למאן דהו שלום רב.

   אני מבקש סליחה ומחילה מראש על האופן שבו אני מגיב ויתכן שאני טועה. אני כותב כבעל מקצוע וכאדם.  אני מרגיש שאני נענה לא לרצון המיידי שלך, אבל נענה כן  לרצון העמוק שלך כפי שאני מבין אותו. אני מבין שרצונך להפוך את הטיפול שאתה נתון בו לטיפול משמעותי שיועיל לך. לכך אני מגיב.

   אני מאמין שבעניין שלך כפי שהבאת אותו, החיפוש בספרים לא ייתן לך את המענה המבוקש. יש מצבים שספר עוזר, לעניות דעתי, ברגע זה ביחסים שלכם, לא מה כתוב בספר הוא החשוב, אלא התלונה שלך כלפי המטפל.

   אם אתה מתלונן עליו בפניו ולא מאחורי גבו,  יש סיכוי שתגיעו ליעדכם הסופי. יקרה אחת משתיים: או שתגלו שאינכם יכולים להמשיך ביחד, או שתבהירו ותעמיקו את  המערכת הבין אישית טיפולית ותבוא פריצת דרך טיפולית.

   בעיני לשון הרע הוא גם הקטנת הסיכוי לנהל שיחה בין אישית משמעותית, אחרי שדיברנו מאחורי גבו של בן שיחנו.

   איש אחד בא לרב ואמר: "האם שמעת כבר על הידיד שלך"?

"לא" ענה הרב, "אבל לפני שאתה מספר, תגיד לי: האם העברת את השמועה על ידידי דרך שלוש המסננות?"

"אילו מסננות"? שאל האורח.

"הראשונה מסננת האמת" אמר הרב, "האם, אתה בטוח שהדבר שאתה עומד לספר לי על ידידי אמת"?

"המסננת השניה", אמר הרב, "היא מסננת הטוב, האם הדבר שאתה עומד לספר לי על ידידי הוא דבר טוב?"

"השלישית היא המסננת של הנחוץ" המשיך הרב, "האם זה נחוץ לספר לי את הדבר הנורא על ידידי, שספק אם הוא אמת?"

   איש כואב. האם הספר שתקרא עובר דרך שלושת המסננות: האמת לא כי יש גישות טיפוליות שונות.  טוב, לא כי לעניות דעתי הספר ירחיק ואתך מהטפל. נחוץ גם לא כי מה שנחוץ זה שיחות מלב אל לב והחלטה סופית.

מאחל לך בריאות ורפואה שלמה

יששכר