פסיכותרפיה וריפוי ברוח יהודית


ארכיון: פסיכותרפיה וריפוי ברוח יהודית


רמת אבטחה: פתוח לכולם (השתתפות לחברים שנרשמו בלבד)

 
 עבור לאשכול הדיון הקודם לאשכול הקודם | עבור לאשכול הדיון הבא לאשכול הבא | חזרה לפורום חזרה לארכיון
מאת:הצג את כרטיס הביקור של יששכר עשת יששכר עשת   [שלח דואר | הודעות נוספות בפורום]תאריך:6/7/2005 06:22

נושא:

פרשת חוקת
תוכן:

פרשת השבוע למבוגרים וילדים, לשיחה במשפחה ובין חברים.

תשס"ה פרשת חוקת במדבר פרק י"ט- פרק כ"ב פסוק א'

 

מנין בא הכוח? מה היא הבאר שלנו?

   בפרשה מסמנים לנו גבול ברור בין המתים לחיים. אנו מקדשים את החיים ולא מתייאשים. אפר הפרה האדומה מסמן לנו את הגבול באופן ברור. מרים מתה, אהרון מת, בני ישראל מתאבלים. אבל החיים ממשיכים ונעשית הפרדה ברורה בין החיים לבין המתים.

   ברגע המתואר בפרשה עם ישראל באבל כבד, כמעט בלתי אפשרי להפריד בין החיים למוות. במדבר פרק כ' לרגע בני ישראל מבקשים למות (ג) וַיָּרֶב הָעָם עִם משֶׁה וַיֹּאמְרוּ לֵאמֹר וְלוּ גָוַעְנוּ בִּגְוַע אַחֵינוּ לִפְנֵי ה': נראה שטוב המוות מהחיים.

   והנה מגיעים ימי ההזדמנות. הם מגיעים ברגעים קשים מאד. מנין צמחו לעם ישראל כוחות ברגעים קשים אלו?

   במדבר כא (א) וַיִּשְׁמַע הַכְּנַעֲנִי מֶלֶךְ עֲרָד ישֵׁב הַנֶּגֶב כִּי בָּא יִשְׂרָאֵל דֶּרֶךְ הָאֲתָרִים וַיִּלָּחֶם בְּיִשְׂרָאֵל וַיִּשְׁבְּ מִמֶּנּוּ שֶׁבִי: (ב) וַיִּדַּר יִשְׂרָאֵל נֶדֶר לַה' וַיֹּאמַר אִם נָתֹן תִּתֵּן אֶת הָעָם הַזֶּה בְּיָדִי וְהַחֲרַמְתִּי אֶת עָרֵיהֶם: (ג) וַיִּשְׁמַע ה' בְּקוֹל יִשְׂרָאֵל וַיִּתֵּן אֶת הַכְּנַעֲנִי וַיַּחֲרֵם אֶתְהֶם וְאֶת עָרֵיהֶם וַיִּקְרָא שֵׁם הַמָּקוֹם חָרְמָה:

   ספר במדבר כא  (יב) מִשָּׁם נָסָעוּ וַיַּחֲנוּ בְּנַחַל זָרֶד: (יג) מִשָּׁם נָסָעוּ וַיַּחֲנוּ מֵעֵבֶר אַרְנוֹן אֲשֶׁר בַּמִּדְבָּר הַיֹּצֵא מִגְּבֻל הָאֱמֹרִי כִּי אַרְנוֹן גְּבוּל מוֹאָב בֵּין מוֹאָב וּבֵין הָאֱמֹרִי: (יד) עַל כֵּן יֵאָמַר בְּסֵפֶר מִלְחֲמֹת ה' אֶת וָהֵב בְּסוּפָה וְאֶת הַנְּחָלִים אַרְנוֹן: (טו) וְאֶשֶׁד הַנְּחָלִים אֲשֶׁר נָטָה לְשֶׁבֶת עָר וְנִשְׁעַן לִגְבוּל מוֹאָב: (טז) וּמִשָּׁם בְּאֵרָה הִוא הַבְּאֵר אֲשֶׁר אָמַר ה' לְמשֶׁה אֱסֹף אֶת הָעָם וְאֶתְּנָה לָהֶם מָיִם:

   מהיא הבאר ממנה אנו שואבים את הכוחות שלנו? ספר במדבר כא  (יז) אָז יָשִׁיר יִשְׂרָאֵל אֶת הַשִּׁירָה הַזֹּאת עֲלִי בְאֵר עֱנוּ לָהּ: (יח) בְּאֵר חֲפָרוּהָ שָׂרִים כָּרוּהָ נְדִיבֵי הָעָם בִּמְחֹקֵק בְּמִשְׁעֲנֹתָם וּמִמִּדְבָּר מַתָּנָה: 

   בשיר השירים פרק ד  אנו קוראים על הרגע שבו הגן נעול וש"זה לא כל כך נעים לראות גן סגור" ולא רק שהגן סגור, גם המעין חתום (יב) גַּן נָעוּל אֲחֹתִי כַלָּה גַּל נָעוּל מַעְיָן חָתוּם: (יג) שְׁלָחַיִךְ פַּרְדֵּס רִמּוֹנִים עִם פְּרִי מְגָדִים כְּפָרִים עִם נְרָדִים: (יד) נֵרְדְּ וְכַרְכֹּם קָנֶה וְקִנָּמוֹן עִם כָּל עֲצֵי לְבוֹנָה מֹר וַאֲהָלוֹת עִם כָּל רָאשֵׁי בְשָׂמִים: והנה הבאר! (טו) מַעְיַן גַּנִּים בְּאֵר מַיִם חַיִּים וְנֹזְלִים מִן לְבָנוֹן: ואז ההתעוררות, הרי יש באר! (טז) עוּרִי צָפוֹן וּבוֹאִי תֵימָן הָפִיחִי גַנִּי יִזְּלוּ בְשָׂמָיו יָבֹא דוֹדִי לְגַנּוֹ וְיֹאכַל פְּרִי מְגָדָיו:

   הגר קראה לבאר זו חי ראי בראשית פרק טז  (יג) וַתִּקְרָא שֵׁם ה' הַדֹּבֵר אֵלֶיהָ אַתָּה אֵל רֳאִי כִּי אָמְרָה הֲגַם הֲלֹם רָאִיתִי אַחֲרֵי רֹאִי: (יד) עַל כֵּן קָרָא לַבְּאֵר בְּאֵר לַחַי רֹאִי הִנֵּה בֵין קָדֵשׁ וּבֵין בָּרֶד:

   יצחק ישב ליד באר זו בראשית פרק כה (יא) וַיְהִי אַחֲרֵי מוֹת אַבְרָהָם וַיְבָרֶךְ אֱלֹהִים אֶת יִצְחָק בְּנוֹ וַיֵּשֶׁב יִצְחָק עִם בְּאֵר לַחַי רֹאִי: שם פגש יצחק את רבקה בראשית פרק כד (ס) וַיְבָרֲכוּ אֶת רִבְקָה וַיֹּאמְרוּ לָהּ אֲחֹתֵנוּ אַתְּ הֲיִי לְאַלְפֵי רְבָבָה וְיִירַשׁ זַרְעֵךְ אֵת שַׁעַר שׂנְאָיו: (סא) וַתָּקָם רִבְקָה וְנַעֲרֹתֶיהָ וַתִּרְכַּבְנָה עַל הַגְּמַלִּים וַתֵּלַכְנָה אַחֲרֵי הָאִישׁ וַיִּקַּח הָעֶבֶד אֶת רִבְקָה וַיֵּלַךְ: (סב) וְיִצְחָק בָּא מִבּוֹא בְּאֵר לַחַי רֹאִי וְהוּא יוֹשֵׁב בְּאֶרֶץ הַנֶּגֶב: (סג) וַיֵּצֵא יִצְחָק לָשׂוּחַ בַּשָּׂדֶה לִפְנוֹת עָרֶב וַיִּשָּׂא עֵינָיו וַיַּרְא וְהִנֵּה גְמַלִּים בָּאִים:

   וכל אחד מאיתנו? מנין הוא שואב את כוחותיו ברגעים הקשים שלו ושל משפחתו? צהי והיכן הבאר שלו? שתפו זה את זה בשאלה חשובה זו. שאלה זו יש לה מקום בימי בין המצרים הקרבים ובאים.

 

פרשת השבוע למבוגרים וילדים, לשיחה במשפחה ובין חברים.

תשס"ד פרשת חוקת במדבר פרק י"ט- פרק כ"ב פסוק א'

*ה' מצווה לקחת פרה אדומה תמימה שאין בה מום, אשר לא עלה עליה עול. הפרה נשרפת ואפרה נועד לטהור הנוגע במת. בני ישראל מצווים במצוות טהרה אחרי  נגיעה או קירבה למת.

הנוגע במוות אינו טהור. מתוך תקופה איומה של עם ישראל, כשאלוהים מעניש בעונש מוות את החוטאים, כשדור המדבר נכחד והולך, יש תקווה בטהור, בהבדלה בין חיים למוות. וכך לכל אחד מאיתנו ברגעים בהם המוות קרוב אליו.

*מרים מתה ונקברת בקדש אשר במדבר צין. 

עוד דמות נעלמת מדור המדבר. דור הולך אך דור בא.

*בני ישראל שוב מתלונני ם על שאין מים לשתות. ה' מצווה את משה לקחת את מטהו, מול בני ישראל, לדבר אל הסלע והסלע ייתן את מימיו. משה לוקח את מטהו ומול בני ישראל מכה על הסלע ויצאו ממנו מים. על חוסר אמונה זו נענשים משה ואהרון, בכך שלא יזכו לבוא אל הארץ.

לא עונש מוות, אלא עונש שלא יבואו על סיפוקם המלא. סיפוקם יהיה בזה שלא עליהם המלאכה לסיים. והרי איננו מושלמים. גם אנו לא עלינו המלאכה לסיים.

*אהרון הכהן מת. אלעזר בנו יורש את מקומו. בני ישראל בוכים עליו שלושים יום.

אבל ארוך וכבד על מות דמות אהודה שסייעה בתווך בין אדם לאלוהים, מצד האדם. מי יתווך עכשיו בין אדם לאלוהים? אולי אנו עצמנו, ללא צורך בתווך?

*קצה נפשם של ישראל בלחם הקלוקל. ה' שולח בעם נחשים ושרפים ועם רב מת. העם מודה בחטאיו, המגפה נעצרת. אלוהים מצווה לשים נחש אחד על נס וכל הנשוך החי עדיין, שיראה אותו, יחיה.

משנת 1956 סמל נחש כרוך על מוט הפך לסמל איגוד הרופאים העולמי. סמל שעוצב במצוות אלוהים! אולי כעדות לכך שהרופא והמטפל הוא שליח האל כפי שבאה לידי ביטוי בתפילת הרופא של הרמב"ם ושבועת הרופא של היפוקרטס.

*עם ישראל מעורב במלחמות וכיבושים של עמי האזור. הכנעני, האדומי, האמורי, הבשן, שמועות יוצאות על כוחו של העם.

שבע עונשים מידי אלוהים עם ישראל בעידודו של אלוהים הופך לעם לוחמים מצליח. האם אנו במדינה נעשים חזקים יותר ממלחמה למלחמה?

 

עוות מקורות והסתרת מקורות. מדוע?

שירים ישראליים לא מעטים נכתבו על ידי משוררים שהכירו את המקורות היהודיים. הם השתמשו בהם באופן חופשי. לא אחת הסתירו מעיני ילדים ומבוגרים את אלוהים, את האמונה. נסו לזהות בשירים עבריים את המקורות היהודיים. חפשו בהם את האמונה שהועלמה, את הסתרת אלוהים. בפרשת השבוע שלנו אנו מוצאים: א. כותב עמנואל זמיר: "באר בשדה חפרוה רועים, עדרי זרים יעטרוה. נדדו, הלכו בעקבי הרים, רועים אשר כרוה. אה, אה, אה! נאות מדבר...אבלו דרכי הצאן. עלה גם טלה, מי יתן? בפרק כ"א (יח) בְּאֵר חֲפָרוּהָ שָׂרִים כָּרוּהָ נְדִיבֵי הָעָם בִּמְחֹקֵק בְּמִשְׁעֲנֹתָם וּמִמִּדְבָּר מַתָּנָה: אצל זמיר את הבאר חפרו הרועים והמדבר אינו נותן את מתנתו בוודאות. בתורה את הבאר חפרו משה ואהרון הנשענים על החוק האלוהי וזוכים למתנת מדבר צחיח. ב. כותב ביאליק: "יש לי גן ובאר יש לי, ועלי בארי תלוי דלי, מדי שבת בא מחמדי, מים זכים ישת מכדי".בפרק כ"א (יז) אָז יָשִׁיר יִשְׂרָאֵל אֶת הַשִּׁירָה הַזֹּאת עֲלִי בְאֵר עֱנוּ לָהּ: אצל ביאליק, אולי באופן מתריס נעשית עבודה בשבת באותה "עלי באר"

שבת שלום,

יששכר עשת.


תגובות
6/7/2005 06:24
תאריך:
 
עם תגובות שיתוף : מנחם
6/7/2005 12:11
תאריך:
 
9/7/2005 04:43
תאריך:
 
עם תגובות ערך עצמי : יששכר עשת
9/7/2005 22:58
תאריך:
 
9/7/2005 23:03
תאריך:
 
עם תגובות למאשה ולכולם : יששכר עשת
10/7/2005 09:25
תאריך:
 
ללא תגובות (-: [ל"ת] : מאשה
10/7/2005 16:59
תאריך:
 עבור לאשכול הדיון הקודם לאשכול הקודם | עבור לאשכול הדיון הבא לאשכול הבא | חזרה לפורום חזרה לארכיון