה מתגאה ביופיו וקיבל עליו נזירות וכיוצא בזה, נדרים כאלו המה עבודת השם יתברך שמו ועל אלו אמרו חכמינו זכרונם לברכה , נדרים סייג לפרישות. ומכל מקום, גם בנדרים כאלו, אין לו לאדם להרגיל את עצמו , אלא יש לו להתגבר על יצרו גם בלא נדרים".
שתי חששות עומדות בפני חז"ל, חשש שלא יעמוד אדם בנדרו ונמצאנו מכשילים אותו יותר ממה שכשל עד כה. חשש נוסף הוא מריבוי נדרים שיוזילו את ערך הנדר בעיני הציבור וימעיטו בעוצמתו.
הנדר הוא אמנם, כלי טיפולי רב עוצמה, שיש להשתמש בו בחכמה ובזהירות. אך יש והוא נצרך. במצבים בהם מרגיש אדם שהוא מאבד שליטה ואין לו כוחות יותר להתמודד עם פיתויים והתמכרויות (אולי זה כיוון פתרון גם לבחור שפנה לא מזמן בפורום בהקשר לבעיית האוננות ) עשוי הנדר לחזק את "המערכת החיסונית" הטבעית של האדם שקורסת מול גלי הצונמי של ההתמכרות והפיתוי.