| מאת: | עמיטל | תאריך: | 29/6/2005 00:03 |
נושא: |
היחס ביהדות לרגשי אשם | | תוכן: | ישנם שני אספקטים שלפעמים מתבלבלים ביניהם.
האחד הוא שאם אדם עשה מעשה או נהג בצורה שאינה נכונה, הוא צריך להכיר בכך, להתחרט, להתוודות בקול ולקבל לעתיד שלא יחזור על כך.
באופן זה הוא מתקן את אותו מעשה נלוז.
אך ישנו מצב בו האדם לא בהכרח חטא, לא בהכרח עשה משהו לא נכון, אלא שהוא מרגיש כך.
אדם כזה נוהג לנפח דברים, להוציא מפרופורציות וכך לחיות בהרגשה שהוא כל הזמן לא בסדר, כל הזמן אשם, ותחושה זו ממררת לו את החיים.
והיצר אינו שוקט על שמריו ומנסה "להוכיח" לאדם כמה הוא רשע וחוטא ואיש רע ובליעל.
מה יחס היהדות למצב כזה, איך משתחררים מרגשי אשם ואיך לא להיסחף אחרי "עצת" היצר בעיניין זה. |
|
מנהלי הפורום
יששכר עשת
לאשכול הקודם
לאשכול הבא
חזרה לארכיון
אשמה חטא ומצווה
שלח דואר ליששכר עשת
הצג כרטיס ביקור
הודעות נוספות בפורום
תשובה, עצבות וצער