פרשת השבוע למבוגרים וילדים, לשיחה במשפחה ובין חברים.

פרשת ויגש בראשית מ"ד י"ח- מ"ז כ"ז  

יוסף מתוודע אל אחיו ובוכה בפניהם. אחיו נבהלים. הוא מרגיע אותם מאשמתם בכך שמוצא את יד אלוקים בכל המהלך שהתחיל מהשלכתו לבור ועד הגיעו למצריים, להגיע למשרה רמה כדי להציל את משפחתו מרעב. הוא מציע לכל משפחתו להגיע לארץ גושן ולזכות בכלכלה בחסותו. פרעה מברך על המהלך ותומך. כאשר יעקב שומע את כל המתרחש, הוא מתקשה להאמין שבנו יוסף חי. הוא מתלבט אם לרדת מצרימה על פי עצת יוסף. אלוקים מעודד אותו לרדת מצרימה. שמות המשפחות שירדו מצרימה מפורטים. פרעה ניפגש עם כל משפחתו של יוסף ושוב הוא מאשר את ישיבתם בארץ מצריים. הרעב במצרים נעשה כבד מאד. יוסף מבקש תשלום עבור האוכל מתושבי מצריים. כשאזל הכסף מתושבי מצריים הוא לוקח את רכושם ובהמשך את אדמותיהם. המצרים קיבלו בהבנה את מהלכי יוסף שהצילם מרעב. ישראל ישבו במצריים, נאחזו בה ופרו ורבו מאד.

 

להוריד ביגון שאולה.

יעקב מפחד שבניו יורידו אתו ביגון שאולה.

יש רגעים שבהם אנו מרגישים שהאחר המשמעותי "ממש הורג אותנו."

זהו ביטוי חמור מאד. האם השתמשתם בביטוי כזה? האם השימוש היה מוצדק?

(כז) וַיֹּאמֶר עַבְדְּךָ אָבִי אֵלֵינוּ אַתֶּם יְדַעְתֶּם כִּי שְׁנַיִם יָלְדָה לִּי אִשְׁתִּי: (כח) וַיֵּצֵא הָאֶחָד מֵאִתִּי וָאֹמַר אַךְ טָרֹף טֹרָף וְלֹא רְאִיתִיו עַד הֵנָּה: (כט) וּלְקַחְתֶּם גַּם אֶת זֶה מֵעִם פָּנַי וְקָרָהוּ אָסוֹן וְהוֹרַדְתֶּם אֶת שֵׂיבָתִי בְּרָעָה שְׁאֹלָה: (ל) וְעַתָּה כְּבֹאִי אֶל עַבְדְּךָ אָבִי וְהַנַּעַר אֵינֶנּוּ אִתָּנוּ וְנַפְשׁוֹ קְשׁוּרָה בְנַפְשׁוֹ: (לא) וְהָיָה כִּרְאוֹתוֹ כִּי אֵין הַנַּעַר וָמֵת וְהוֹרִידוּ עֲבָדֶיךָ אֶת שֵׂיבַת עַבְדְּךָ אָבִינוּ בְּיָגוֹן שְׁאֹלָה:

בראשית פרק מד

 

עוד אבינו חי.  

יוסף שואל את אחיו העוד אבי חי? השיר הידוע קובע: עוד אבינו חי ועם ישראל חי.

את מי את/ה מעריץ/ה ורוצה להיות כמוהו?

או במילים אחרות? מיהו האב הרוחני שלך?

אביך הביולוגי? מורה? מדריך? שחקן קולנוע?

האם יש דמיון, שוני, בין אביך הביולוגי לדמות שאת/ה מעריץ?

היכן משתלב אם בכלל, אבינו שבשמיים?

  ג) וַיֹּאמֶר יוֹסֵף אֶל אֶחָיו אֲנִי יוֹסֵף הַעוֹד אָבִי חָי וְלֹא יָכְלוּ אֶחָיו לַעֲנוֹת אֹתוֹ כִּי נִבְהֲלוּ מִפָּנָיו:

(ד) וַיֹּאמֶר יוֹסֵף אֶל אֶחָיו גְּשׁוּ נָא אֵלַי וַיִּגָּשׁוּ וַיֹּאמֶר אֲנִי יוֹסֵף אֲחִיכֶם אֲשֶׁר מְכַרְתֶּם אֹתִי מִצְרָיְמָה: (ה) וְעַתָּה אַל תֵּעָצְבוּ וְאַל יִחַר בְּעֵינֵיכֶם כִּי מְכַרְתֶּם אֹתִי הֵנָּה כִּי לְמִחְיָה שְׁלָחַנִי אֱלֹהִים לִפְנֵיכֶם:  (ח) וְעַתָּה לֹא אַתֶּם שְׁלַחְתֶּם אֹתִי הֵנָּה כִּי הָאֱלֹהִים וַיְשִׂימֵנִי לְאָב לְפַרְעֹה וּלְאָדוֹן לְכָל בֵּיתוֹ וּמֹשֵׁל בְּכָל אֶרֶץ מִצְרָיִם: (ט) מַהֲרוּ וַעֲלוּ אֶל אָבִי וַאֲמַרְתֶּם אֵלָיו כֹּה אָמַר בִּנְךָ יוֹסֵף שָׂמַנִי אֱלֹהִים לְאָדוֹן לְכָל מִצְרָיִם רְדָה אֵלַי אַל תַּעֲמֹד:

בראשית פרק מה

 

לחיות בגולה.

בני ישראל ירדו למצריים לשבור שבר כי היה רעב בארץ כנען.

לבסוף נאחזו בארץ גושן שבמצריים והצליחו מאד.

הירידה למצרים הפכה למטרה להישאר שם. ולא אמצעי להשיג אוכל.

כאשר את/ה מפעילים אמצעי להשיג מטרה.

ספר/י על מקרים שבהם האמצעי הפך להיות המטרה.

למשל רוצה שיהיה לי פלפון כדי שאוכל להתקשר לחברים

ובסוף אני מחפש/ת כל הזמן פלפון משוכלל יותר ויותר כדי להנות ממנו.

 (כז) וַיֵּשֶׁב יִשְׂרָאֵל בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם בְּאֶרֶץ גֹּשֶׁן וַיֵּאָחֲזוּ בָהּ וַיִּפְרוּ וַיִּרְבּוּ מְאֹד:

בראשית פרק מז

 

שבת שלום.

                                                                                            יששכר עשת