| מאת: | אריאל | תאריך: | 17/8/2005 00:36 |
נושא: |
איך מתמודדים ? | | תוכן: | איך מתמודדים עם משבר כ"כ גדול ?
אינני תושב גוש קטיף אך גם בי עולה תחושת המשבר הקשה . כיצד מתמודדים עם הפינוי הכפוי מביתך,בית שהיה לא רק מחסה ומקור לחום ואהבה משפחתיים אלא גם סיבה לחיות , סיבה להקריב ,לחרוק שיניים ולסבול כל כך הרבה שנים וכל כך הרבה פצמרי"ם, פיגועי ירי וטילי קסאם. כיצד מתמודדים עם תחושה שצבא שהיה ביחסי חום ואהבה כל כך הרבה שנים עם התושבים (ויוכל להעיד כל חייל ששירת בישובים אלו )הפך לפתע לזה המשתמש בכל כוחו ועוצמתו נגדך. כיצד מתמודדים עם תחושת שליחות, תחושת גאווה של הליכה הראש המחנה , של נשיאת הדגל (גם אם חלוקים לגביו) הוחלפה בתחושה שלועגים לך ומתכבדים בקלונך ( ואישית , היה לי מאוד קשה לראות את חגיגות ה"אירועים ההיסטוריים" כפי שהתייחסו אליהם חלק מכתבי הטלוויזיה). כיצד מתמודדים עם אמונה וציפייה לנס שלא התממש ? כיצד מתמודדים עם אמונה של "אפילו חרב חדה מונחת על צווארו של אדם אל ימנע עצמו מן הרחמים" לאחר שכבר ירדה החרב ? כיצד מתמודדים עם תחושת אי וודאות מאיימת של משפחות וקהילות שלמות שמתפרקות ומתפזרות ואיש מהם אינו יודע לאן ? כיצד מתמודדים עם כאב ההשפלה ? עם ציפיית התקשורת והציבור לבלוע את הכאב, ולספוג בלי לעשות "סצינות מיותרות" ?
הכאב עצום. אני חש שאיש מקצוע שאיננו שייך לקהילה , איננו מכיר את תחושות הציבור הזה המפונה שברובו הוא ציבור דתי לאומי, לא יביןירד לשורש הכאב...
"עת צרה היא ליעקב , וממנה יוושע" - מתוך הצרה באה הישועה. יהי רצון שנמצא את הכוח להתגבר ולצאת מחוזקים מתוך המשבר והכאב הנורא הזה. הלב מדמם . |
|
מנהלי הפורום
יששכר עשת
לאשכול הקודם
לאשכול הבא
חזרה לארכיון
תחושה של ניתוח בלי הרדמה.
לטב עביד
שלח דואר לצביאל רופא
הצג כרטיס ביקור
הודעות נוספות בפורום