תוכן: | שלום לכולם,
באדיבות אורלי אלון שתרגמה, ואליסון ג'אגר שכתבה, אני מעתיקה לכאן קטע מתוך מאמר שלה, שנראה לי רלבנטי מאד לדיונים כאן. מקווה שיאיר כמה פינות חשוכות או חדשות עבורכם.
אפיסטמולוגיה
המיתוס של חקירה ללא תשוקה
חיים ללא כל רגש יהיו חיים ללא משמעות. אנשים במערב התרגלו לשלוט ברגשות שלהם. חוסר מודעות לרגשות שאנשי המערב חווים, אינו מעיד על העדר רגשות אלא על העדר מודעות. במסגרת המסורת הפוזיטיביסטית,ההשפעה של רגשות בד"כ נתפסת רק כמכשול והפרעה לתצפית או ידע.
אפיסטימיולוגיה פוזיטיביסטית מכירה בתרומה של רגשות לידע. אבל המסורת שלה מרשה לרגשות לקחת רק את התפקיד של העלאת השערות (גילוי השערות). כשבוחנים השערות אפיסטמולוגיות, האפיסטמיולוגיה הפוזיטיביסטית כופה את ההצדקות הלוגיות הנוקשות ביותר. אבל אם, כפי שנטען, ההבחנה הפוזיטיביסטית בין גילוי והצדקה אינה קיומית (viable ),אזי הבחנה כזו אינה מסוגלת לסנן את הערכים מהמדע. ערכים ורגשות נכנסו למדע בעבר ובהווה לא רק ברמת הפרקטיקה המדעית אלא גם ברמה המטה-מדעית. פוזיטיביסטים רואים בערכים ורגשות פולשים זרים, אין דבר רחוק מזה, יש לראות רגשות וגם ערכים כהכרחיים לידע מהימן.
אורית |